בשנה שעברה למדתי בקב' ניגון אביב במדרשה באורנים.

נוצרה קבוצת למידה נשית מגובשת, מיוחדת, חושבת, יצירתית, מפרגנת ומעצימה.

לפני כמה שבועות התקיימת שבת לנשמ"ה בבי"ס שדה תבור. גם אני שם הייתי. אני ורוב חברותיי לניגון.

חווינו שבת קסומה ובסופה לא רצינו 'ללכת הביתה' כל אחת לדרכה. רצינו עוד.

רצינו ועשינו.

קבענו שניפגש בכל ראש חודש ונלמד בעצמנו, עם עצמנו, מתוך עצמנו ומהיכולות שלנו.

קבענו ונפגשנו.

אתמול היה המפגש הראשון.

חברה אחת הזמינה אותנו להתארח בביתה, שנייה התנדבה להביא שיר פותח, חברה אחרת הביאה על חודש אלול ועל 'ימימה' ואני הבאתי על אגי משעול ומשיריה. לא ידעתי שאגי משעול היא יקירת המדרשה. (מי אמר שאין צרופי מקרים?)

התכנית היתה לשעה וחצי וישבנו מעל 3.5 שעות. רק אני, כמנחה, הסתכלתי על השעון. לאף חברה לא הפריע שמזמן חצינו את שעת התכנון המקורי. לקח לי זמן להבין זאת, אך כשהבנתי, קיבלתי ונרגעתי. היה לנו ערב קסום!

פעם בשנה החיים יוצאים במחולות בפסטיבל כרמיאל.

בעבר הפסטיבל היה מתקיים בתחילת יולי, כשהקיץ היה עדיין רענן.

השנה הפסטיבל מתקיים בשבוע זה ויש לי תחושה שהחום הכבד השורר בארץ מבריח אי אלו רוקדים, העייפים מחום יולי-אוגוסט.

בסרטון , יש כמה קבוצות וריקודים ישנים וגם רציתי שתשימו לב לבמות ולרקע. זוהי עירי כרמיאל ואלו המרחבים המוכרים לריקודים.

ריקודי נוסטליה (ריקודי עם ישנים) אני מכירה מימים ימימה. את הריקודים החדשים אני לומדת בשנתיים האחרונות באדיקות. אתמול, כשיכולתי להצטרף למעגלי הרוקדים במגרשי הטניס, מגרשים פתוחים, בהם יש רקודים חדשים, הייתי גאה בעצמי והרגשתי שכל הלימוד 'שווה את זה'. איזה עונג לראות מאות מחוללים נעים יחד. כן, גם מזיעים, אך יותר מכך - מחייכים מאוזן לאוזן. נהנים. חיים את החיים.

יהודית מליק שירן - חברתנו לקפה - כתבה באחד משיריה על הגוף המדבר וכל כך הסכמתי איתה. הגוף מדבר ולתחושתי גם הנשמה מדברת בריקוד.

חזרתי בבוקר מהריקודים ואני חוזרת לשם עכשיו. כולכם מוזמנים !