ידידי היקרים.

הצילום הזה השיג את מטרתו במלואה !

לפחות עוד 2 אנשים ראו אותה, מלבדי.

ולשניהם יש תגובה עינינית למצולם.

מה יכול הצלם לבקש יותר מזה ?!

הרי כולנו, צלמים כבני אדם , רוצים לקבל תגובה על מעשי ידנו.

וכולנו רוצים להשאיר חותם לאחר לכתנו.

אני מצלם, אני מגדיר את עצמי כאמן - משמע זו אומנות.

אפשר (וצריך) לדון על האיכות הטכנית וללמוד מכך.

אפשר (וצריך) לדון על התחושות (או חסרונן) יחסית לצילום זה או אחר.

אפשר (וצריך) לדון על התרומה או הפגיעה של האמן בתחום בו הוא עוסק.

אך מרגע שאדם הכריז על עצמו כאמן (להבדיל מאומן) - מלאכתו היא אמנות.

אפשר לקבל את עבודתו או לדחות אותה (כמו שנעשה לרבות מהאמנים המוערכים, היום)

אך לא ניתן להתווכח, אם זו אמנות או לא.

תודה.

איתן

צטט: shby 2009-05-23 17:09:09

הבעיה עם תמונות כאלו היא "איפה הצלם פה?"

בעיקרון זה צילום מאוד בעיתי כיון שהוא למעשה מתעד אמנות של מישהוא אחר, 

אישית אני נמנע מלצלם תמונות כאלו אם-כי יש צילומים כאלו שהם מאוד איכותיים , ביחוד צילומי פסלים שבם אפשר ע"י הארות מיוחדות או שינויי קונטרסט בתמונה לקבל ערך-מוסף על יצירה של מישהוא אחר,

בצילום אמנות אחר - צילום תאטרון או ריקוד, הצלם יכול להתבטר ע"י תפיסה והדגשה של רגע יחודי, 

היתי מנסה פה ללכת יותר על הדגשת התאורה המיוחדת,

 

 השאלה היא האם זה צילום שהוא אומנות ? אולי צילום תיעודי ?  צילום  עם אמירה אישית ? אולי צילום שנועד להיות מרשים ולהיות "יפה" ? ואולי בכלל צילום עם אמירה חברתית ?

כלומר זו שאלה של קונטקסט. שאלה של לאיזה ז'אנר אנחנו משייכים צילום זה ואל פי זה גם תהיה הביקורת או ההתייחסות. 

מצד שני הגבולות בין הז'אנרים היא לא תמיד ברורה ואף לעיתים מלאכותית.

יש הרבה צלמים (שכלל לא רצו "לעשות אומנות") שיצירתם נחשבת כיום כאומנות (אוגוסט זנדר למשל) ומוצגת במוזיאונים למרות שמטרתם היתה שונה לחלוטין.

שבי.

כרגיל, תענוג לקרוא את תגובותך.

מלבד חוות דעתך, תמיד אפשר גם ללמוד שם משהו.

בכל אופן. בהיותך צפוני (אם זכרוני לא מטעני) אתה כנראה לא מכיר

את המזרקה הזאת. אני ממליץ בחום לבקר בנמל תל-אביב ולהגיע לשם

 ולו רק בגלל שתי הגלידריות המצויינות שלידה.

מבלי לפגוע כמובן בגלידת "תל-חנן" הידועה......

בכל אופן. היחודיות במזרקה הזאת היא שסילוני המים פורצים ממשטח הבטון

בצורה אקראית (כנראה, אני לא מצאתי שם תבנית כלשהיא) נמשכים פרקי זמן קצרים

ונעלמים כלעומת שבאו. חויה לראות את הילדים (ולהבדיל, הכלבים) שמשתובבים שם

בשעות הצהריים ומנסים לנחש מהיכן יפרוץ הזרם הבא.

אי לכך , התמונה שמצורפת כאן, גם היא "נתפסה" לאחר כמעט שעה

של המתנה, למיקום הנכון, פוקוס ידני (שהרי אין מספיק זמן לבצע פוקוס אוטומטי)

תאורה שגם היא מתחלפת מידי פעם. בקיצור  - סיפור של מעל שעה.

אז איפה הצלם בתמונה, כרגיל מאחור, מנסה לא להירטב.........

תודה על תגובתך.

איתן

נ.ב.

בהקשר לשאלתך לגבי ההערה של רון ישועה לגבי קבוצת צילום.

אתה מתייחס לשאלה , גם אם הקבוצה בעיקרה מאזור ת"א ?

הבעיה עם תמונות כאלו היא "איפה הצלם פה?"

בעיקרון זה צילום מאוד בעיתי כיון שהוא למעשה מתעד אמנות של מישהוא אחר, 

אישית אני נמנע מלצלם תמונות כאלו אם-כי יש צילומים כאלו שהם מאוד איכותיים , ביחוד צילומי פסלים שבם אפשר ע"י הארות מיוחדות או שינויי קונטרסט בתמונה לקבל ערך-מוסף על יצירה של מישהוא אחר,

בצילום אמנות אחר - צילום תאטרון או ריקוד, הצלם יכול להתבטר ע"י תפיסה והדגשה של רגע יחודי, 

היתי מנסה פה ללכת יותר על הדגשת התאורה המיוחדת,