כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeבס"ד ישעיהו גלינסקיהקנקן ומה שיש בושמירת הלשון

    פרופיל

    עוד גלריות (0)

    הקנקן ומה שיש בו

    191 תמונות

    תגובות (11)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      31/10/09 19:14:

    חיים  ומוות ביד  המילה / חיה שלחון. 

                                                                                                                                     היי לחבריי באתר ולגולשים שנכנסו אליי במקרה :  היום בבוקר,  הגבתי לאחד הפוסטים שריתק אותי כאן באתר.  אחת המגיבות לצערי הוציאה את כל תסכולה על כותב הפוסט  ואז איך שהוא היא הכלילה אותי  בטענותיה, ולעגה לכינוי שלי כאן באתר. ברשותכם אצטט חלק מדבריה ולאחר את תגובתי הדיי סלחנית.חברים יקרים שלי, יש אמת אחת בנושא-  אכן חיים ומוות ביד הלשון.בטח תאמרו שטויות... כתבה...... – עיני הקורא שזאת אני במקרה הזה, ספגו בכאב את המילים.....              אני יכולה להתעלף מאנשים רדודים הכותבים פוסטים עלובים על "היא והוא", שעוסקים באגואיזם טהור, יחסים שבינו לבינה, שאינם אומרים לגבי מאומה, נשים גרושות פתיות, שעוולו קשות נגד הגברים שלהן, עשקו אותם, השתמשו בגברים שלהם ככספומט, ובכספי המזונות של הילדים השתמשו לצרכי קניית מסקרה - ליפסטיק וכו', מחפשות את הפרייר התורן. באשר ל"חיה לי מיום ליום" את שמה איננה מסוגלת לאיית כהלכה, הרי שתגובתה המתלהמת מעידה עליה, והניק שלה אף מעיד בדיוק על האגואיזם עליו כתבתי. אני מתקשה להאמין כי גבר כלשהו יחזיק עימה מעמד, מאחר ועסוקה אך ורק בעצמה - היא והיא ועוד פעם היא, הפונטים בתגובתה זועקים "תראו אותי". ראיתי. קראתי. בתגובתי מעלה, התכוונתי לנשים מסוגה של "חיה",                                         וכך הגבתי לאותה גברת ...שם בפוסט:    יקירתי .....  אני יודעת שתיכנסי שוב לקרוא את תגובתי    הסבר קטן לגבי שמי - חיה לי מיום ליום ניכתב " כחייה " כי מישהיא כבר עשתה שימוש בכינוי זה אז הוספתי הי' כדי לשמר הכינוי שמי בא מאהבה גדולה והערצה לזמרת " ריטה" שבמשפט שלה כביכול השתמשה בשמי חיה / חיה     אכן כינויי חיה לי מיום ליום ואצטט ברשותך " כאשר אהבתי את עצמי באמת - סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן - מה יהיה בעתיד. עכשיו אני חי את הרגע הזה כי כאן מתרחש הכל!   היום אני חי כל יום ויום - בשלמות צארלי צאפלין

    ===========================================================                                                                                                                                                                             עלה  בדעתי לספר לכם יקיריי סיפור עם תורכי עם מוסר השכל בצידו.

                                         

     הטרול והנסיכה  

                                                                                                                                     היה הייתה פעם נסיכה שטיילה ביער והלכה לאיבוד, שעות ניסתה למצוא את דרכה לארמון אך כל מאמציה לא הועילו, והיא נותרה לבדה ביער העבות.  הנסיכה חשה בקור והרעב הציק לה. בעודה מתכרבלת בין השיחים הגבוהים הגיח טרול, הוא ליטף את שערה והביט ביופייה בהערצה.

     

    הוא  קירב אל פיה את ידו ובו מעט מים להשיב את רוחה. אחר הביא לה פרי שקטף למענה.

    אחר, נשא אותה אל מעורתו  השכיב אותה על מצע של צמחיה וכיסה אותה בעלים רחבים וגדולים.     כך עברו, חלפו חודשים. יום אחד עברו שומרי המלך שלא פסקו מלחפש את הנסיכה,    ליד מערת הטרול ושמעו את קול צחוקה בדברה אל הטרול.הם נכנסו למערה שהעלתה ריח צחנה, הוציאו את הנסיכה מהמערה בקולות צהלה   ופנו רכובים על סוסיהם לכיוון הארמון – לבשר למלך את הידיעה : הנה נמצאה ביתך האבודה!!!!      הטרול שנעצב אל ליבו, שם פעמיו  לכיוון הארמון, עקבות הסוסים  הראו את הדרך לשם.    לעת ערב לאחר משתה לכבוד החזרה של הנסיכה האבודה ישבו המלך וביתו לספר את הקורות אותם בתקופה שבה היא נעדרה.

              המלך שאל  את ביתו האהובה: " ספרי לי ביתי האם הטרול טיפל בך  היטב?"ענתה לו הבת " הטרול אבי, היה נהדר, הוא האכיל אותי מכף ידו, השקה אותי במים צוננים הוא נתן לי לישון על יצועו והוא שמר ודאג עליי לילה ויום .אך אבי, הצחנה במערה של הטרול החביב הייתה ללא נשוא, כל פעם שהטרול התקרב אליי הרגשתי מחנק כי היה מסריח מאוד..."                                      באותה שעה , מחוץ לארמון הטרול הביט על הנסיכה במבט אוהב ובגעגוע עמוק, ממרומי העץ שם ישב שעות והתבונן בנעשה בארמון. גם את שיחת המלך וביתו שמע היטב.  הלילה ירד, כולם הלכו לחדרם  וגם הנסיכה הלכה לנום את שנתה.     כאשר הארמון נדם,    נישמעה דפיקה קלה על חלון חדרה של הנסיכה," מי זה ?"  שאלה  ופתחה את החלון לרווחה "  היי טרול יקירי מה עושה אתה כאן?"         הטרול ללא מילים הגיש לה סכין ואמר " נסיכה יקרה לי מפז עשי עמדי טובה ופצעי את ידי.."הנסיכה השתוממה " וכי מדוע שאחתוך פצע בידך?"  " לא ולא... לא אעשה זאת!"               הטרול הפציר בה שוב ושוב, עד שלבסוף הנסיכה לקחה את הסכין ופצעה את ידו של הטרול. דם ניגר מידו הפצועה והוא ליקק את פיצעו ליקק וליקק עד שהדם פסק  אחר פנה לנסיכה שעדיין היתה המומה ואמר   " נסיכה  מתוקה, היית לי כבת הרבה זמן, תיראי...פצעת אותי ביד – אך הפצע הזה יעבור ואפילו צלקת לא תישאר בידי    אך את המילים שאמרת לאביך – על שהייתי מסריח  וסבלת מהצחנה של מעורתיהם אלו שיותירו פצע וצלקת גדולה בליבי"                              ירד הטרול מהעץ ופנה אל מעורתו עצוב וכואב 

