כבר שנה אני צועדת עם חבורת חברים בשביל ישראל. היום חצינו בגאווה את קו 200 ה-ק"מ. היה מזג אויר מצוין, פריחה של אביב ומצב רוח נפלא. היום עשינו את מקטע 14, מכעביה ליגור (כ-19 ק"מ). מתחת לגשר לפני יגור, הכין לנו מאירקה - המארגן ויוזם הרעיון - שלט ענק עם כמה מילות פירגון באדום חזק. שאפו.

תיהנו מהתמונה של חברים מהקבוצה.

לא הצלחתי להעתיק את המידע, אז אנא היכנסו לקישור. עוד הקלקה אחת ודי.

http://www.musicaneto.com/disk_details.asp?disk_id=21253

רכשתי ואני מספרת לחברים על הדיסק.

תודה.

בשבת האחרונה בטח חלקכם היו בדיוק היכן שאני הייתי, רק שלא זיהיתי אתכם.

ולאחרים בינינו, כשביליתם פה ושם בשישי האחרון, אני הלכתי לישון מוקדם כדי להיות מוכנה על הבוקר.
אחי אסף אותי ב-5:30 מכרמיאל ומרוב התרגשות קמתי כבר ב-4:30. כן.... ממש לא שפוי. ואני מוזרה שכמותי: יקיצה טבעית בשעה 4:30???

בשעה 6:30 כבר התחלתי לרכב מצמח עם מאות רוכבי אופניים  סביב הכנרת. המאות הפכו לאלפים כשהצטרפו גם משפחות עם ילדים באלמגור. בשעה 7:30 חלפתי על פני גינוסר.... והמשכתי לפדל באושר כשסביבי עם-רב. בקצב ממוצע של 17 קמ"ש עשיתי את ההקפה סביב הכנרת ב-4 שעות ו-5 עצירות למתיחות, נישנוש ועוד צרכים אנושיים.

היה מצוין. בחצי הראשון היתה רוח ושמעתי אנשים אומרים שבצד השני של הכנרת לא תהיה... ויהיה יותר קל... אז היתה. עוד יותר חזקה. זה הפך את הרכיבה ליותר קשה, אבל מה זה יחסית לאדרנלין... ולטוסיק הכואב....

מחכה לשנה הבאה. מי מצטרף/ת?

חוויתי חוויה מרוממת רוח, חזרתי עם אדרנלין בשמים.

'במים אני רואה' זהו שמו של ערב פתיחת שנה ניגון נשים תש"ע במדרשת אורנים. בניגון נשים יושבות נשים ולומדות יחד מטקסטים עתיקים וחדשים. (תקצר היריעה מלפרט. מי שמתעניין, שייכנס לאתר המדרשה)

הערב החגיגי היה רובו ככולו פרי עבודתן של קבוצת נשים, אחת מקבוצות הניגון ועוד חברות (המנגנות והשרות), מנחות וחברות צוות שתרמו המון. הקבוצה לקחה טקסט מהתלמוד הבבלי, מסכת תענית, המספר על אבא חלקיה, בן בנו של חוני המעגל.

הנשים למדו את הטקסט וכתבו מדרשים שונים וטקסט בעקבות הטקסט. פרשנויות מסורתיות ומודרניות אלו שימשו בסיס להפקת מופע המשלב שירה, דיקלום, תנועה, לימוד בחברותות (שלנו, הקהל) ועוד. התלבושות, התפאורה, השירים שחיברו בינינו, המובילה שמזגה מים לקערה גדולה מדי 'פרק' ושיתוף כל כך אותנטי שלנו הקהל ושל היוצרות עצמן, היה חוויה מרוממת.

התחלנו את הערב בלימוד קצר של :

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלוהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי ..." נגענו במים, שתינו מים, דיברנו עליהם, חשבנו על, פירשנו את, צחקנו, דמענו, התרגשנו... וסיימנו בשיר "הימים שעוד נכונו לנו..."  כל כך מאפיין את סגנון הלימוד בניגונים השונים!

