ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום. הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .
חזנים בשמי ברודווי – אסתרית בלצן יש דברים שאתה קונה אותם, או סרטים שאתה הולך אליהם, בגלל השם ה"סקסי" שיש להם. ויש - - להפך. זוג חברים שלי, שאני הולכת איתם תמיד לקונצרטים של אסתרית, לא יכלו להגיע הפעם. אבל בשיחה מקד...