     

      27/10/09 21:38:


    תפילה על שמירת-הלשון ("חפץ-חיים")
    (להורדה בפורמט טקסט)
    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אֵל רַחוּם וְחַנוּן, שֶׁתְּזַכֵּנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לִשְׁמוֹר פִּי וּלְשׁוֹנִי
    מִלָּשׁוֹן-הָרָע וּרְכִילוּת וּמִקַּבָּלָתָם.
    וְאֶזָּהֵר מִלְדַבֵּר אֲפִלוּ עַל אִישׁ יְחִידִי, וְכָל שֶׁכֵּן מִלְדַבֵּר
    עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל אוֹ עַל חֵלֶק מֵהֶם. וְכָל שֶׁכֵּן מִלְּהִתְרַעֵם
    עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
    וְאֶזָּהֵר מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי שֶׁקֶר, חֲנֻפָּה, לֵצָנוּת, מַחֲלֹקֶת, כַּעַס, גַּאֲוָה, אוֹנָאַת-דְּבָרִים, הַלְבָּנַת-פָּנִים, וְכָל דְּבָרִים אֲסוּרִים.
    וְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא לְדַבֵּר כִּי-אִם דָּבָר הַצָּרִיךְ לְעִנְיָנֵי גוּפִי אוֹ נַפְשִׁי. וְשֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשַׂי לְשֵׁם שָׁמַיִם.


    נכון שיבקש בקשה זו בבוקר אחר התפילה, וע"י זכירתו בפה יהיה לו גם מזכרת, שלא ילכד בדיבורים אסורים!

    סגולה בדוקה לישועה: בדוק ומנוסה...
    לארגן 40 יממות רצופות של "שמירת-הלשון",
    ולהקדיש את הזכות לישועת פלוני בן פלונית. ואפשר לחלק זאת ע"י (לדוגמא) ארגון קבוצה בת 12 בני-אדם שכל אחד יקבל על עצמו רק 2 שעות ביממה במשך 40 יום, שלא לדבר רכילות לשון-הרע, ובאמת יקפידו על זה. וכך יהיו 24 שעות שלמות
    {כי 12 אנשיםX 2 שעות כל אחד כל יום = 24 שעות שלמות}
    ביממה של "שמירת-הלשון"
    - ובזכותך - סה"כ 960 שעות של "שמירת-הלשון"
    נא לומר בעת הקבלה:
    הריני מקבל על עצמי בל"נ להזהר בשמירת הלשון
    משעה__________ עד שעה_____________
    אנשים לא מבינים למה הם מתפללים לה' יתברך ואינם נענים, הסיבה לכך פשוטה, כיון ש"הצינור" שדרכו עוברת התפילה -שזה הפה – מלא מלא חלודה

    http://www.olam-jew.com/tfilot/shmirat-lashon.htm

    תפילה לזכות בריאות
    רבונו של עולם, ברחמיך תן בנו כח ובריאות ויכולת מספיק, וחוזק ואומץ באברינו וגידנו וגופנו לעמוד על המשמר, ולא יארע לנו שום מיחוש ושום כאב. ונהיה שמחים וטובים ובריאים לעבודתך. ותצילנו מכל רע, ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים. ומלא שנותינו, אורך ימים ושנות חיים תוסיף לנו לעבודתך. ובצל כנפיך תסתירנו, ותצילנו לנו ולכל בני ביתינו מכל גזרות קשות ורעות, ונהיה שקטים ושאננים, דשנים ורעננים לעבודתך וליראתך:
    (מהחיד"א הקדוש)

    תפילה נוספת לבריאות מנוקדת
    תְּפִלָּה לַבְּרִיאוּת- ספר עבד המלך.
    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲזֹר לִי וּלְכֹל בְּרִיאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נֶחֱלֶה וְלֹא נֶחְטָא, וְלֹא נִפֹּל לַמִּטָּה חָס וְשָׁלוֹם. וְלֹא נִצְטָרֵךְ לַלֶּכֶת לָרוֹפְאִים, וְלֹא לְהִתְעַסֵּק בִּרְפוּאוֹת, וּלְכֹל חוֹלֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁלַח לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה בִּמְהִירָה. וְתַצִּילֵנוּ מִכֹּל צָרָה, צַעַר, דֹּחַק וְעֹנִי וּמִכֹּל דָּבָר רַע, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתְךָ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ וְלִלְמֹד לִשְׁמָהּ בְּלִי שׁוּם מוֹנֵעַ.
    תפילה על הפרנסה

    יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ , שֶׁיִּהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּפַרְנָסָתִי וּמְזוֹנוֹת וּפַרְנָסַת בְּנֵי בֵּיתִי עִם מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסַת כָּל עָמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, מֻכְתָּרִים וּמְאֻמָּתִים וּמֻצְדָּקִים בְּיָדְךָ, וְאַל תָצְרִיכֵנִי לִידֵי מַתְנַת בַּשָּׁר וְדַם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה, הַקְּדוֹשָׁה וְהַרְחָבָה.
    וּתְהֵא מְלַאכְתִי וְכֹל עֲסָקַי לִבְרָכָה וְלֹא לַעֲנִיּוֹת, לְחַיִּים וְלֹא לְמָוֶת, וּתְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם עַל יַדִּי.
    וְאֶהֱיֶה מִן הַמּוֹעִילִים וּמַשְׁפִּיעִים טוֹב לְכֹל אָדַם תָּמִיד, וּתְמַלֵּא יָדַי מִבִּרְכוֹתֶיךָ וְשָׂבְעֵנוּ מִטּוּבְךָ, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, כִּי אַתָּה ה' בֵּרַכְתָּ וּמְבָרֵךְ לְעוֹלַם.
    עֵינֵי כֹּל אֵלֶיךָ יְשַֹבֶּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ, פּוֹתֵחַ אֶת יָדְךָ, וּמַשְׁבִּיעַ לְכֹל חַי רָצוֹן. הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכֶּלְךָ, לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק. אַמֵּן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (ספר שערי דמעה)
    כמו כן מומלץ מאוד לבקש במילים שלך את הפרנסה המצטרכת לך ולפַרֵט לפני בורא עולם את בקשתך.
    אִגֶּרֶת הָרַמְבָּ"ן


    שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ. וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמְּךָ: תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כֹּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכֹל אָדַם וּבְכֹל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדַם.

    וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כֹּל הַכּוֹעֵס כֹּל מִינֵי גְהִינֳם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָסֵר כָּעַס מִלִּבְּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מְבַשֶּׂרְךָ. וְאֵין רָעָה אֶלָּא גְהִינֳם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה.

    וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכֹּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'.
    וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִּתֵּן אֵל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ וְאַף כִּי בְּמוֹתְךָ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וְשֶׁמֵּי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדַם".