שאפו לעשר נשים מיוחדות וכל העוזרות להן !!!

למען הגילוי הנאות ולמען הסר שאלות מאתגרות בסוף הפוסט, אספר כי מאז יום כיפור לא היה לי זמן לרכב על האופניים שלי והרגשתי שמשהו כאן לא בסדר. משהו מתמסמס. ** התמונה כאן היא מרכיבה באגמון החולה בחודש ספטמבר **

היות ונרשמתי לסובב כנרת בשבת הבאה, החלטתי שעליי לחזור לעניינים. אתמול יצאתי לרכיבה סובב כרמיאל וגמעתי זאת בשעה וחצי. לא הייתי מרוצה. יותר מדי כבישים ומדרכות. השאיר בי טעם של עוד. החלטתי לצאת היום לרכב עכו-נהריה-ראש הנקרה-נהריה-עכו, מסלול שרכבתי פעם  עם אחי ורציתי לחזור עליו.

קמתי הבוקר, התארגנתי, יצאתי.

השארתי את הרכב קרוב למשטרת עכו ופידלתי צפונה בכייף. אני נהנית לרכב לבד. מפזמת, מסתכלת על קו החוף וקו המים, על הבריכות והסלעים, האנשים שעדיין מתרחצים, הדייגים... רוכבת לפי הקצב שלי ושמה פעמיי לכיוון ההתחזקות הפיזית  וחזרה לכושר.

את הדרך עכו-נהריה-ראש הנקרה עשיתי בלי קושי. כ-20 קמ' בכייף. חשבתי שחלפה שעה. הסתבר - על השעון - שחלפה שעה וחצי. בראש הנקרה אני נוהגת לשבת כמה דקות, מנשנשת פירות יבשים, לוגמת מים וצופה למים. שפני סלע התחרדנו 3-4 מטר ממני ושאלתי את עצמי 'איך הם לא מפחדים? מאיפה הבטחון הזה?'. טוב, השמש מתחילה לחמם ועליי לחזור.

החזרה היתה הרבה יותר קשה. אני כבר יותר עייפה ויותר צמאה. שותה מים יותר בתכיפות.

בתחנת הדלק של גשר הזיו עצרתי להתרעננות עם מים קרים וכוס יוגורט טוב. מצויין. ממשיכה לכיוון נהריה ודרומה לעכו. מה שהיה לא קל - בלשון המעטה - היא הרוח הדרומית החמה שבאה מלפנים וממש עצרה את הפידול והמהירות שלי. הייתי צריכה להתאמץ יותר כדי להשיג אותה מהירות וזה היה מ ע י י ף .

עוד כמה עצירות בדרך להסדרת הנשימה, כמה דקות של צל מרגיע וקדימה ממשיכה.

הגעתי. אפילו הרכב עדיין חיכה לי שם.

עייפה וגאה, שמחה שעשיתי זאת. לבד.

מה דעתכם, אני מוכנה לסובב כנרת?

על בגרות במגדר

ומה הקשר שלי לעניין? זה העניין !

זהו תחום חדש-ישן עבורי.

הלכתי בזמנו ללימודי MA במגדר כדי לעשות שינוי במציאות הסובבת אותי. והנה, כשאני קוראת מאמר כזה, אני רואה שאני 'לא לבד' וזה ממשיך ומחזק אותי שהרבה נעשה ויש עוד מה לעשות. המודעות גוברת ואיתה העשייה.

השנה, כרכזת שוויון בין המינים במחוז צפון יש לי הרבה עבודה ואני מרוצה עד-מעל-לראש ! עבודה, פירושה המשך הטמעת רעיונות השוויון בתוך מערכת החינוך, בילדים ובצוותים - בעתיד של כולנו.

