בשבוע שבו הבטיח נתניהו לסמוטריץ' משרת שר והכניס לקואליציה עתידית את חסידי כהנא בעלי אידאולוגיה גזענית, הומופובית ומיזוגנית בחר אלוף בן להגדיר את נתניהו כ" אנרכיסט ופציפיסט".  אף מילה, לא על שנות הסתה שרק מתעצמת בחודשים האחרונים, בריתות עם גזענים מבית ומכחישי שואה מחו"ל, פירוק בריתות עם יהדות ארה"ב, העצמת השחיתות וכו'.  אינני חושב שאלו מוכלות בהגדרות אנרכיסט ופציפיסט.

בהתדרדרות של מדינת ישראל לעבר מדינה גזענית, אפרטהייד וקלפטוקרטיה אשמים אלו המשתפים פעולה כמו אלה ששותקים.  עורך "הארץ" במאמרים רבים נמנה על הראשונים והאחרונים.

נכחתי בהפגנה הערבית-יהודית כנגד חוק הלאום בתל אביב.  ראיתי כמה עשרות דגלים פלשתינאים ולא היה לי ספק שנתניהו יעשה מזה מטעמים.  לי אישית לא הייתה בעיה עם הדגלים ונזכרתי גם בברק ואמרתו המפורסת "אם הייתי פלשתינאי הייתי מצטרף ...".  אם הייתי ערבי, הייתי או שלא הייתי, בחושבי על מטרת ההפגנה – אינני יודע.  אחד מהנוכחים סיפר לי את הסיפור הבא, אינני יודע אם נכון הוא או לא.

בעקבות הפגנת ההמונים בתל-אביב כנגד חוק הלאום שהובלה על ידי הדרוזים, התקיימה פגישה חשאית ודחופה של הפלג הצפוני. 

הדובר שפתח את הישיבה אמר: שיתוף הפעולה הנפלא בין מתנגדי מדינת ישראל כציונית ודמוקרטית ונתניהו עומד בפני סכנה גדולה.  שיתוף פעולה זה שהביא להצלחות רבות כל-כך מימי ההסתה נגד רבין, קריסת הסכמי אוסלו, השסע בין אזרחי ישראל, פילוג יהודי מדינת ישראל והדרת חלק ניכר מיהדות העולם עלול לאבד את עוצמתו שכן הוא מבוסס על הסתה, מדון, סכסוך ושנאה.  ההפגנה המוצלחת בתל-אביב הראתה איך שבטים שונים ונבדלים בחברה הישראלית יכולים להתאחד בקריאה לשיוויון.

שעות ישבו על המדוכה, מצב הרוח היה בשפל.  הסכנה היתה ברורה גם ההפגנה הבאה ביוזמת "וועדת המעקב הערבית" עלולה לשדר שאכן אפשר אחרת ואז מה יהיה להשגים המשותפים ?  אך לאחד המשתתפים היה רעיון – נביא כמה משתתפים עם דגלים פלשתינאים – אפשר לסמוך על התקשורת שתתרכז בהם ועל נתניהו שידע להשמש בתמונות אלו להעצים את ההסתה, הסכסוך וההדחה.  תארו לכם, הוסיף המציע, מה השיג נתניהו עם כמה אוטובוסים דמיוניים  ? ומה הוא יכול לעשות עם כמה דגלים ממשיים?

באנגלית עכשווית יש מושג הקרוי shoehorning (ההופך כף-נעליים לפועל( ומשמעותו לאלץ "עובדות" ותאוריות כדי ל"הוכיח" דיעה או תאוריה.  גדי טאוב במאמריו האחרונים מבצע פעלולים מופלאים בעזרת כף-נעליים.  כל זאת כדי ל"אשש" מסע תעמולה אולטרה ימני.  אביא שתי דוגמאות:

תאורית הנייחים מול הניידים.  לדבריו הנייחים נמצאים בימין הפוליטי והניידים בשמאל הליברלי. כל מי שהסתובב בין ישראלים בארה"ב יודע את האמת.  גם הימין בישראל יודע זאת ולכן יזם לא פעם על נתינת זכות בחירה לישראלים בחו"ל.  חיפוש מהיר באינטרנט מוכיח זאת – אך טאוב סומך על קוראיו שלא ינסו לאמת את התאוריות שלו.