    וְנֶאֱמַר: "הֲלֹא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מַלֵּא נְאוּם ה' ".
    וְכַאֲשֶׁר תַּחְשֹׁב אֵת כֹּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֲךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקְךָ.

    וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכֹּל אָדַם וּלְפַחֵד מִמַּנּוּ וּמִן הָחֶטְא, אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הִשְׁכִּינָה וְזִיו כְּבוֹדָה, וְחַיֵּי עוֹלַם הַבָּא.
    וְעַתָּה בְּנִי, דַּע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' מָלַךְ גֵּאוּת לָבֵש" .

    וּבְמַה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר. וְאִם בְּכָבוֹד, הֲלֹא לֶאֱלֹקִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ?. וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה, מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים. וְטַעַם זְקֵנִים יִקַּח: נִמְצָא, הַכֹּל שַׁוֵּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְּאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, לַכֵּן תַּשְׁפִּיל עַצְמְךָ וינשאך הַמָּקוֹם.

    עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד: כֹּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְכֹל אָדַם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חֲכַם אוֹ עָשִׁיר הוּא עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ, וְאִם רָשׁ הוּא וְאִתָּהּ עָשִׁיר אוֹ חָכַם מִמֶּנּוּ-חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיַּב מִמֶּנּוּ וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא, הוּא שֹׁגֵג וְאַתָּה מֵזִיד.
    בְּכֹל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמֵחַשָּׁבוֹתֶיךָ וּבְכֹל עֵת, חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מַלֵּא עוֹלַם.
    וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכֹּל אָדַם, וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ אַל תְּעַנֵּהוּ בְּקוֹל רָם רַק בְּנַחַת, כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ.

    וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ, וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר, תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָּבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ, וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ בַּבּוֹקֵר וּבָעֵרֶב, וּבַזֶּה יִהְיוּ כֹּל יַמֶּיךָ בִּתְשׁוּבָה. וְהַסֶּר כֹּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם מִלִּבְּךָ בְּעֵת הִתְפִּילָהּ, וְהַכֵּן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְטַהֵר רָעֲיוֹנֶיך, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֵנוּ מִפִּיךָ.

    וְכֵן תַּעֲשֶׂה כֹּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכֹל דָּבָר וְדָבָר וְלֹא תֶּחְטָא. וּבַזֶּה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמֵחַשָּׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים, וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנְךָ"

    תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִּפְחוֹת, לְקַיְּמָהּ וְלַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר ה' יִתְבָּרֵךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכֹל דְּרָכֶיךָ וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכֹל יוֹם שֶׁתִּקְרֶאנָה יְעַנּוּךָ מִן הַשָּׁמִים כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאוֹל עַד עוֹלַם, אַמֵּן סֶלָה:

    תְּפִלָּה לַבְּרִיאוּת- ספר עבד המלך.
    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲזֹר לִי וּלְכֹל בְּרִיאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נֶחֱלֶה וְלֹא נֶחְטָא, וְלֹא נִפֹּל לַמִּטָּה חָס וְשָׁלוֹם. וְלֹא נִצְטָרֵךְ לַלֶּכֶת לָרוֹפְאִים, וְלֹא לְהִתְעַסֵּק בִּרְפוּאוֹת, וּלְכֹל חוֹלֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁלַח לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה בִּמְהִירָה. וְתַצִּילֵנוּ מִכֹּל צָרָה, צַעַר, דֹּחַק וְעֹנִי וּמִכֹּל דָּבָר רַע, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתְךָ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ וְלִלְמֹד לִשְׁמָהּ בְּלִי שׁוּם מוֹנֵעַ.

    לְאָדָם שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ!
    יְהִי רְצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵי וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם ותסמכני לְשָׁלוֹם, ותנני לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כֹּל רוֹאַי. וְתִגְמְלַנִי חֲסָדִים טוֹבִים, וְתַחְזִירֵנִי לְבֵיתִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כֹּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בְּדֶרֶךְ. וְתַצִּילֵנִי מִלְּשׁוֹן הָרַע, וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה וְחֵטְא וְעָווֹן, וְאַל אֶכָּשֵׁל בְּדָבָר הֲלָכָה וְלֹא בְּשׁוּם דְּבַר שֶׁבְּעוֹלַם. וְתַצִּילֵנִי מִכֹּל מִינֵי מזיקין וּמִכֹּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת לָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ בִּי בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. וְתַרְאֵנוּ בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְנֶחָמוֹתֶיהָ. אַמֵּן.

    אמר רבי חמא בר חנינא: אם רואה האדם שהתפלל ולא נענה, יחזור והתפלל, שנאמר: (תהילים כז, יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. אף על פי שרואה שאין תפילתו מועלת, אף על פי כן אל ימנע עצמו מן הרחמים, להעתיר תמיד אל ה'. (מסכת ברכות לב עמוד ב)
    והיינו מה שלמדנו על אדם המוריד דמעות מלפני הקדוש ברוך הוא, אף על פי שנגזר עליו עונש - יתבטל (העונש) ולא יוכל העונש ההוא לשלוט בו. (תרגום זוהר פרשת ויחי)
    תְּפִלָּה לְחִנּוּךְ הַיְּלָדִים:
    מומלץ להוסיף לתפילה גם תפילה אישית.
    יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ד' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְחַנֵּךְ אֶת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ הָרְאוּיָה בְּיוֹתֵר וְהַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, בְּדֶרֶךְ שֶׁתַּתְאִים לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנַּשְׂכִּיל לָרֶדֶת אֶל עֹמֶק נַפְשָׁם, וְלִלְמֹד אֵת תְּכוּנוֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם, וְעַל פִּי זֶה לְחַנְּכָם.

    עֲזֹר לָנוּ שֶׁלֹּא נִטְעֶה בְּאַף פְּרַט בְּחִנּוּכָם וּלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת כֹּל צֶאֱצָאֵינוּ כֻּלָּם – לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, בְּדֶרֶךְ אוֹתָהּ הִתְווּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ, גַּם אַחֲרֵי צֵאתָם מַרְשׁוֹתֵינוּ לִרְשׁוּת עַצְמָם, וְעַל זֶה עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֵלֶיךָ לַמָּרוֹם שֶׁתְּזַכִּינוּ לְהַצְלִיחַ בְּחִנּוּכָם, כִּי יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה קָשֶׁה בָּעֵת הַזּוֹ לִשְׁמֹר אֶת הַיְּלָדִים הָרַכִּים לְבַל תִּפְגַּע בָּהֶם אֵשׁ זָרָה ח''ו, וְכָמַהּ נִסְיוֹנוֹת עוֹבְרִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל.

