צטט: המחסן של רונית 2009-08-15 02:52:28

ואווו איזה יופי.

רונית היי ,הבטחתי לך משהו לפני התערוכה ואנסה לקיים זאת,

התערובה ביום הפתיחה היתה כולה מהתחלה לערב מרגש

לפי מה שמספרים לי היו יותר מ200 איש , שבשלב מסוים

התקבצו כולם בחדר התצוגה,

התמונה בקיר ממול שרוחבו כ4.5  מטר היתה תמונת   

פאזל המורכבת מ9 תמונות זהות בגודלן, תמונת תינוק השוכב  בודד על חול הים

שהיה מחורץ בקוליס של רכב שנסע לפני זמן לא רב , ומסביבו של התינוק בדלי סיגריות ,

מהאתר הפתיעו אותי בביקורן :לאה(הלנה היפה) דבי, אינתי,,פרנג'י, מכשופה ,

ועוד שכרגע אינני נזכר בשמם,

אנשים שראו את התמונות,ולאחר שהיטיבו ליבם באוכל ומשקה,

נפתחו והחלו לדבר, אני בחלק של הנאומים נתפשתי  ובכל זאת הצלחתי לומר כמה מילים,

ואחר כך ניגשו אלי אנשים וברכו אותי ואני שקעתי לאופוריה,

כשלורי נשאה דברים היא התרגשה עד דמעות,(לורי היא האוצרת של התערוכה)

הי א ציירה גם במשך 3 חודשים את אמי ואותי בתמונה אחת(אמי מככבת גם בגלריה שלי באתר)

בקיצור ערב שלא במהרה ישכך,

בסוף נותרנו משפחתי וכמה חברות מהאינטרנט, ומנהל אתר הצילום אילן .ועד שמנכל הבית דניאל  אופיר לא קשקש בצרור המפתחות ,

ישבנו כמו שבני נוער יושבים סביב מדורה,וכל צרות של יום יום נושרות מפניהם..

ניסיתי להעביר במקוטע חלק ממה שהרגשתי בפתיחה],

שיהיה לך שבוע טוב אשה יקרה,

בידידות רבה אשר

טאיה ,טאיה  הייתי כל כך עסוק בעצמי בחודשיים האחרונים,

לפני יומיים היתה הפתיחה(כמו לידה אבל פחות כואב),

הייתי יומיים באופוריה,אני פורש עכשיו מצג המחשב,

מבטיח לבקר מחר נשמה,שתהיה לך השבת כמחרוזת תפילות שתתגשמנה

בידידות אשר

תודה לך מכבית על הביקור ועל הכיכוב ושתמתק לך השבת,

בידידות אשר

צטט: innati 2009-07-31 11:25:08

איזה פריים יפה...כמו ציור..כמו סיפור.

 

הכסא שנוטה לצד ועליו הצעיף הארגמן שהונח שם לפני דקות, הוא, לדעתי, האלמנט המעיד על החיים בפינה השקטה הזו....

וזו חגיגה.

נראה כי אין בכל יום סיפורים על קולות ומראות...

פעם היה כאן המון מזה ומזה....

צעדים קטנים ופסיעות מהירות...בכי תינוק וצחוקו המתגלגל ...

והיום...

העלים הירוקים לוחשים זאת אל אותו מרבד היבש והמרשרש תחת רגליך....

והכל חי שוב....בתמונה שלך, אשר... :)

תודה לך נשמה, ניחנת גם בכוח האבחנה וגם בכוח התיאור, ואצלך זה נשמע ממש סיפור מהחיים,,

צדקת שהיו כאן  קולות ומקצבים של חיים,בכי של תינוק אמנם לא היה והחיבור בין דליה לחברה המבוגר, אף פעם לא היה נהיר לי ,

ולא ירדתי לסוף העניין, דליה גידלה ופירנסה חתולי רחוב ובנוסף  היה להם  גם כלב זעפני, שרוב הזמן היה קשור בחצר,

מאז שדליה נפטרה, נפוצו גם חתולי הרחוב וכשאני עובר ברחוב הבית נראה סגור ומסוגר,

וכאילו מישהו שמט במתכוון אטת המפתחות פנימה

מאחל לך סופשבוע נפלא

ידיד וחבר שלך אשר

צטט: killerwhale 2009-07-31 11:22:09

שרידים עצובים בעלי חן מסוים

תודה  לך killerwhale יש לי מילה לזה חלחלתחלודה,

גם אנחנו הולכים ומחלידים ברבות השנים,

ובנימה אופטימית זאת שיהיה לך סופשבוע נפלא ידידי

אשר

איזה פריים יפה...כמו ציור..כמו סיפור.

הכסא שנוטה לצד ועליו הצעיף הארגמן שהונח שם לפני דקות, הוא, לדעתי, האלמנט המעיד על החיים בפינה השקטה הזו....

וזו חגיגה.

נראה כי אין בכל יום סיפורים על קולות ומראות...

פעם היה כאן המון מזה ומזה....

צעדים קטנים ופסיעות מהירות...בכי תינוק וצחוקו המתגלגל ...

והיום...

העלים הירוקים לוחשים זאת אל אותו מרבד היבש והמרשרש תחת רגליך....

והכל חי שוב....בתמונה שלך, אשר... :)

צטט: CoffeeWriting 2009-07-31 10:31:58

סיפור חיים שלם בתמונה אחת.

 

מצוין.

 

תודה לך אחשלום, בין חצרות הבתים מרובדות שכבות שכבות של סיפורי  חיים צריך רק לנער אוןתם מהאבק שדבק בהם

אם זה במצלמה או במקלדת כל אחד על פי כישוריו, וע'פ נטיות לבו,

הלואי והיה לי את הכשרון לשניהם,אגב יכול להיות שתמצא עניין בתערוכת צילומים שצילמתי את תל אביב , של שנות ה70 וה80

שנפתחת ב12 לאוגוסט בשבע וחצי בערב במוזיאון בית התנך שדרות רוטשילד 16 תל אביב.,ראה זאת כהזמנה

שיהיה לך סופשבוע נעים ידידי

אשר

סיפור חיים שלם בתמונה אחת.

מצוין.