משולחנו של שי...
שלום לכל מי שקורא...
זאת הפעם הראשונה בחיים , שתאמת אני יושב וכותב ככה ומעלה דברים. אני מרגיש כמו בסרט "המופע של טורמן " שיש הרבה צופים מסביב ואתה לא יכול לראות אותם.בד"כ אני אוהב לכתוב דברים שנשארים במגירה. קצת מוזר לי לכתוב כל פעם ממה שעובר עליי בחיים , ובכלל. אני מקווה שמי שיקרא את הבלוג " משולחנו של שי" .. ישמח, יכעס, יתרגש, יצחק, יבכה, יזדהה ,וכו" ,אני מקווה אבל שתמיד תחייכו מי שקורא אותי....
התמונה שברקע מסמלת אני חושב הרבה דברים בחיים השקיעה מראה על סיום יום והתחלה של דבר חדש.אז ככה אני מקווה שהיו לי פה הרבה דברים של התחלות חדשות ...
תכנים אחרונים
להיות חייל זה יהונתן נתניהו ז"ל. אני זוכר שאז
ראיתי את הסרט "מבצע אנטבה" , וראיתי בתור
ילד את גיבור הילדות שלו שהלך לחלץ את השבויים החטופים.
כשבגרתי כיתה י"ב היה לי חלום להגיע לאותה לאותה יחידה
מובחרת סיירת מטכ"ל , אני זוכר איך רציתי כל כך להתגייס לשם
גם אם זה לא להיות לוחם עקב בעיות פרופיל ,העיקר להיות שם
להרגיש את ההוויה .
5 פעמים קראתי את מכתבי יוני למדתי כל פעם מחדש למדתי מה זה להיות
ציוני , אהבת המולדת , מהי אהבה , משפחה , רעות , צה"ל.
אחרי שהשתחרתתי מצאתי את הקבר שלו ,סגרתי מעגל.
|
הכאב ווהמועקה לאט לאט יחדרו פנימה
קשה שלא יהיה להבחין ברחובות שיהיו ריקים
בדגל ישראל שיתנוסס לו על עמודי תאורה של רחוב
חלק מהבתים האור שפעם היה דולק נהיה כבר חשוך
ישמעו צעקות שבר ובכי , ובמקום אותם אורות נרות נשמה ידלקו
השמש כבר תשקע הלילה יגיע תשמע צפירה
הכנתי נרות נשמה , גפרורים , ספר תהילים קטן , כיפה.
|
לזכר חללי מערכות ישראל, הדמעה שזולגת בזווית העין .ברגע שאתה רואה כתבות על זה שנפל, מודעות אבל שמזכירות אזכרות למינהם ועברו מניין שנים וזכרונם לא נשכח.
יש לי כמה חברים טובים שנפלו ,אחד שנפל בקרב מול מחבלים בשכם , אחד אחר שנפל בפעילות איבה בגבעה הצרפתית , ואחר שנפל בעודו חייל במלחמה ארורה בתאונת דרכים מיותרת.
כל אחד מכיר בן , אח ,אבא , שכן , חבר (גם בלשון נקבה) שנפל אם זה בפעילות מבצעית או בפעולת איבה.
אלו ימים של חשבון נפש פנימי עצום , אדם מול מדינתו , ערכיו והכאב שמרחף באוויר שמזכיר את המחיר הכבד ששילמנו כדי להיות עם חופשי בארצנו.
יש לי בטן מלאה על המנהיגים שלא יודעים להעריך את המדינה הזאת מחפשים קומבינות ושיחתות שמקעקעת את ערכי יסודות השלטון. אלו מבני עמי שמתחמקים מלשרת בצה"ל , מכפישים חיליים במכתבי זימה , ואלו שמזלזלים בערכי הציונות, ומחרירי שנאה כלפי בני עמם .
מה שמחזיק אותי שפוי במדינה שלי שיש עוד הרבה ישראלים טובים, שאוהבים את המדינה ומוכנים לתת הכול בעבורה שיודעים שאין לנו מקום אחר מאשר ארץ ישראל , ומניפים את דגל ישראל אלעל גם בימים טרופים.
מצ"ב שיר של נדב הררי ז"ל שנפל בקרב על העיר סואץ במלחמת יום הכיפורים , מתוך פרוייקט עוד מעט נהפוך לשיר. אני אוהב אותה חזק , השיר יכול להיכתב על האהבה ומצאתי שהיא גם מתאימה לארץ שלי שהיא גם עייפה לפעמים .
ת.נ.צ.ב.ה של כל חיילי צה"ל ואלו שנפלו בפעולות איבה.
|
יש דברים שמלווים את האדם לארוך כל חייו ,
אלו הזיכרונות מבית אבא, במקרה שלי בית
סבא .
הלאדינו שדיבר ,שניסה ללמד אותי לספור
אונו , דס ,קוונטו , וכו'.
אתמול אחרי שראיתי את התוכנית על השפה
של הלאדינו , ויש פה עוד שכנים קשישים שמידי
פעם מדברים לאדינו , ביקשתי ללמוד מהם
כמה משפטים.
