מרגע שהקפה החל לדדות והטכנולוגיה החלה לקרוס בחרתי שלא להילחם. שהרי, אין בכך שום טעם. זו רק טכנולוגיה.

כשהבנתי שזה ייקח יותר משעה-שעתיים אמרתי בחצי חיוך: נחמד, יוצאים לחופשה קצרה? חשבתי עליכם חבריי, אלה שקוראים פוסטים ומגיבים, אלה שמעלים פוסטים מעניינים, הצלמים, הזמרים וכל המצוטטים.

חשבתי ושאלתי את עצמי מהי ההזדמנות הניתנת לנו ? אנו, שרגילים להתחבר לפחות פעם ביום ולקרוא 'מה חדש?' , אלה שמצוטטים קבוע ואחרים. מה ההזדמנות שניתנה לנו? לדעתי, זו היתה התנסות בשקט אלחוטי. שקט שיכול לזמן אותנו לחשוב 'מה הפוסט הבא שאכתוב?' 'למי אשלח הודעה?' ועוד. רק היום חזרתי ונכנסתי, כי חברה אמרה לי ש'הכל בסדר. תיכנסי ותקראי'. אז מה איתכם ידידיי, מה אתם עשיתם בזמן דממת האלחוט?