    וְלַכֵּן מְבַקְּשִׁים אָנוּ מִמְּךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָרוֹצֶה בְּטוֹבַת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּנָיו, שֶׁנֵּדַע אֵיךְ לְהַוּוֹת בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֻּגְמָא הַחַיָּה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, וְכֵן שֶׁיִּהְיֶה בְּכּוֹחֵינוּ לְדַבֵּר אֶל לִבָּם שֶׁיִּשְׁמְעוּ לְכֹל מַה שֶׁאָנוּ מְצַוִּים אוֹתָם כִּרְצוֹנְךָ, וְשֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לִנְהֹג עִמָּם בְּיַד קָשָׁה, אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ הַשְׁפָּעָה חֲזָקָה עֲלֵיהֶם וְשֶׁהֵם יַעֲרִיכוּ וִיכַבְּדוּ אוֹתָנוּ וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׁמְעוּ לְכֹל דְּבַר שֶׁנֹּאמַר לָהֶם.

    וְזַכֵּנוּ שֶׁנֵּדַע אֶת הַזְּכוּת הָעֲצוּמָה הַטְּמוּנָה בְּחִנּוּךְ הָבָּנִים לַתּוֹרָה, כִּי הַלֹּא הֵם- הֵם חֻלְיָה אַחַת בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת הַנֶּאֱמָנִים לְרוּחַ יִשְׂרָאֵל סַבָּא.

    וְשֶׁנְּקַבֵּל אֶת כֹּל הַמַּאֲמָץ בְּאַהֲבָה רַבָּה עַד אֵין קֵץ, וְשֶׁנֵּדַע לְהַעֲרִיךְ עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הַכָּרַת הַתּוֹדָה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְךָ עָל זֹאת.

    וּתְזַכֵּנוּ וְתִּתֵן לָנוּ זְרַע בָּנִים בָּרִיא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ, וְשֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מְתֻקָּנִים בְּכֹל אֶבְרֵיהֶם, וְשֶׁתִּהֶיֵה לָהֶם נֶפֶשׁ בְּרִיאָה וְיַצִּיבָה, וְהַזְמֵן לָהֶם מְזוֹנוֹתֵיהֶם וּפַרְנָסָתָם בְּרֶוַח וּבְכָבוֹד. וְשֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אַף פָּעַם לְזוּלָתָם, אֶלָּא הַעֲנֵק לָהֶם מִיָּדְךָ הַרְחָבָה וְהַפְּתוּחָה.
    תפילה על שמירת הלשון

    רִבּוֹנוֹ שֶׂל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אֵל רַחוּם וְחַנוּן שֶׂתְּזַכֵּנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לִשְׂמוֹר פִּי וּלְשׂוֹנִי מִלָּשׂוֹן-הָרָע וּרְכִילוּת וּמִקַּבָּלָתָם. וְאֶזָּהֵר מִלְּדַבֵּר אֲפִילּוּ עַל אִישׂ יְחִידִי,
    וְכָל שֶׂכֵּן מִלְּדַבֵּר עַל כְּלַל יִשְׁרָאֵל אוֹ עַל חֵלֶק מֵהֶם, וְכָל שֶׂכֵּן מִלְּהִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו שֶׂל הַקָּדוֹשׂ-בָּרוּךְ-הוּא.
    וְאֶזָהֵר מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי שֶׂקֶר, חֲנֻפָה, לֵצָנוּת, מַחֲלֹקֶת, כַּעַס, גַּאֲוָה, אוֹנָאַת-דְּבָרִים, הַלְבָּנַת-פָּנִים, וְכָל דְּבָרִים אֲסוּרִים. וְזַכֵּנִי שֶׂלֹא לְדַבֵּר כִּי-אִם דָבָר הַצָּרִיךְ לְעִנְיָנֵי גוּפִי אוֹ נַפְשִׂי, וְשְׂיִהְיוּ כָּל מַעֲשַׁי וְדִבּוּרַי לְשֵׂם שָׂמָיִם.
    הגאון מוילנא אומר: כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו (מלדבר לשון הרע), זוכה הוא לאור הגנוז שאין כל מלאך וברייה יכולים לשער…"

    המקור: http://www.olam-jew.com/hafaza/tfilot.htm

     

     

    אני הפכתי במחשבי האישי את הטפט בשולחן העבודה ל

    http://upload.allbiz.co.il/Pictures/13084/47621_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C.jpg

     

      25/10/09 10:38:

    "מחויבות הינה המפתח לפתיחת שערי הדמיון; באמצעותה, באפשרותנו להפוך חלום למציאות." ג'יימס וומאק


    התקציר ארוך מידי(מקסימום 500 תווים)

    דייג ופרופסור שטים בסירת הדייג .
    הפרופסור:"סלח לי,האם אי פעם למדת פיזיקה?"
    הדייג:"לא"
    הפרופסור:"אז כנראה שהפסדת רבע מהחיים שלך. ומתמטיקה למדת?"
    הדייג:"גם לא"
    הפרופסור:"אז תדע לך שהפסדת חצי מהחיים שלך! מה עם מחשבים?"
    הדייג:"גם לא"
    הפרופסור:"אז תתבייש לך! הפסדת שלושה רבעים מהחיים שלך!!"

    לפתע מתחילה סופה שמרסקת את הסירה לחתיכות ומעיפה את שני האנשים למים.הדייג שוחה לעבר קרש צף ונתפס עליו בזמן שהפרופסור מתחיל לפרפר.

    הדייג:"תגיד לי, אתה יודע לשחות?"
    הפרופסור(בולע מים):"ל...ל..לא"
    הדייג:"אז אני שמח להודיע לך שהפסדת את כל החיים שלך!!!"

    מה לדעתכם יקרה בהמשך הסיפור?

    מה יבחר לעשות הדייג? מייבחר להיות? הנעלב והמעניש ויתן לפרופסור לטבוע או הנדיב והמציל - ויציל את הפרופסור שאולי ילמד שיעור חשוב הפעם.

    מה היית את/ה עושה?
      22/10/09 19:42:

    לדיבור כוח גדול. ולכן חשוב מאוד לדעת איך לדבר בצורה נכונה. הדיבור מפעיל את המחשבה שלך וגם את המחשבה של זה ששומע אותך. צורת הדיבור שלך משפיעה על עצמך ועל זה ששומע אותך. צורת הדיבור שלך / בחירת המילים / קצב הדיבור / האינטונציה של הדיבור שלך, משפיעה עליך, על מצב רוחך, על זה ששומע אותך, על הנכונות שלו להקשיב לך, על האפקטיביות של הדברים שלך וכולי. כשם שחשוב מה שאתה אומר חשובה גם הצורה שבה אתה אומר.

    נוסיף ונבהיר כי גם מחשבה שהאדם חושב לעצמו, גם היא סוג של דיבור של האדם עם עצמו. מה שאומר שכשם שחשוב לשים לב כיצד אתה מדבר עם זולתך, חשוב גם לשים לב כיצד אתה מדבר עם עצמך (=חושב). וכן נציין כי גם כתיבה היא דיבור וגם קריאה היא שמיעה.