בשנה שעברה למדתי בקב' ניגון אביב במדרשה באורנים.

נוצרה קבוצת למידה נשית מגובשת, מיוחדת, חושבת, יצירתית, מפרגנת ומעצימה.

לפני כמה שבועות התקיימת שבת לנשמ"ה בבי"ס שדה תבור. גם אני שם הייתי. אני ורוב חברותיי לניגון.

חווינו שבת קסומה ובסופה לא רצינו 'ללכת הביתה' כל אחת לדרכה. רצינו עוד.

רצינו ועשינו.

קבענו שניפגש בכל ראש חודש ונלמד בעצמנו, עם עצמנו, מתוך עצמנו ומהיכולות שלנו.

קבענו ונפגשנו.

אתמול היה המפגש הראשון.

חברה אחת הזמינה אותנו להתארח בביתה, שנייה התנדבה להביא שיר פותח, חברה אחרת הביאה על חודש אלול ועל 'ימימה' ואני הבאתי על אגי משעול ומשיריה. לא ידעתי שאגי משעול היא יקירת המדרשה. (מי אמר שאין צרופי מקרים?)

התכנית היתה לשעה וחצי וישבנו מעל 3.5 שעות. רק אני, כמנחה, הסתכלתי על השעון. לאף חברה לא הפריע שמזמן חצינו את שעת התכנון המקורי. לקח לי זמן להבין זאת, אך כשהבנתי, קיבלתי ונרגעתי. היה לנו ערב קסום!

פעם בשנה החיים יוצאים במחולות בפסטיבל כרמיאל.

בעבר הפסטיבל היה מתקיים בתחילת יולי, כשהקיץ היה עדיין רענן.

השנה הפסטיבל מתקיים בשבוע זה ויש לי תחושה שהחום הכבד השורר בארץ מבריח אי אלו רוקדים, העייפים מחום יולי-אוגוסט.

בסרטון , יש כמה קבוצות וריקודים ישנים וגם רציתי שתשימו לב לבמות ולרקע. זוהי עירי כרמיאל ואלו המרחבים המוכרים לריקודים.

ריקודי נוסטליה (ריקודי עם ישנים) אני מכירה מימים ימימה. את הריקודים החדשים אני לומדת בשנתיים האחרונות באדיקות. אתמול, כשיכולתי להצטרף למעגלי הרוקדים במגרשי הטניס, מגרשים פתוחים, בהם יש רקודים חדשים, הייתי גאה בעצמי והרגשתי שכל הלימוד 'שווה את זה'. איזה עונג לראות מאות מחוללים נעים יחד. כן, גם מזיעים, אך יותר מכך - מחייכים מאוזן לאוזן. נהנים. חיים את החיים.

יהודית מליק שירן - חברתנו לקפה - כתבה באחד משיריה על הגוף המדבר וכל כך הסכמתי איתה. הגוף מדבר ולתחושתי גם הנשמה מדברת בריקוד.

חזרתי בבוקר מהריקודים ואני חוזרת לשם עכשיו. כולכם מוזמנים !

שירת נשים ערביות בת זמננו

עורך: עמי אלעד-בוסקילה

הוצאת קשב לשירה

כבר זמן רב  אני מחפשת כתיבה בת-זמננו של יוצרות ערביות. והנה, היום בבוקר נקרה הספר בדרכי. קניתיו מיד, ללא היסוס.

הנה אחד השירים וסליחה שאיני מנקדת:

מגע / ענאיה ג'אבר

עלי לגעת בדבר-מה

כי במיתה נגעתי

אותו מגע

שאורגות הידים

להולכים ואינם שבים.

ענאיה ג'אבר היא משוררת לבנונית, מבקרת ועיתונאית. נולדה בעיר א-נבטיה 1958. בוגרת משפטים באוניברסיטה הלבנונית, משמשת גם כמבקרת קולנוע. פירסמה שישה קובצי שירה.

