מספרים על מורה זן דגול שכל רכושו הסתכם בספל קרמיקה צבעוני ויפה.
באחד הימים, כאשר שטף תלמיד צעיר את הספלים, הוא שבר בטעות את ספל הקרמיקה - אוצרו הבלום של המורהו הגדול.

ניגש התלמיד אל המורה ואמר: \"אמרת בעבר שכל הדברים הם בני חלוף\".
נכון, ענה לו המורה ושיבח אותו על חכמתו.
הושיט לו התלמיד את ידיו הקטנות כאשר עליהן היו מונחים שברי הספל שלו ואמר לו:
\"הגיע זמנו של הספל שלך\"
(מבוסס חלקית על תרגומו של זאב ארליך)

והפילוסוף, אינו אלא זה המסדר את שברי המידע לצרופים היוצרים תקוה, ולו זמנית, למשמעות. ואם לא את השגתה ממש, אז לפחות קונה לו את תחושת קיומה אי שם...