    להלן מספר דוגמאות לצורות דיבור שונות ולמשמעות שלהן. ובין השאר ניתן בעצם לראות כיצד צורת הדיבור עושה בעצם דמיון מודרך לזה ששומע, ומשפיעה על הסיכוי שהוא אכן יעשה משהו עם מה שאמרו לו...

    להפוך "בעיה" ל"מצב": במקום לומר "בעיה" – אמור "מצב". בחיים יש מצבים אין בעיות. ההתמודדות של האדם היא זו שהופכת את האירוע לבעיה או אולי דווקא לפתרון. קשה יותר להתמודד עם בעיה, מאשר עם מצב נתון. המילה בעיה היא נקיטת עמדה של פירוש המצב, אך אינה משקפת את המציאות באמת. כי אם יש פתרון, הרי שזו אינה בעיה. ואם אין פתרון, הרי שגם אז זו אינה בעיה, מאחר שזו המציאות. (כשם שזו אינה בעיה שאין לאדם כנפיים, כי זו המציאות).

    להפוך "רע" ל"טוב": במציאות האמיתית אין רע ! ולמה ? כי רע הוא פירוש של המציאות בלבד. חושך הוא העדר אור ורע הוא העדר טוב. הרע נוצר כאשר קיים רצון כלשהו שאינו תואם מציאות כלשהי. מה שאומר, שהרע נוצר רק בגלל הרצון הסובייקטיבי של זה שרע לו ביחס למציאות. ולכן, במקום לומר "רע", אמור "פחות טוב".

    לדוגמא אמור: "היה יכול להיות טוב יותר", "היה טוב יותר אילו", "יכולתי לעשות טוב יותר", "היה טוב יותר אם", "יהיה טוב יותר אם" וכיו"ב. המילה "רע", היא נקיטת עמדה של פירוש המצב, אך אינה משקפת את המציאות באמת. ניסוח של "טוב יותר", משקף את המציאות בצורה נכונה יותר, מאחר שמבינים שה"רע" הוא רק יחסי ביחס למצב שטוב ממנו.

    להפוך חייב ליכול / כדאי: ככל שאדם מרגיש מוכרח יותר לעשות משהו, כך אוטומאטית יש לו התנגדות טבעית לעשות אותו. אדם רוצה להרגיש שהוא שולט במצבו. כאשר הוא מוכרח לעשות X, זה כאילו שולל ממנו את יכולת הבחירה ואת השליטה במצבו. ולכן מתעורר אצלו הרצון לעשות דווקא ההפך. ולכן, במקום לומר "מוכרח לעשות" אמור "כדאי לך לעשות", "יהיה לך טוב יותר אם תעשה", "אני יכול להרגיש טוב יותר אם אני אעשה", "יש באפשרותי לעשות משהו טוב יותר". כך האדם מרגיש שהוא בוחר ולא מוכרח.

    גם כאשר אתה מבקש ממישהו משהו, גם אם נדמה לך שהוא "חייב" להקשיב לך (כגון ילדך / עובד שלך וכיו"ב), גם אז אל תשלול ממנו את הבחירה בצורת הדיבור שלך. במקום לומר "תעשה X", אמור "בבקשה תעשה X", או "אודה לך אם תעשה X", או "האם תוכל לעשות X". בשורה התחתונה, אמור את המשפט בצורה כזו שבה זה שאתה אומר לו מה לעשות ירגיש שיש לו בחירה. במקום לומר "בא לאכול" אמור "אתה יכול לבוא לאכול" וכיו"ב. כך יקשיבו לך יותר, מאחר שאתה מכבד את זכות הבחירה של השני ולא שולט עליו.

    כבד את זכות הבחירה של זה ששומע אותך: עליך לזכור לכבד את זכות הבחירה של האדם שמולך. לא כדאי לך לדבר בלשון ציווי, כי כך תגרום לשומע לרצות *לא* להקשיב לך. תן לשומע להרגיש שאתה מכבד אותו, שאתה מקבל אותו, שאתה מכבד את זכותו לבחור, שאתה מעריך את רצונו הטוב להקשיב לך. גם אם הוא עובד שלך, הוא עדיין לא חייב לעבוד אצלך. גם אם הוא הילד שלך, זה לא מקנה לך שום זכות לרדות בו ולהשפיל אותו. גם אם הוא קטן / חלש ממך או תלוי בך, עדיין אין לך זכות לשלוט עליו.

    כבד את סביבתך וסביבתך אולי תכבד אותך יותר. אמור "בבקשה" ו"תודה" גם אם *נדמה* לך שזו חובתו של השומע לבצע את הפעולה. אולי זו חובתו להקשיב לך, אך זה עדיין לא מקנה לך שום זכות לצוות עליו. גם אם נדמה לך שהוא חייב מול *עצמו* להקשיב לך, זה עדיין לא אומר שלך יש בעלות עליו. אף אחד הוא לא רכוש / עבד שלך. אמור "בבקשה" ו"תודה". ויותר מאשר חשוב שתאמר "בבקשה" ו"תודה", חשוב שתרגיש את ה"בבקשה" ואת ה"תודה". חשוב שהתחושה שלך תהיה שיש לאדם שמולך בחירה האם להקשיב לך. כך תכבד את זה שמולך וכך תגרום לו לרצות יותר להקשיב לך.

    להתמקד בפתרון: אם ברצונך להגיע לפתרון כלשהו, במקום להתמקד ב"למה יש בעיה", תתמקד ב"איך פותרים את הבעיה". במקום לשאול "למה המצב הוא X", תשאל "איך עושים את המצב ל Y". כאשר אתה שואל למה יש בעיה, אתה בעצם גורם לעצמך / לשומע לחשוב על למה יש בעיה. כאשר אתה שואל איך מתקדמים הלאה, אתה גורם לעצמך / לשומע לחשוב על איך מתקדמים הלאה. עכשיו הבחירה שלך, האם ברצונך לדעת למה יש בעיה, או שברצונך לפתור אותה ?! האם ברצונך להבין "למה קרתה התקלה", או לדעת "כיצד למנוע תקלה כזו בעתיד" ?!

    להפוך לא יכול ליכול: במקום לדבר על מה שאינך יכול, דבר על מה שהינך כן יכול לעשות. אל תחשוב על מה שאינך יכול לעשות, מאחר שזה לא מקדם אותך לשום מקום. תחשוב אך ורק על מה שאתה כן יכול לעשות, כי רק זה אולי יקדם אותך להיכן שהוא.

    לחשוב חיובי בגוף ראשון ושלילי בגוף שלישי: כאשר אתה אומר משפט כלשהו, המוח שלך חווה את המשפט שאמרת. כאשר אתה שומע / קורא משפט כלשהו, המוח שלך חווה את המשפט שאתה שומע. וממילא נוצר כאן סוג של דמיון מודרך עבורך / עבור השומע. ולכן משפטים חיוביים אמור / חשוב בגוף ראשון. אך משפטים לא חיוביים אמור / חשוב בגוף שלישי.

