כבר יותר מכמה ימים שאני רוצה לספר לכם ולא מספיקה...

לפני כשבועיים פגשתי את יהודית מליק שירן המקסימה שלנו. אתם יודעים כמה זמן תכננו להיפגש? לא אגזים אם אומר שמעל חצי שנה! כן והנה סוף סוף זה התרחש אחרי ביטולים ושינויים ודחיות...

לאורך כל המפגש התרגשתי, לפניו וגם אחריו. חלפו בי מחשבות תודה לקפה שמאשפר לפגוש אנשים מעניינים ומיוחדים.

יהודית פצחה את המפגש במתנה נפלאה - שני ספרים מבית ההוצאה שלה!!!

תוך יומיים הייתי במפגש עם ילדים צעירים, בני כיתה א' וסיפרתי להם בהתלהבות שפגשתי סופרת ומשוררת, הראיתי להם את התמונה של יהודית בגב הספר והקראתי להם מתוכו. לספר קוראים 'עניין של הרגשה'. שוחחנו על משמעות השירים שקראנו ובסוף שאלתי את הילדים: אם אפגוש את הסופרת (טוב, זה לא היה הזמן להיכנס לענייני בלוגים וקפה....), מה אתם רוצים שאמסור לה?

" שהיא כותבת יפה"

"שהיא כותבת בחרוזים"

"שהסיפורים שלה מלמדים"

ואני מתחברת לכל מה שהילדים אמרו ואף יותר מזה. השירים המתארים מצבי חיים יום יומיים מאפשרים - לדעתי - התבוננות נוספת על המציאות. לעתים מחוייכת לעתים עצובה (כמו בחיים) ומאפשרת התבוננות פנימה 'אז לאיזה כיוון אני רוצה ללכת'? ועוד ועוד...

יהודית יקרה - אני מודה על ההיכרות ועל הזמן שהקדשת למפגש שלנו, על המילים המיוחדות הבוקעות ממך על הכתב ובחיים. אישה רבת פעלים וטובת לב. זכיתי.  

זה הזמן שלקח לי מאז שיצאתי מביתי ועד שחזרתי.

מהו אותו חוצלארץ בו הייתי?

מקום מגוריה של חברתי לקפה שיצא מהקפה לחיים !!!

ומעשה שהיה כך היה:

בוקר צח לפני שבועיים החלטתי שאם הטבע ומזג האוויר מזמינים, צריך לצאת אליו. ערכתי כמה מיילים, טלפון לתיאום ויצאתי לדרך. ביקרתי פסל באיזור הגלבוע ומשם חיפשתי את דרכי אל הזמרת היצירתית שלנו - ריקי אוגול היקרה.

את ריקי אני מכירה מעל שנה. כשלאמי היתה יומולדת וריקי הייתה רחוקה, היא שרה לאמי שיר פרטי שחיברה במיוחד עבורה !! אני הייתי על יד אמי באותו זמן וחוויתי את התרגשותה. ריקי היתה נפלאה.

מאז החלטתי שאנו צריכות להיפגש וסופסופ מימשתי זאת. הדרך אל ריקי לא הייתה כ"כ פשוטה, את שם הישוב שלה אפילו לא מצאתי בקלות באתר 'מפה' וריקי הייתה צריכה לספק לי עוד ועוד רמזים בחילופי הודעות בינינו. כשעברתי את מחסום הבקעה הבנתי שהגעתי ל'חוץ לארץ' והרגשתי גאווה שאני עושה זאת (ללא פספורט) עבור חברה שהופכת עבורי להיות חברה טובה. ריקי גרה בישוב קטן, מעורב חילונים ודתיים. כבר מיוחד, לא? היא חיכתה לי עם לחם טרי טרי שאפתה במיוחד עבורי.

כמה פסטוראלית התמונה הבאה:

אנו יושבות במטבחה, אני עם כוס קפה ופרוסת לחם עם ממרחים שונים, מדברות על אה ודא וריקי רוצה להדגים לי איך היא יכולה/מצליחה ליצור עם שישה ילדים בשעת.... ארוחת ערב למשל.... אז היא לוקחת את הגיטרה ומתחילה לנגן ולשיר... ואני שואלת עצמי בליבי: האם עלי להפסיק לאכול ורק להקשיב? האם זו הופעה פרטית שבה זכיתי? אבל אם ריקי עושה זאת בזמן ארוחת ערב, אז זה בוודאי לא מוזר לה שאוכלים על ידה.... וכך המשכתי ללגום מהקפה וליהנות מצליליה של ריקי.

כשחזרו הזאטוטים מהגן, זכיתי לסיור במקיף הישוב ולנוף מרהיב על הבקעה והירדן. שלל פרחים שאת שמותיהם איני מכירה, אבל צבעיהם מעוררי התפעלות. אביב בטבע ואביב בליבי !!!

העלמה אינה נענית לצילומי פפראצי כמו של דינה דוד ולוקח לי ים של תירוצים וסיבות והסברים לשכנע אותה להצטלם עימי כדי שאוכל לשים תמונה גם כאן, עבור החברים. ברור שהתמונות נשלחו לאישור המצטלמת ורק אחת זכתה בכינוי 'ראויה להעלאה' !!!! נו שוין. אני בטוחה שתצליחו להרגיש את האושר שזרם בין שתינו, על פגישת לבבות, באמצע שבוע, באמצע שומקום (מבחינתי בכל אופן), בלי צלצולים וסיבות גדולות.

פשוט-קשר בין שני לבבות. תודה לך ריקי!!!

איזה כייף, איזו שמחה,

האביב כבר כאן !!!!

ולאות הוכחה והוקרה, כל השכונה המתה היום

בקולות ורחשים הנשמעים רק בימי אביב מתפרץ.

מצד אחד שכנים החליטו לבנות פרגולה

(דווקא בשישי בצהריים???)

מהצד השני החליטו לכסח את הדשא

(האם הדשא אינו רטוב לכיסוח?)

ילדים החליטו לשחק תופסת

(באמת? או שרק דימיתי זאת?)

וכל מכוניות-העיר חלפו תחת מרפסתי

(אה... זה בגלל העדלאידע שהיתה
במדרחוב וסגרו שם...)

כן כן, כל אלה החליטו לקרות דווקא בזמן

שנת-הצהריים הקדושה שלי,

ביום שישי, משעה שתיים ואילך...

כן כן... ואני החלטתי שבשל אירוע משמח זה:

פריצת האביב לשכונתי

אני מתכרבלת תחת השמיכה ומאזינה

לכל הרחשים האלה בחיוך

עד ש...

ארדם!

אביב הגיע!!!!

נ.ב.

את הפרה העליזה הזו לא צילמתי מהמרפסת...

היא שוטטה לה בנחת אי שם במרחבי הגלבוע הפורח !!!!