הלכתי וקניתי כמה דיסקים בלאדינו בביצוע יהורם
גאון , איך אפשר לתאר תחושה פנימית שהצלילים
המתמלאים בדירה.
הייתי מוכן לחזור להיות ילד ולו לכמה רגעים שלאדינו
מתנגנת ברקע , וסבתא ז"ל , מוציאה בוריקטס חם
מהתנור , ואני יושב על בירכיו של סבא ומקשיב לשפה
שלא הבנתי .
צור מי שלא אכלנו ברך הוא את כולם שבע והותרנו כי דבר ה'
שבת שלום.
|
בחיים אהבה ,קריירה , חברים , בריאות , אבל תמיד מתוך
קצת חשש ,או שקורה משהו שבזמן שהוא קורה נראה רע.
דווקא משם צומח משהו חדש , אופטימיות זהירה .
כוח של "אין דבר העומד בפניי הרצון" , אני יודע שאני אשיג
את זה. זה היופי והאתגר בחיים , לקחת בחיוך כל דבר שקורה כמה
שזה נורא לפעמים .
לעוף קדימה להשיג את המטרות ולהנות מהשמחות הקטנות
שבדרך.אני לא מוותר על חלומות , וזה דבר נפלא שיש וקיים.
רציתי להגיד תודה למספר אנשים שעוזרים לי בדרך אל המטרה. |
ברחוב הילל. לא הכרתי את שמו ולא ידעתי שהוא ניצול שואה.
תמיד שהייתי בא לבקר חבר טוב ,אותו איש היה יושב על גדר אבן
ומקבץ נדבות , מכיוון שכבר לא היו לי סבים משני הצדדים ראיתי אותו
עם אותו כובע מצחיה של פעם כאילו היה סבא שלי.
תמיד שהייתי בא לחבר שלי הייתי רואה את אותו איש שאת שמו אני לא יודע
יושב ופושט יד , בהתחלה הייתי נותן כסף , אחרי כמה פעמים לא יכולתי
הייתי חייב לקנות לו אוכל , כוס תה חם עם נענע , והוא היה אומר הרבה תודה.
שאלתי את חבר שלי וכל מיני עסקים ברחוב האם הם מכירים אותו , יודעים מי
הוא ? , קיבלתי תשובות שליליות .
עד שפעם אחת כשקניתי לו דבר מה לאכול הוא פרץ בבכי מר שהוא ניצול שואה
ואין לו אף אחד בעולם . העיינים הכחולות שלו המבט נשארו חרוטים אצלי לעד.
חזרתי אותו לילה אל ביתי עם תחושה קשה מאוד שלא עשיתי מספיק .
שחזרתי אחרי כמה ימים עם רצון לעזור ,להכיר אותו הוא כבר לא היה.
חיפשתי אותו ברחבי העיר הוא פשוט לא היה שם יותר, מאז תמיד ביום
השואה אני נזכר באותו איש זקן שישב קיבץ נדבות במדינה שלא ידעה
מספיק לדאוג לו לצערי.
לא צריכים להיות חכמים בדיעבד צריך לדאוג לניצולים כל עוד הם בחיים
ולתת להם לסיים את חייהם בכבוד . |
שנסנענו לירושלים , ליד לטרון בכביש מס 1
הכול מסביב ירוק חום צהוב , הנחתי את ידי על ידה
אחזתי בידה ,התנגן ברקע שיר שאף פעם לא הכרתי
לי להתרגש , "לתאר את מה שבי צומח אין
מילה בתנ"ך " .
אותם רגעים שאתה זוכר שיר וסיטואציה
שילוו אותך לכל החיים...
תודו גם שאריק אינשטיין "זן נדיר".
שבת שלום
|
עם רשימת קניות קטנה שהכתיבה מראש כשתבוא לה לבשל.
קניתי בסופר מצרכים , פעם ראשונה בחיים קניתי חציל, אף פעם לא בישלתי .
יש בזה דבר מיוחד כשמבשלים יחד הריח , הטעם מתערבבים להם באוויר
ואת זה שמלכלכים קצת אחד את השני ונותנים ככה ככה עם הכף לטעום
כפרה עליה יודעת לבשל.
|
מה אהיה כשאגדל , אולי באיזה מקום תמיד נישאר ילדים
של אבא ואמא עם אותם רגעים קטנים של בית כמו פיקניק
ארוחת שישי , ואותם שאלות ששאלתי בתור ילד את ההורים
מה אהיה כשגדל ? .
העולם הוא גדול והחיים ולא מנתבים אותנו לפעמים כמו שריצנו
ישנם תזוזות שמסיטים מהדרך , אהבה , קריירה , משפחה ,
כל החלקים שמרכיבים לנו את החיים לארוך כל החיים.
כשאגדל ויהיה לי ילד ,שיבוא וישאל מה אהיה כשאגדל אז אגיד לו
עזוב אל תשאל תהיה אתה ומי שאתה וחשוב שתהיה בנאדם .
פעם כתבתי לפוליקר שהוא נתן את התאור של ההורים שלי בשיר
וכתב עליי בתור ילד, ששואל וחוקר את העולם .
|