    לדוגמא: במקום "אם לא תשים לב יקרה לך X" אמור "מי שלא שם לב יקרה לו X", כי אז השומע לא מפרש את המשפט השלילי על עצמו, אלא על אדם אחר. אם השומע יפרש את המשפט השלילי על עצמו, זה רק מגדיל את הסיכוי שזה יקרה לו ! במקום לומר "אם תעשה טעות אז X" אמור "מי שעושה טעות אז X". במקום לומר "אם תטעה ותעשה X" אמור "מי שטועה ועושה X".

    וכן על דרך החיובי. חיובי תדבר תמיד בגוף ראשון עבור עצמך או בגוף שני עבור זה ששומע אותך. דהיינו גרום לשומע לפרש את המשפט החיובי עבור עצמו. לדוגמא במקום לומר "מי שמצליח לעשות X אז" אמור "כאשר אצליח לעשות X אז". במקום לומר "כאשר מישהו מצליח לעשות X אז", אמור "כאשר תצליח לעשות X אז" וכיו"ב.

    טעויות עושים רק בטעות: טעויות / פעולות שגויות / דברים שליליים וכיו"ב, עושים רק בטעות בלבד. במקום לומר "מי שעושה X לא טוב" אמור "מי שבטעות עושה X לא טוב". במקום לומר "אם אעשה טעות X אז" אמור "אם בטעות מחמת חוסר תשומת לב אפעל בצורה X אז". ז"א לעולם תשתדל תייחס לפעולה הלא חיובית את הארעיות / החוסר תשומת לב וכולי. שגיאות עושים רק בטעות ולא בכוונה רעה. ולכן במקום לומר "אם תעשה פעולה שלילית X" אמור "אם בטעות לא תשים לב ובטעות תעשה X" וכיו"ב. כך בעצם אתה יוצר מעין חומת הגנה מהטעות.

    חיובי בטוח עושים: דברים חיוביים תמיד עושים ואין דרך שלא לעשות אותם. זה רק עניין של זמן עד שהחיובי יקרה. אין אפשרות שלא לעשות את החיובי. ולכן, במקום לומר "אם תעשה פעולה חיובית X" אמור "כאשר תעשה פעולה חיובית X" או "אחרי שתעשה פעולה חיובית X". כי חיובי תמיד עושים וזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. במקום "אם" שהוא אפשרות, אמור "כאשר / כש / אחרי ש" וכיו"ב, שהן סוג של קביעת עובדה שהפעולה אכן תבוצע.

    הכל יחסי / אתה כבר בסדר: מאחר שהכל יחסי – ממילא אתה כבר בסדר גמור. כי תמיד יהיה טוב יותר / פחות – אז ממילא אתה טוב כבר כרגע לא פחות מאשר תהיה ברגע הבא. וכפי שהתבאר לעיל, שהרע הוא יחסי, אך באמת מבחינת המציאות עצמה, כל מצב הוא טוב. ולכן במקום לומר "פעל נכון" אמור "פעל נכון יותר". במקום לומר "תקן את מעשיך" אמור "באפשרותך לבחור לעשות משהו טוב יותר". במקום לומר "זה לא נכון לעשות" אמור "זה פחות נכון לעשות" וכיו"ב (היכן שאכן זה אפשרי).

    שימוש במילים "פחות / יותר טוב" משקף טוב יותר את המציאות. כי באמת במציאות האמיתית הכל טוב. והכל זה רק ביחס למשהו אחר. וגם לשומע עצמו קל הרבה יותר להיות טוב יותר, מאשר להיות טוב במקום רע. כי להשתפר קל יותר מאשר להשתנות.

    לא הכל שחור או לבן: נקודת יחסות נוספת: לפעמים במקום לומר "רק אם X אז Y" נכון יותר לומר "ככל שיותר X אז Y". לדוגמא: "רק אם תלמד כל יום לבחינה, רק אז תצליח" במקום זה אמור "ככל שתלמד יותר לבחינה, כך תאפשר לעצמך להצליח בה יותר". כי זה לא שחור או לבן. זה לא מצב ON / OFF של החשמל, אלא יש המון מצבים באמצע. דוגמא נוספת: "אם תעשה X אז Y" במקום זה אמור "ככל שתעשה יותר X אז Y" וכיו"ב.

    שיפור במקום שינוי: מה יותר קל, להשתפר או להשתנות ? תשובה: להשתפר. הרבה יותר קל להמשיך מאשר להתחיל. ולכן במקום לומר "אתה צריך להשתנות" אמור "כדאי לך / אתה יכול לשפר". במקום לומר "אני רוצה להשתנות" אמור "אני רוצה לשפר" וכיו"ב.

    אל תעשה, תנסה: אל תעשה, אבל תנסה לעשות / תשתדל לעשות. במקום לבקש ממישהו (גם מעצמך) לעשות X, תבקש לנסות לעשות X / להשתדל מאוד לעשות X וכיו"ב. הרבה יותר קל לנסות לעשות X מאשר לעשות X. ולכן אם מישהו אינו מאמין שהוא מסוגל לעשות X, אל תבקש ממנו לעשות X, אבל כן תבקש ממנו לנסות לעשות X. לדוגמא: במקום "תעשה X" אמור "תנסה לעשות X" או "למה שלא רק תנסה לעשות X" או "אולי תנסה לראות האם אתה יכול לעשות X" או "אולי תוכל לנסות לראות אולי תצליח לעשות X" וכיו"ב. כך זה מוריד את הלחץ מהשומע מההכרח להצליח. כך זה מאפשר לשומע לנסות לעשות גם אם זה לא יצליח.

    מאמין או יודע: במקום לומר "אתה לא מאמין בעצמך" אמור "אינך יודע עד כמה אתה יכול" או "כדאי שתדע טוב יותר שאתה יכול". במקום לומר "תאמין בעצמך" אמור "דע שאתה יכול" או "כדאי שתדע טוב יותר שאתה יכול" וכיו"ב. יש כאן גם את נקודת היחסות של ה"יותר" וגם יש כאן את הנושא שחיובי תמיד קורה. ז"א אתה יכול בוודאות, רק שאינך יודע זאת מספיק טוב כרגע.

    להסתכל מבחוץ: קל יותר להעביר ביקורת אובייקטיבית על מישהו אחר מאשר על עצמך. ולכן, במקום לחשוב האם אתה פועל נכון ומה אתה צריך לעשות, חשוב האם מישהו אחר במצבך היה פועל נכון אילו הוא היה מתנהג כמוך. ומה מישהו *אחר* במצבך היה נכון לו יותר לעשות. במקום לומר "אתה לא בסדר בגלל שאתה עושה X". אמור "מי שעושה X הוא לא מספיק בסדר". כך קל יותר לשומע לראות את הטעות על מישהו אחר ואח"כ להלביש את הפתרון על עצמו.