באחרונה יצא גדי טאוב עם מספר מאמרים בנושא "עריצות המיעוט" והתעללותו ברוב (כן, כך ממש).  המיעוט המתעלל לפי טאוב הם הגורמים הליברלים התומכים בזכויות האדם (פליטים/מסתננים למשל) וזכויות המיעוטים (דרוזים וערבים למשל).  המציאות היא שהרוב הפעיל שמעביר את החוקים הוא בעצם קואליצית מיעוטים של מתנחלים פלוס חרדים פלוס אולטרה-שמרנים אשר השתלטו על הרשות המבצעת והרשות המחוקקת ונמצאים בשלבי השתלטות גם על הרשות השופטת.  הרוב של הישראלים עדיין תומך ברשויות המשפט, מתנגד לשחיתויות ומוכן לפנות התנחלויות ואם היה יודע את האמת בנושא הפליטים/מסתננים לא היה רואה בנושא בעיה אמיתית.  אך מה לעובדות ולתאוריות של גדי טאוב?

מבחינה משפטית – נתניהו חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו בבית משפט.

מבחינה מוסרית וציבורית נתניהו מושחת (ולא רק נהנתן):

-        שמפניות סיגרים, חופשות ותכשיטים במאות אלפי (כנראה מליוני) שקלים = נהנתן

-        שמפניות, סיגרים ותכשיטים לאיש ציבור הממומנים על-ידי אנשי עסקים ומקורבים = מושחת

-        אם מינה מושחת אחד לתפקיד מפתח = קורה

-        אם מינה 2-3 מושחתים לתפקידי מפתח = מדאיג

-        אם מינה יותר מ- 3 מושחתים לתפקידי מפתח = כנראה מושחת

-        אם ממשיך לעבוד עם מושחתים גם לאחר ששחיתותם ברורה = מושחת

הספינים של נתניהו עובדים רק באשמתנו ובאשמת התקשורת הנרתעת.

רכישה באינטרנט נעשית לדרך פופולרית ביותר לבצע קניות ואמורה גם לסייע לצרכן להגדיל את מבחר האפשרויות, לרכוש את המוצר במחיר תחרותי ולקבלו במהירות.  אך לא בישראל אם זה תלוי בדואר ובמכס.

הזמנתי תקליטורי מוסיקה מאמזון.  ספק הידוע ביעילותו ובסטנדרטים הגבוהים בהם הוא עובד, גלובלית.

קיבלתי מכתב מהדואר שאני צריך לשחרר את החבילה מהמכס.  בניסוח לא ברור ניתנה אפשרות לוותר על הביקור בסניף הדואר ביד אליהו ע"י משלוח מסמכים לפקס שמספרו צויין במכתב שנשלח ע"י הדואר.  כן ניתנו שני מספרי טלפון לבירורים.

נסיתי לצלצל למספר הראשון – עשרות נסיונות במשך יומיים המספר היה תפוס.  ניסיתי לשלוח פקס עם נתוני המשלוח והחשבונית  הפקס בדואר/מכס לא היה מוכן לקבל פקס (אחר כך התברר שלא היה נייר בפקס בדואר/מכס)  נסיונות חוזרים ונשנים במשך יומיים לא הועילו.  מספר הטלפון השלישי – הודעה של המרכזיה שהמספר לא משוייך.

בלית ברירה – נסעתי ליד אליהו לדואר חבילות.  במכתב נאמר שעלי להגיע "לאשנבי החבילות".   חיכיתי שיגיע תורי ניגשתי לאשנב ואז התברר לי שהמתנתי לשווא ועלי ללכת לחדר סמוך לפקידת המכס.  ניגשתי אליה והמתנתי שתסיים את השיחה עם פקיד המכס שישב לידה.  השיחה הייתה בנושא תנאי העבודה הבעייתיים מאז שעברו לשבת עם הדואר ועל חידלונו של ועד העובדים בנושא.  ניסיתי לתרום לדיון המרתק, אך ננזפתי. 

