ללכת לשוק ולקנות ירקות
לחפש איפה העגבניות הכי טובות
לחזור הביתה, לרוקן שקיות
להתחיל לבשל...רגע, קודם לנקות...

לקצוץ את הבצל ולחשוב "הפעם אני לא אבכה"
ולנגב את הדמעות.
להוסיף שום, למרות שאני לא אוהבת
ולחתוך לקוביות

רק להיות בשקט כדי שהוא לא יתעורר
הוא שוב עושה משמרת לילה, זה לעולם לא יגמר?
לא נשאר עוד הרבה, צריך למהר,
את השולחן לערוך, להדליק את הנר

זהו, הכל מוכן, הכל יפה, הכל מושקע
להעיר את אהובי, רוצה עוד כמה דקות במיטה...
מחכה לתגובה שלו, לפירגון
רק שיגיד - "תודה מותק, וגם על הארוחה :)"

אוכלים לנו ביחד, רואים "מהדורה מוגבלת"
אומר- אחלה שקשוקה, ממש נהדרת.
נגמר האוכל, הוא מתכונן לעבודה
ואני יושבת, מחכה, מחכה למילה טובה

משאיר אותי עם הכלים, טוב נו, הוא ממהר
מפנה קצת צלחות, מכבה את הנר...

נפרד ממני לשלום עם חיבוק קצר
"אוהב אותך מותק" אומר לי הזר
ועדין, שום תודה לא אמר...
ואני לבד עם הריק שנשאר

כן, ככה זה, מנחמת את עצמי
למה אפשר לצפות?
בדרך כלל הוא לא ככה
וממשיכה לקוות....