    חשוב על המקרה הכללי: חשוב על המקרה הכללי ולא רק על המקרה הפרטי. אם ברצונך ללמוד / ללמד מישהו משהו, רצוי לעשות זאת באמצעות לימוד הכלל של המקרה הכללי ולא רק ללמוד ולהבין את המקרה הפרטי. לדוגמא: בלימוד מתמטיקה חשוב יותר ללמוד את הכללים שמתאימים לכל סיטואציה, מאשר ללמוד את התשובות לסיטואציות ספציפיות. בכלל בחיים חשוב למצוא את המכנה המשותף של הבעיות / פתרונות וללמוד אותו. כי הבנת המכנה המשותף ושורש הבעיה / פתרון – טובים לאין ערוך מאשר הבנה של מה לעשות במקרה ספציפי.

    נכון, לפעמים השומע אינו מסוגל להבין את הכלל המופשט ולדעת כיצד לגזור ממנו מה הוא צריך לעשות במקרה הספציפי שלו. ואז במקרה כזה רצוי מאוד להסביר לו מה לעשות במקרה האישי שלו. אבל רצוי מאוד תמיד לשנן את הכלל ואת הנוסחא של המקרה הכללי, שממנה נגזרת דרך הפעולה במקרה הספציפי. כך במקום לתת לאדם דגים אתה מלמד אותו לדוג (במקום לתת למישהו דגים, תלמד אותו לדוג).
     
      16/10/09 03:53:

    הידברות במייל חינם מידי יום חמישי
    http://www.hidabroot.org/register_newsletter.asp
        הצטרפו למעל אלף מאזינים שמקבלים את שיעורי הדף היומי ב-10 דקות מדי יום למחשב או לפלאפון בחינם




    קבל את השיעורים בטלפון!


    0722453118
    (בעלות שיחה מקומית) קבל את השיעורים במייל!


    כל שיעורי התורה ברשת - ישירות מהדפדפן


    להרשמה לחץ כאן

    http://www.sinai.org.il/sinaitoolbar
      16/10/09 00:42:

    כשרוצים שהילד יבצע בבוקר את המטלות בעצמו (להתלבש, לנעול נעליים, לצחצח שיניים ועוד), אפשר לתלות בחדרו דף עם ציורים של המטלות, כשרוצים שהילד יבצע בבוקר את המטלות בעצמו (להתלבש, לנעול נעליים, לצחצח שיניים ועוד), אפשר לתלות בחדרו דף עם ציורים של המטלות, שאפשר להוריד באינטרנט. אחרי כל מטלה שהוא סיים, הוא מסמן בצבע או מקיף בעיגול, וזה מדרבן אותו בכל בוקר מחדש.
     
    שאפשר להוריד באינטרנט. אחרי כל מטלה שהוא סיים, הוא מסמן בצבע או מקיף בעיגול, וזה מדרבן אותו בכל בוקר מחדש.
     
      14/10/09 23:39:

    מצבי קונפליקט הם חלק מהמציאות היומיומית שלנו. הם יכולים לצוץ כמעט בכל מקום: בבנק, בסופר, בעבודה - עם בוס או עם עמיתים, בזוגיות, בין הורים לילדים וכיו"ב.

    אמנם כולנו חווים מצבים קונפליקטואליים בחיים, אבל נשאלת השאלה עד כמה אנחנו באמת מבינים מהו קונפליקט? מתי אנו מרגישים במצבי קונפליקט ומה גורם לנו להרגיש כך? והכי חשוב: איך להתמודד עם מצבי קונפליקט.

    מצבי קונפליקט מוגדרים כמצבים בהם יש התנגשות בין שני כוחות, או יותר, הפועלים בכיוונים מנוגדים ותלויים זה בזה.


    * מאפייני הקונפליקט:

    1. מתרחש בסביבה של תלות הדדית, מפר את האיזון ופוגם ביעילות תפקוד המערכת (שני אנשים, קבוצה, ארגון וכו').

    2. נוצר בשל מחסור במשאבים אל מול צרכי האנשים/הקבוצות.

    3. מתעורר כשעולה על פני השטח שונות בהגדרת המטרה.

    4. לעתים, לא השונות במטרה יוצרת את הקונפליקט אלא השוני ברצונות לגבי דרכי השגתה.

    קונפליקט יכול להתנהל בכמה רמות:

    1. קונפליקט אישי - ביני לבין עצמי
    2. קונפליקט בין-אישי - ביני לבין מישהו אחר
    3. קונפליקט ארגוני - בתוך הארגון
    4. קונפליקט בין-ארגוני - בין שני ארגונים או יותר
    5. קונפליקט תרבותי-לאומי

    במצב קונפליקט, בו אנו מתנגשים באחר, אנו מרגישים מאוימים.

    הסיטואציה יוצרת עלינו איום. אנו חוששים, גם אם לא תמיד מודעים לכך, שמשהו "יתקלקל" כתוצאה מהקונפליקט. לכן, חלק מהאנשים כל כך נלחצים ממצבי עימות ומעדיפים להימנע מהם בכל מחיר, במקרים קיצוניים אפילו במחיר ויתור על זכויות בסיסיות, כבוד עצמי וכדומה.

    לרוב, הצורך להימנע מעימותים קשור לחרדת נטישה. ככל שרמת חרדת הנטישה של האדם גדולה יותר, כך הפחד שלו להיכנס לעימות וההימנעות שלו מכך יהיו גבוהים יותר. דבר נוסף שמלחיץ בקונפליקטים זה להיות חסר שליטה על המצב, על האחר ועל מה שעלול לקרות לי.

    הרבה פעמים אנו חשים במצב של קונפליקט גם כאשר לא באמת יש שם קונפליקט. זה מה שנקרא 'קונפליקט מדומה'.

    קונפליקט מדומה יכול להתעורר כתוצאה מהבנה לקויה של
    הזולת וכתוצאה מכך שאיננו מלבנים או מבררים האם יש ניגוד אינטרסים אמיתי או ניגוד שאינו שייך לנושא שבמרכז הקונפליקט. ואז, אנו מגיבים כאילו היינו במצב של עימות.

    כשאנחנו מרגישים במצב של עימות, אנו ישר נכנסים למוד מלחמתי ופועלים מתוך רגש שלא משרת את המטרה שלנו.


    * סגנונות התמודדות במצבי קונפליקט:

    לא כל קונפליקט חשוב באותה מידה. האם יש דרך לדעת מתי כדאי לנו להתעמת או פשוט לוותר? התשובה היא כן! על מנת לדעת מה הדרך היותר טובה, ניתן לבחון כל סיטואציה על פי שני ממדים הנמצאים על רצפים שונים: הנושא והאדם שניצבים בפנינו. ב

    עזרת שני מדדים אלה ניתן לתאר חמישה סגנונות לטיפול במצבי קונפליקט, כפי שמראה המודל שלהלן:

    - סגנון הישגי - כאשר האדם לא חשוב אך הנושא חשוב, הרי שהסגנון המועדף יהיה הסגנון
    ההישגי.