פקידת המכס העבירה סוף-סוף את תשומת ליבה אלי, נאבקה עם מחשבה העייף והצליחה לקבל ממני את התשלום (מע"מ).  היא לא ידעה לענות לי למה נצרכתי להגיע לסניף מרכזי זה במקום לסניף הקרוב למקום מגורי ושלחה אותי אל המנהל של יחידת המכס. 

המנהל לא היה בחדרו אז מצאתי את סגן המנהל.  סגן המנהל הסביר לי ש"אלה מהדואר" מעבירים אל המכס הרבה פעמים את תעודת המשלוח ללא הנספח שעליו מופיע מחיר המוצר.    שאלתי אותו למה מכונת הפקס לא ענתה ואז הוא ליווה אותי למכונת הפקס להראות לי שהיא עובדת.  אכן המכונה עבדה (בלשון עבר).  על המכונה היו מאות דפים של פקסים שהתקבלו ובמגש הנייר לא היו כלל דפים ריקים.  בהתחשב שהשעה הייתה 11:00 בבוקר ביום ראשון ואני ניסיתי לשלוח פקס החל מבוקרו של יום חמישי, המסקנה שאף אחד לא טרח לבדוק את מכונת הפקס מספר ימים.

המשכתי לעבר דלפק הדואר שבו הייתי אמור לקבל את החבילה.  אף אחד לא היה בדלפק.  כששאלתי בסביבה אמרו לי שהפקיד הלך לשירותים.  שאלתי אם אין מחליף, אמרו לי שלא.  לאחר 10 דקות חזר הפקיד.  שאלתי לשלומו ואמרתי שאני מקווה שלא אכל אתמול דבר-מה מקולקל.  הוא ענה לי מה שענה ונתן לי את החבילה.

להפתעתי, ראיתי שעל החבילה צמודה תעודת המשלוח שעליה ערך הפריט.  לא התעצלתי והלכתי לסגן-המנהל במכס.  שענה לי שהפונט שבו מצויין המחיר הוא מדי קטן!!!.  הראיתי לו שהדף השני לאחר תעודת המשלוח, הוא החשבונית המפורטית (כל זאת מחוץ לאריזה צמוד במעטפת ניילון).  תשובתו – הדואר אשם, לא העביר לנו את הדף השני.

לא התעצלתי, חזרתי לדואר.  ניסיתי לשווא לדבר עם מישהו שתוארו מכיל את המילה "מנהל" אך לא הצלחתי.  דיברתי עם אחראית "משהו" שהסבירה לי שהאשמה היא בעצם במכס שהם אלו שמחליטים אילו דפים הצמודים לחבילה מעניינים אותם.  שאלתי אותה בדבר מספר הטלפון שתפוס כל הזמן והיא ענתה שאכן רק פקידה אחת עונה לטלפונים בנושא ואכן הטלפון תפוס מסביב לשעון.

זה סוף הסיפור, ביליתי חצי יום בקבלת הזמנה שהזמנתי מחו"ל.  אני מרגיש בר-מזל משום שבסופו של דבר החבילה ברשותי, דבר שאינו קורה תמיד.

האם מישהו יטרח לטפל במחדלי הדואר / מכס והממשק ביניהם?  האם מישהו מעוניין בטיב השירות שמקבל האזרח / משלם המיסים ?

למאמרו של ארי שביט המונה שלושה אתגרים איסטרטגיים, אוסיף אתגר רביעי: אלה העורכים השוואה בין השמאל הקיצוני והימין הלאומני (לפעמים לימין הקיצוני) ובזה מגמדים את הסכנה מהימין הלאומני (הסכנה מהנמר מוזכרת בנשימה אחת עם הסכנה מהזבוב) ונותנים לגיטימציה לרדיפת השמאל (שכידוע הוא בוגדני ועוכר ישראל). 

