משולחנו של שי...
שלום לכל מי שקורא...
זאת הפעם הראשונה בחיים , שתאמת אני יושב וכותב ככה ומעלה דברים. אני מרגיש כמו בסרט "המופע של טורמן " שיש הרבה צופים מסביב ואתה לא יכול לראות אותם.בד"כ אני אוהב לכתוב דברים שנשארים במגירה. קצת מוזר לי לכתוב כל פעם ממה שעובר עליי בחיים , ובכלל. אני מקווה שמי שיקרא את הבלוג " משולחנו של שי" .. ישמח, יכעס, יתרגש, יצחק, יבכה, יזדהה ,וכו" ,אני מקווה אבל שתמיד תחייכו מי שקורא אותי....
התמונה שברקע מסמלת אני חושב הרבה דברים בחיים השקיעה מראה על סיום יום והתחלה של דבר חדש.אז ככה אני מקווה שהיו לי פה הרבה דברים של התחלות חדשות ...
תכנים אחרונים
"לשדה קרב" על הכביש שבו אין מנצחים רק מפסידים .
אולי כבר דיייייייייייי לתאונות הדרכים הקטלניות האלה!
אני לא יכול כבר לפתוח עיתונים ולראות את התמונות
הזוועתיות האלה , או לשמוע חדשות.
משפחות נמחקות בשניות, דייי לאלימות בכבישים.
אני יודע שזאת קריאה כמו "כוסות רוח למת"
סבלנות סבלנות סבלנות
עצוב
|
היום הסתכלתי ככהעל קשיש וקשישה דיי זקנים חוצים
מעבר חציה , נתתי להם לעבור יד ביד אוחזים עם מקל, נזכרתי
במשהו שקראתי פעם וראיתי .
אותה אהבה עוצמתית.
קראתי על אדם מבוגר אחד שאישתו חלתה מאוד
אפילו שהוא היה קצת יותר בריא ,
ושניהם החליטו להתאבד.
מצד אחד אני אומר טרגדיה , מצד שני אומרים
בחייהם ובמותם לא נפרדו, ואהבה אולי בכל זאת
ניצחה גם את הרע מכול? .
אני נורא מאמין באותם עוצמות שונות שלנו בחיים
מעניין איך כמו אותו זוג אנחנו בחיים "מגבירים"
את אותה עוצמה של אהבה,
כמה שאני מאחל לעצמי להגיע לאותה עוצמה,
אהבה שלא רואים כל יום.
ואיך ששלמה מצליח לבטא את זה סיפור חיים של אוהבים
|
מצאתי את עצמי שוכב על הגב במיטה חושב על הזמן,
זיכרונות שונים מתקופות בחיים ,דברים טובים יותר
דברים טובים פחות.
חשבתי לעצמי והגעתי למסקנה שכל מה שאולי צריך לקרות
קורא , שאם לא אדע רע לא אעריך את הטוב.
אז אתה מאגד את הכול לתוך "שק הזיכרונות" , ואתה מחפש
עוד ועוד דברים בחיים להוסיף לתוך "שק" , עושה דברים
לא שגרתיים , גם אם מהצד זה נראה מגוכך אבל מה איכפת
כי החיים באמת עוברים מהר ,מהר מידי.
הדימוי המטאפורי של "החיים מכונית" כ"כ נכון
תמיד שאני נוסע במהירות הזאת של החיים מעל 100 קמ"ש
חשוב להוציא את הראש החוצה מבעד החלון לראות להרגיש
לתת לרוח לנשוב לך על הפנים, לצעוק בקול חזק, עובר כברת
דרך ,עליות ,מורדות, ולפעמים עוצר בצד.
חשבתם לעצמכם פעם שאתם נוסעים באותו דרך אבל פתאום
מגלים דבר חדש שלא ראיתם ,אבל זאת אותה הדרך .
ככה זה החיים
|
קבוצות קבוצות של ילדים עם תחפושות , אוחזים משלוח מנות
מקטן ועד גדול , ממהרים כמו הסיפור על "אמא אווזה" שממהרת
ואחריה סרייה של ברווזים קטנים מגדול עד לקטן יד ביד .
מצאתי שם הרבה תחפושות את השוטר , הנסיכה,
הקואוביי, מלך , ולראות אותם ככה מהפקק ולחייך חיוך שכזה ולראות
את הסמיליות של החג הזה משלוח מנות ותחפושות .
____________________________________________
נסעתי היום חזרה הביתה עם נהג מונית , בזמן האחרון בגלל בעיית
רכבים אצלנו בחברה "תרמתי" את הרכב שלי לחברה.
אני חוזר הרבה עם נהגי מוניות , מה שמשעשע בנהגי מוניות שיש להם
הרבה סיפורים על החיים על נוסעים , ואני אחד כזה שמשתף פעולה
סקרן רוצה לדעת. אתמול זה היה נהג ערבי שסיפר לי עלינו הלקוחות הישראלים
שזה היה משעשע כל פעם אתה מגלה דבר חדש שלא ידעת, גם על הדת.
