כותרות TheMarker >
    ';

    yifatela

    תכנים אחרונים

    4 תגובות   יום רביעי, 4/3/09, 22:49

    השנה אני מחוברת יותר מתמיד ליום האישה הבינלאומי. נשיקה

    הסיבות לכך רבות...

    אולי בגלל ההיריון שלי והידיעה שאני נושאת בתוך רחמי עוד אישה לעתיד...
    אולי בגלל המסע לגילוי עצמי שעשיתי במהלך השנה האחרונה...

    לצערי הרב יום האישה הבינלאומי חל כל שנה ושנה, אך מצב האישה עוד נשאר עם המון מקום לשיפורים ושינויים.

    שוויון זכויות הן ביקשו, יצאו לרחובות, שרפו חזיות...
    רוצות לצאת לעבוד, רוצות להרוויח כסף...
    נכון, הצלחנו ובגדול.


    היום אנחנו יכולים לראות בכל מגוון התעשיות נשים רבות, המשתלבות בתפקידים ניהוליים המשפיעים על העולם כולו.
    כל הכבוד, אני גאה.
    אבל התחושה שלי היא שאיבדנו משהו בדרך.


    ניסינו כ"כ להיות דומות לקולגות שלנו, הגברים, עד שאיבדנו חלק מהזהות הנשית שלנו.
    קרייריסטית, בולדוזרית, הייטקיסטית.... איזה יופי – מילים גדולות אבל נשים קטנות.
    למה הכוונה נשים קטנות? נשים שאיבדו את הנשיות שלהן.

    נשים שנאלצו לוותר על חלק מהזהות הנשית, האימהית, השבטית, כי אחרת לא יכלו להשתלב בעולם הקרייריסטי.
    האם באמת ניצחנו במלחמה על שוויון זכויות? אני לא כל כך בטוחה.
    בדרך לקריירה ולפמיניזם איבדנו דברים יקרי ערך.

    האישה של היום צריכה להיות מצד אחד אמא מסורה ומאידך אשת קריירה.
    גם "לטחון" במקום העבודה 10 שעות וגם להגיע מוקדם לאסוף את הילדים מבית הספר, לבשל ארוחה, לתחזק את הבית....

    לא גילו לה שיש רק 24 שעות ביממה?

    האישה של היום בקושי מחוברת להריון שלה, לעובר שלה, ללידה שלה...
    מתייחסים ללידה כאל פרוצדורה רפואית ולא כאל אחד מפלאי הטבע, קסם הבריאה.

    הייתי רוצה לראות יותר נשים מחוברות לעצמן, יודעות להקשיב לגוף שלהן, לנשמה שלהן, לצרכים שלהן...
    יותר נשים שייקחו זמן לעצמן, שיטפחו את הנפש ולא רק את הגוף...

    אני מרגישה שהאתגר הגדול ביותר היום הוא להיות מחוברת לכל ההוויה הנשית שלנו,
    ובכל אופן לעמוד בחזית עם כל הגברים וליישר קו במקום העבודה.

    האם אפשרי? לצערי אני לא יודעת...

    תאמרו לי אתן.

    ממליצה על הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה" של ד"ר כריסטיאן נורתרופ,
    לכל מי שרוצה להתחבר קצת לצד הנשי שלה ולחקור לעומק.

    לקריאת מאמרים נוספים בנושא...

    בקרו באתר שלי:

    www.yifatela.co.il

    דרג את התוכן:
      5 תגובות   יום שני, 23/2/09, 20:08

      את נלקחת ממני כשרק היית פרח צעיר.

      חמקת מבין זרועותי החמות.

      הלב שלי נשבר לאלפי רסיסים.


      בשארית הכוחות אספתי את הרסיסים,

      חלק אחר חלק חיברתי אותם.

      כאשר הרכבתי את הרסיס האחרון - נגלת לפני.

       

      קסומה, קדושה, טהורה - את לאט לאט חוזרת.

      ואני כאן ללוות אותך בדרך חזרה הביתה, אלי.

      מזינה אותך ומטפחת בשקט.

      מחכה שתצאי באותו רגע קסום,

      אעטוף אותך בחום עצום.

      אאכיל אותך מפרי שדי,

      את לי שי.

      בואי אלי אהובתי.

       

       

      www.yifatela.co.il

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום רביעי, 28/1/09, 16:59

        מצרפת סיפור קצר שקיבלתי במייל ופשוט הקסים אותי.
        קצר וקולע !

        ערב אחד סיפר אינדיאני לנכדו על המאבק שמתרחש בתוך בני האדם.
        הוא אמר: "בני, המאבק הוא בין שני זאבים בתוך כולנו:
        זאב אחד הוא רוע, הוא כעס, קינאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים,
        אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, עליונות ואגו.
        הזאב השני הוא טוב, הוא הנאה, שלום, אהבה, תיקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות,
        אמפטיה, אמת, רחמים ואמונה."
        הנכד חשב על זה במשך כדקה ולאחר מכן שאל את סבו:
        "איזה זאב מנצח?"

        האינדיאני ענה בפשטות: "זה שאתה מאכיל." 


        בקרו באתר שלי:

        www.yifatela.co.il

         

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          yifatela
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS