אהבה שמיימית

בַּעֲדַשְׁתִּי הַמִּזְדַּקֶּרֶת
תָּפַסְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,
עַל חַם
צָפִיתִי בָּהּ בְּחֻלְשָׁתָהּ,
שׁוֹלַחַת שָׂפָה שֶׁל גַּעְגּוּעַ,
בָּהֶרֶף
טֶרֶם הַגִּיעָהּ אֶל אֲהוּבָהּ הַמָּתוּחַ,
מְאֹפֶק אֲדִיש עַד אֹפֶק מְסָרְהֶב.

בַּעֲדַשְׁתִּי הַמִּתְחֲשֶבֶת
הֵבַנְתִּי אֶת אֵלַת הַשֶּׁמֶשׁ,
יְמָמָה הִיא נִשְׂרְפָה בְּלַהָט עֶרְגוֹתֶיה,
ולֹא עָמַד כֹּחָהּ עוֹד לְהַמְתִּין
עַד יְצַנֵּן הַקַּו הַמְּסָרֵב,
אֶת עֵין הַסְּעָרָה בְּאַרְגָּמָן תַּחְתִּיוֹתֶיהּ.

וְהַשָּׁמַיִם מִמַּעַל,
כָּךְ נִצְפּוּ בַּעֲדַשְׁתִּי הַלָחַה,
רִיקְּדו בְּאוֹרְגְּיַת גְּוַנִים
לְרֶגַע נִדְמוּ כְּאוֹחֲזִים בָּהּ,
טֶרֶם שְׁקִיעָתָהּ.