זה לא המאמר הראשון בו עושה שביט השוואה זאת ולרוב הוא מתרכז בתקיפת השמאל.

ובכן – שאלה ראשונה – מיהו השמאל הקיצוני לפי שביט – מרץ? כנראה לא, כנראה "השתולים" שזוהו ע"י "אם תרצו" וכן כמובן, גם גדעון לוי.  בחייך, ארי שביט, לאלה יש איזושהי השפעה במדינת ישראל? הם אתגר איסטרטגי? מיהו הימין הלאומני – זה ידוע – רוב חברי הקואליציה ובראשם ראש הממשלה, שר החוץ (לשעבר והנוכחי) שר החינוך ושרת המשפטים.  אתה משווה את ההשפעה האיסטרטגית של נתניהו ולוי (או אפילו גלאון)? 

השוואות אלו מאומצות ע"י הימין הקיצוני והסהרורי גם יחד – בנט וסמוטריץ ומגיבי "הצל" חוזרים ומחרים אחרי שביט.  בימים אלו של רדיפות המיעוטים מצופה מכל איש מצפון, בייחוד אם יש בידו הכלים להפצת דעותיו, לקום ולמחות (עשו זאת עוז וברטוב לאחרונה) שביט בחר להיצטרף לרודפים (תוך ישיבה על הגדר).  מעניין אם היה חי בצרפת בימי דרייפוס, האם היה כותב, לשם האיזון,  מאמר שמצד אחד היה אמנם מגנה את רודפי דרייפוס אך מצד שני היה מוצא איזשהו בעל הון יהודי ותוקף אותו (עמדתי בפיתוי ולא הבאתי דוגמא מגרמניה 1933).  

שביט במאמריו נמנע מלזהות למי הוא מתכוון בהגדירו שמאל הקיצוני ומאידך נמנע מלציין שאת הימין הלאומני והקיצוני מוביל היום ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מכיוון ששביט ידוע כאדם אינטליגנטי וידען, השאלה היא מה מדריך את כתיבתו זאת – אג'נדה ? שליחות ? של מי ?

איך הבנק עובד עליך הלקוח ? והמפקח על הבנקים - מנמנם (או מחכה לתורו להתמנות לתפקיד באחד מהבנקים).  

ובכן ניהלת מו"מ עםהבנק על גובה העמלות (כפי שכולם מספרים לנו שצריך לעשות).נאמר שהשגת הורדה של 50% מהעמלות הרגילות (הבנק יקרא לזה 50% הטבה - למרות שזו עדיין 50% גזילה).

לאחר שנה - אופס !!! "ההטבה" נעלמת אוטומטית ממחשב הבנק (מעניין רק ההטבה נעלמת לא העמלה).  דהיינו למרות שניהלת מו"מ על גובה עמלות שעל-פיו פתחת/הישארת חשבון, מחשב הבנק מתוכנת כך שלאחר שנה העמלות חוזרות לגובהן המקסימלי.  עכשיו השאלה האם אתה עירני מספיק להבחין זאת לאחר שנה ? האם אתה זוכר מה גובה "ההטבה" ? האם תטרח ללכת שוב אל הבנק ? לעמוד בתור? לשכנע את לימור (כך, קוראים לה במקרה שלי) להחזיר את העמלות ל"גובהן" המסוכם?  והיכן המפקח על הבנקים?

טוב - במקרה שלי - לאחר שכל זה קרה לי לפני שנה.  הזהרתי את לימור שאם זה יקרה שוב, אעזוב את הבנק.  ובכן, התברר לי שהשנה ההטבה "ירדה" מ- 50% ל- 47% (הבחנתי בזאת משום שיש לי זכרון טוב למספרים - ליתר בטחון ווידאתי זאת במסמכים).  ובכן השאלה היא האם לגשת אל לימור ולדרוש את ה- 3% האבודים?  במקרה שלי אני מעריך שזה מתבטא בכ- 30 ש"ח שנתיים.  האם שוה את הטירחה???

