ללא שום ספק, אחד האירועים המרגשים ביותר שעברתי בימי חיי. כשיצאתי מההופעה של רוג'ר ווטרס אמרתי לחברי שעכשיו חסר שפול מקרתני יגיע. אבל גם כשאמרתי זאת, ידעתי שמדובר בחלום רחוק, בלתי מושג ממש. כמה התרגשות, כמה זיעה, כמה שהגרון שלי היה צרוד אחר כך.... עמדתי 20 מטר מהבמה ועדין לא האמנתי שאני רואה אותו. וכשהוא עלה לשיר את yesterday, כבר ממש היו לי דמעות בעיניים. פתאום ראיתי אותו כפי שהוא היה אז, בטלויזיה בשחור לבן, אבל הפעם בגודל טבעי, רק 20 מטרים ממני. פשוט הגשמת חלום.
כשיצאתי מההופעה של רוג'ר ווטרס אמרתי לחברי שעכשיו חסר שפול מקרתני יגיע. אבל גם כשאמרתי זאת, ידעתי שמדובר בחלום רחוק, בלתי מושג ממש.
כמה התרגשות, כמה זיעה, כמה שהגרון שלי היה צרוד אחר כך....
עמדתי 20 מטר מהבמה ועדין לא האמנתי שאני רואה אותו. וכשהוא עלה לשיר את yesterday, כבר ממש היו לי דמעות בעיניים. פתאום ראיתי אותו כפי שהוא היה אז, בטלויזיה בשחור לבן, אבל הפעם בגודל טבעי, רק 20 מטרים ממני.
פשוט הגשמת חלום.