היום חזרתי עם נהג מונית קשיש שהיה פעם איזה שופט כדורגל , והוא היה רעב
אז אמרתי לו שיש לי סבלנות ואני לא ממהר ואני יכול להמליץ לו על מקום טוב ,
שם הוא פגש אחד שלא ראה איזה שלושים שנה , והיה כ"כ מבסוט כאילו עשיתי
לו את היום וזה היה כייף לשמוע , בסוף המסלול אחרי ששמעתי סיפור חיים וקיטורים
על האישה שלו ,ועל זה שהוא מכיר את המקום בו אני גר , הייתי מאוד שמח
לא יודע למה פגשתי בנאדם טוב ככה באמצע החיים , הלכתי לעץ הלימון שאצלנו
בבית וקטפתי לו לימון כזה גדול כמו אתרוג , כאות תודה.
____________________________________________________________
החיים כ"כ רצופים בסיפורים שאת לומד כל יום על עצמך , על הסביבה והכי
חשוב אתה לומד להעריך את מה שיש לך ,
ולשמוח ורצוי כמה שיותר.
|
כל יום קיים רגע כזה אחד או שניים מספיק להשים
לב מסביב ולהבין שבכל דבר שיש קיים אז שהוא מיוחד
בפניי עצמו , ויש כ"כ הרבה ביום יום .
למדתי לחדד את חושיי וממש לגמוע את אותם רגעיים יומיים
זה יכול להיות הדבר הכי בנאלי שיש וכמובן מאליו אבל
למעשה זה לא , סתם לשבת עם הורייך ולצחוק איתם על דבר
שעברת השבוע , לחמם את הישבן מול האח הביתי ,לרוץ בגשם
בלי מטריה ולהירטב ולקלל ואז לחייך חיוך שכזה , לראות
את אמא שלך מזייפת במטבח איזה שיר ואני כזה מביט בה ואומר
לה דא שהאודינשים לכוכב נולד נסגרו , לקבל בשורה שזכית אחרי 3
כרטיסים מנויים בפיס סוף סוף אחרי כמה שנים , לא תרגעו עדיין
לא מיליון אבל בדרך באיזה איפוד נחמד .
השיר שבחרתי מזכיר לי תמיד
כ"כ הרבה דברים חוץ "מאלכס חולה אהבה" , את הפגישה מול מנהלת
שיווק באחת החברות הגדולות הייתה ישיבה עם עוד אדם מאיזה אגף
ופתאום הפלאפון שלי מצלצל עם המנגינה הזאת , ואז שניהם יצאו ביציאה
של מגניב משהו כזה , הייתי דיי נבוך שמנהלת שיווק אח"כ מבקשת ממך
"תשמע אולי תוכל להעביר לי את הצילצול" גדול אני תמיד נזכר ומחייך .
להרגיש איזה כוח עליון
שדואג לך ככה טוב טוב שתבחין תראה ותהנה ממה שיש.
ברגע שמגיעים לתובנה בחיים שלפעמים אפשר להסתפק במה
שיש נוצרת תחושה של אושר . |
הגעתי ראיתי מחזה לא פשוט ילד קטן כבן 3 עם לחיים עגולות ואדומות
ושיער ארוך בידיי נהג מונית קשיש . עצרתי לידו ושאלתי אותו מה קרה?
והוא אומר שהילד התפרץ לכביש וכבר כחצי שעה הוא איתו .
הנהג מנסה לדובב אותו לשאול איפה אבא איפה אמא איפה הוא גר
הילד קטן ובוכה שפשוט הלב נצבט מבפנים . ניסיתי להבין איפה האחריות
של ההורים שככה ילד בן 3 מסתובב לו ברחוב ?
הלב נצבט לי מאוד ,הצטערתי שלא החזקתי מלאי באוטו של שוקולד
לתת לו להירגע, התעכבתי כ 20 דקות ונסעתי מעניין איך זה נגמר .
|
לפעמים כשאני מביט מהצד וורואה את אותם אנשים שהם קצת
"שונים" בעלי מוגבליות שונות משתלבים בחברה ועובדים
מחמם לי מאוד את הלב אתמול כשראיתי עובדה ואת הכתבה
של עומרי על אותם אנשים שעובדים במרכז שירות לקוחות זה נגע בי.
הזכיר לי את הסרט "פורסט גאמפ" , ויש שם הרבה משפטים
שנאמרים , באחד מהם אומרת האמא "אני רוצה שהבן שלי יקבל
את אותה הזדמנות כמו כולם" ,
אני חושב "ששונים" הם כמו כולם גם אם הם מעט "שונים",
רק צריך לתת להם להיות חלק מכולם.
משפט אחרון שלקחתי מהסרט זה
"שהחיים הם כמו קופסא של שלוקולד לעולם לא תדע מה תקבל".
שבת שלום
|