לבנק יותר ממליון לקוחות.  הפעלת שיטה זו על כולם (כאשר בהרבה מקרים הרווח פה הו לא של 3% אלא 50% - אך נהיה שמרנים) - מתבטא ברווח נוסף (ללא טירחה) של 30 מליון ש"ח.  והיכן הממונה על הבנקים ?

שאלה אחרונה ? האם בנק שנוהג כך יכול להיקרא ארגון "ארגון פשע" - בכל מקרה הוא נוקט בחלק משיטות של "ארגון פשע" 

מהוויקפדיה "פשע מאורגן הוא ארגון מסודר והיררכי אשר נועד לעסוק בפעילות עברינית ובדרך כלל במטרת רווח כספי."

הפשיסטים בגרמניה, איטליה ורוסיה (של ימי סטאלין) נלחמו ביריביה ע"י תיוגם כאויבים.

ביבי נתניהו מסית (עוד מימי "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", ההסתה נגד רבין בככר ציון).  היום - בתיוגו של מפלגות המרכז וכמובן השמאל - כלא-ציוניות (וברמז - תיוגם כבוגדים), פסילת שופטים בפרס ישראל - שוב תיוגם כבוגדים, הפוסטים שלו, סירטוני התעמולה שאומרים "השמאל טוב לדאעש, אני טוב ליהודים".  תעמולה פשיסטית בראשות וברשות ראש-ממשלה שאיבד כל עכבות.  כל בעל מצפון (שמאל-מרכז-ימין - שמעת בני בגין ?) צריך לגנות ולהוקיע.  על כל מקרה - מסית ומדיח זה הוא לא ראש הממשלה שלי !

מי אתה איש ימין  ?

מאמין שהזכות על הארץ היא בלעדית של עמך – כך גם החמאס

מאמין שמקור זכותך על הארץ הוא בהבטחה אלוהית – כך גם החמאס

מאמין שהצד השני מבין רק כוח ועוד כח – כך גם החמאס

טוען שהצד השני אינו עם ואין לו זכות למדינה – כך גם החמאס

מאמין שהצד השני נחות ממך מבחינה אנושית – כך גם החמאס

אנשי דת וצו אלוהים כפרשנותם מורים את דרכך – כך גם החמאס

התנגדת להסכמי אוסלו וראית בהם אסון – כך גם החמאס

נלחמת בהסכמי אוסלו וסייעת להכשלתם והיום אתה משתמש בתוצאותיהם להוכחת צדקתך – כך גם החמאס

אתה מתנגד לפתרון שתי מדינות – כך גם החמאס

אתה קורא לנקמה על הרג בני עמך – כך גם החמאס

אינך בוחל בהרג אזרחים בצד השני – כך כם החמאס

אתה רואה בבני עמך המוכנים לפשרה, בוגדים – כך גם החמאס

רואה בארגוני זכויות אדם משתפי פעולה עם האויב – כך גם החמאס

מתנגד להפסקת אש ורוצה שהצד השני ידמם עוד ועוד – וכך גם החמאס

יש קיצונים ממך – וכך גם לחמאס

בשבועות האחרונים הופיעו במוסף "הארץ", דה-מרקר ועמוד הדיעות בעתון, מאמרים בנושא הפרוטקציה במערכת הבריאות. 

מערכת הבריאות סובלת מחוסר ומחסור משווע של משאבים – לא רק מוחשיים (כסף, מיטות, מכשור, כ"א, מומחים וכו') אלא גם וכנגזר מהמחסור המוחשי גם ממחסור במשאבים לא-מוחשיים: ידע, מומחיות, סבלנות וחמלה.  כמי שבילה בנבכי מערכת הבריאות בשנה האחרונה (3 בתי חולים, 2 חדרי מיון, 5 מחלקות - כמלווה של אמי ובנוסף מעט נסיון מיד ראשונה), אוכל להעיד על חוסרים אלו ולתבל בעשרות סיפורים.  אוכל גם לספר על הרופאים, אנשי הצוות והמנהלתיים, אשר כפרטים גילו, ידע מומחיות, סבלנות וחמלה.  שבחם של אלה רק גדול יותר במערכת החסרה זאת.