גדלתי בשנה !!!

שוב חלפה לה עוד שנה? איך זה קורה כל כך מהר?

יש לנו במשפחה מנהג נחמד כזה:

אמי מתקשרת על הבוקר לאחל 'מזל טוב'  ותמיד גם חוזרת על השאלה:  "נו... איך זה להרגיש בת..." ואני תמיד עונה "...כמו בת...."  

היום היא עוד הספיקה לברר איתי אם אהיה זמינה על הבוקר ועד איזו שעה. מצחיקה, לא?

בקיצור, אין חדש תחת השמש. עוד שנה חלפה לה.

גם לכם יש מסורות חמודות של ברכות יום הולדת במשפחה?

מחנה את הרכב בחניון של הבניין הכי קרוב לטיילת,

בנקודה הכי דרומית של נהריה,

מחליפה בגדים

מארגנת את הרכב החלופי - כלומר - האופניים - לרכיבה

שמה-לב שאיש תחזוקה של העירייה (מה הוא עושה שם? שואב? מזרים?)

מתבונן בי בלי הרף (אולי בגלל הטייץ המיוחד? החולצה החדשה?)

מחליטה 'להגיד לו משהו' כדי 'לשבור את הקרח' (איזה קרח? חום אימים... כבר 10:00 בבוקר)

מלטפת את האופניים במבטי, עולה, זורקת משפט כמו

'אז מה יותר קל, ללחוץ על דוושת הדלק או לפדל'? לאיש התחזוקה

מקבלת תגובה מפרגנת על רכיבה בכלל, משהו כמו... 'אני מוריד בפנייך את הכובע'

מחוייכת ומחוזקת

יוצאת.

הרעיון היה לרכב את המסלול מנהריה דרום לראש הנקרה וחזור.

אימון בפידול וחיזוק. הנוף מוכר. החוף. הלגונות. הכל טוב.

מפדלת בקצב שלי, מרשה למחשבות לנדוד

מגיעה לאלי אביבי, נהנית מהירידה התלולה

ורואה רוכב מפדל לקראתי.

נו, טוב, זה לא יוצא דופן, אבל בכל זאת יש לו קסדה

(באיזור נהריה זה לא מובן מאליו) ותיק גדול על הגב.

התיק מעורר בי תהיות על משהו מוכר. תיג גדול על הגב.

אני מכירה בחור עם תיק גדול על הגב.

מי זה יכול להיות? תתרכזי.

אחי !?

מכל הרוכבים בצפון, הבחור שאני פוגשת הוא אחי?!

נשיקה כפולה, חיבוק

והמשך רכיבה.

לאן? בפוסט הבא.

נכנסתי לאחת מחנויות רשת X לחפש אנתולוגיה - לנצח אנגנך - שהומלצה בפניי. חיפשה המוכרת במחשב, מצאה שיש כזו והתחילה לחפש בין המדפים. אחר דקותיים שאלה... אתנולוגיה...?  'הזכרתי' לה את פירוש המילה... באותו רגע הבנתי שכנראה לימדתי אותה מושג חדש.

חיפשנו בין מדפי השירה ובין ספרים העוסקים ביהדות ולא נמצא הספר.

הבטחתי לחזור כשנהיה כולנו רעננות יותר.

נ.ב. 1

אנתולוגיה:

אסופה של יצירות ספרותיות: שירים, סיפורים, מסות וכד', על פי תבחין מסוים של המאסף.בד"כ מחוברת אנתולוגיה לתכלית לימודית, לציון מהלך ספרותי או לסיכום הישגי תקופה ספרותית, אישית או כללית. (מונחון לספרות, אשר א' ריבלין)

נ.ב. 2

באופן אישי, אני אוהבת אנתולוגיות של סיפורים קצרים. כייף לקרוא כל כך הרבה אפשרויות יצירתיות לאותו נושא כביכול.