כאן נגיע ל"שיטת ברבש".  שיטה זו מעדיפה מחוברים והקשורים להם על כלל האזרחים, בהקצאת המשאבים – לא רק המוחשיים (מיטות, חדרים, זמן מומחה, מכשירי MRI).  אלא גם, בהכרח כנגזר, בהקצאת המשאבים הלא מוחשיים (סיפורי ברבש ו אלו של מנחם גשייד ממחישים זאת היטב). 

תורת התורים, כמו גם חוקים פיזיקליים של שימור והתפשטות, קובעים שבמערכת (ביחוד כזאת מוגבלת במשאבים) נתינת עדיפות ללקוח אחד באה תמיד על חשבון האחר.  ניחא, אם העדיפות היתה ניתנת רק לעופר ולאריסון, אך כפי שמעיד ברבש עצמו העדיפות ניתנת גם לשופטים, פוליטיקאים, קצינים גבוהים וידוענים למיניהם. 

אך זו רק ההתחלה, ברבש כמנהיג מוערך ונערץ נותן דוגמא לאנשיו.  למנהלי המחלקות ישנה רשימת המקורבים שלהם, כך גם לרופאים הבכירים, לאחיות ואפילו למנקות.  כמובן שכל-אחד מאלו יכול לתגמל (לצ'פר) את מקורביו ברמה אחרת, אך כולם יעשו זאת ללא היסוס כיוון שלמדו ממנהלם הנערץ שכך נכון, ראוי ומתגמל לעשות.  כמובן שהדבר קורה גם בבתי-חולים אחרים, אולי לא בדרגת אומנות שהגיע אליה ברבש.  מי שנפגע מכל אלו הוא החולה שמתענה בחדר המיון 7 שעות – עד לאבחון הפשוט, זה שמחכה ל- MRI  שלושה חודשים או זאת שביקשה מהאחות ללכת לשירותים ונענתה בתשובה "תעשי בחיתול".  את כולם ועוד ראיתי במו עיני.

נציין שברבש מנהל בי"ח ממשלתי-עירוני – דהיינו משאב ציבורי ובו הוא משתמש כראות עיניו.  לדעתי זה כבר על גבול הפלילי – הפרת אמונים או דומה לו.

אסיים במאמרו של מנחם גשייד (העוזר לרב פירר – העושה עבודת קודש).  מר גשייד מספר סיפור, שבעצם מוכיח את הטענה, הוא "כמעט" הצליח לאשפז מקורב בטיפול נמרץ – רובינו אפילו לא יודעים איך מגיעים ל"כמעט רחוק".  מאמרו של מר גשייד רק מראה על התהום הפעורה בינו לבין 80% מאזרחי המדינה – הם לא יודעים למי לפנות ואולי גם לא שאפשר לפנות.   ממאמרו, ברור שהוא לא מבין פער זה.

אין מוסד אחר שבו הלא-מחובר (או בעצם הלא מקושר) מרגיש חסר ישע, נפחד ולפעמים גם מובס כמו במערכת הרפואית, הוא יחשוש לשאול שאלות, להתלונן ולעמוד על שלו.   כאשר ייתקל באנשי צוות הנפלאים, אלה שעדיין לא נשחקו, שיטפלו בו באנושיות ובסבלנות יהיה אסיר תודה עד אין קץ.  הוא לא זועם על אלו הנהנים מפרוטקציה, הוא רק משתוקק להמנות עליהם.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2198466

אתמול בערוץ 10 הסתלבט כתבנו צדוק יחזקאלי על לוב כדמוקרטיה כושלת והביא כהוכחה את חטיפת ראש הממשלה ושחרורו.

שכח כתבנו החרוץ את הדמוקרטיה האיתנה שבה נרצח ראש הממשלה ומאז (בהפסקה קלה) שולטים המסיתים כנגדו.

של נעליך מעל רגליך ....