    סגנון זה מכוון להשגת כוח על מנת לנצח במאבק. משמעות התחרות יכולה להיות "עמידה על זכויות", "הגנה על עמדה שנראית מוצדקת", וכו'.

    סגנון זה מבטא אסרטיביות גבוהה, האדם דואג לאינטרסים של עצמו מבלי לפגוע בזכויות הזולת.


    - סגנון ותרני - כשהאדם חשוב והנושא לא חשוב, נוכל לבחור בסגנון הוותרני מבלי להרגיש רע עם עצמנו.
    זאת, מאחר שכאשר אנו מדברים על ויתור אנו מדברים למעשה על כך שאדם מוותר על האינטרסים שלו כדי לענות על האינטרסים של אחר. אבל כאשר האדם שעומד מולנו חשוב לנו יותר מאשר הנושא שמעורר את הקונפליקט וכשהנושא חשוב לאדם האחר הרבה יותר מאשר לנו, הרי שיש נכונות לעשות מחווה של רצון טוב כדי לסייע בשמירת מערכת היחסים.


    - סגנון נמנע - כאשר גם האדם לא חשוב וגם הנושא לא חשוב, לא פעם נעדיף להימנע מלהיכנס כלל לעימות. זה פשוט לא מצדיק את האנרגיות שדורשת התמודדות עם קונפליקט, באף אחד משני הממדים. במצב כזה האדם אינו מגלה דאגה מיידית לאינטרסים שלו או של מישהו אחר, הוא אינו מטפל בקונפליקט. הימנעות יכולה להופיע בצורה של הסטת העניין באופן דיפלומטי, דחייה ל"זמן מתאים יותר" או נסיגה מוחלטת מהמצב המאיים.
    מבטא אסרטיביות ושיתופיות ברמה נמוכה.


    - סגנון מלבן - כאשר גם הנושא חשוב וגם האדם חשוב, הרי שהסגנון המועדף הוא הסגנון המלבן.
    ליבון פירושו ניסיון לעבוד יחד עם הצד שכנגד, כך שהוא מצריך דיון לשם זיהוי האינטרסים של שני הצדדים.

    רצוי, כמובן, למצוא פתרון שיענה על האינטרסים של שניהם, אך העניין בליבון הוא שגם אם פתרון כזה לא נמצא, וגם אם אף אחד מן הצדדים לא השתכנע בצדקת טענותיו של השני, הרי שלאחר ליבון כל אחד מהצדדים מרגיש טוב יותר, גם אם עמדתו לא התקבלה.

    סגנון זה מבטא שיתוף פעולה ואסרטיביות גבוהים.


    - סגנון פשרן - זהו מעין סגנון ביניים, בין נמנע למלבן. בסגנון הפשרן מתייחסים לנושא בצורה ישירה יותר מאשר בסגנון הנמנע, אך לא נכנסים לעומק הבעיה כמו בסגנון המלבן.

    מדובר במצב בו הנושא חשוב למדי, אך לא עד כדי הפעלת סגנון הישגי.

    מטרת סגנון החלטה זה היא למצוא פתרון שיתקבל על שני הצדדים ויספק באופן חלקי את האינטרסים של שניהם. הפשרה כרוכה בוויתור יותר מאשר בתחרות.
      29/9/09 15:23:

    תהיתם פעם, למה בכל ויכוח שהאזנתם לו או נטלתם בו חלק, הטונים עולים אט אט?
    מדוע בחלק גדול מהויכוחים, המתווכחים מסיימים את הויכוח כשכעס גדול ביניהם?     התקציר ארוך מידי(מקסימום 500 תווים)

    ברור שהתשובה לכך היא לא תשובה חד משמעית ויחידה, אבל הדבר הבא בהחלט יכול לסייע לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו כשאנו נכנסים לויכוח.
    הכוונה אינה לגבי ויכוחים על עניינים אישיים, אלא בעיקר לגבי ויכוחים על דעות והשקפות עולם.

    מניסיון אישי, זה עובד.

    נתחיל מההתחלה.
    "האם ויכוח זה דבר טוב?"
    כן בהחלט.
    ויכוח הוא אחד הכלים החשובים ביותר להעשרה עצמית.
    לא סתם בכוללים, לומדים התלמידים בזוגות, כאשר בן זוגך ללימוד נקרא בר-פלוגתא.
    אבל על מנת שנפיק מהויכוח את מה שאנו צריכים, רצוי שנהיה פתוחים לשמוע את דעתו של הצד השני ולגרום לצד השני להיות פתוח לדעה שלנו.

    הדבר הראשון שכדאי שנזכור הוא שבויכוח, על פי רוב לא נשנה את דעתו של הצד השני לזו שלנו.
    במקרה הטוב, נגרום לו לחשוב מעט שונה.
    על כן, על לנו להיעלב מכך שהצד השני לא מקבל את דעתנו.

    הדבר השני והחשוב יותר, המהווה עקב אכילס של כולנו בויכוחים: "זה לא אישי".
    יש אנשים שחושבים כמוך, שהם חלאות המין האנושי ומצד שני יש אנשים שחושבים הפוך ממך והם האנשים הכי מקסימים עלי אדמות. האם כדאי להפסיד חבר אופציונאלי רק בגלל שהוא חושב הפוך ממך?
    אבל איך נמנעים מכך?
    הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים.
    בויכוח, תקפו את הטענה ולא את הטוען.
    מה יותר מרגיז אתכם כשאומרים לכם בויכוח:
    "אני חושב שאתה טועה" או "אני חושב שהדברים שאתה אומר מוטעים"?
    או אם נלך ממש למקרה הקיצוני:
    "אתה מדבר שטויות" או "אני חושב שהדברים שאמרת ממש לא הגיוניים"?
    ברור שהאפשרויות השניות, הגם שלא ינעמו לאוזנינו כמו: "אני מסכים עם כל מילה שאמרת", אבל עדיין הופכים את הויכוח להחלפת דעות ולא למשהו אישי.

    הדבר השלישי, הוציאו את השורש ש.נ.א מהמילים בהן אתם משתמשים.
    לא אחת שמעתי אנשים במהלך שיחה על "כוכב נולד 7" אומרים: "אני שונא את המיי הזו" או "אני שונא את רוני דלומי".
    על מה ולמה? הרי ברור שהדובר לא באמת שונא את מיי/רוני, אבל המילה הזו כל כך רעה וכל כך טעונה, שברגע שהיא מוזכרת בויכוח, היא מכניסה אנרגיות שליליות באופן מיידי.

    ודבר אחרון, הקפידו לסיים את הויכוח בנימה חיובית:
    אם הויכוח הגיע לסיומו, אפשר לומר: "היה ממש כייף להתווכח איתך" ואם נהגתם לפי שלושת הכללים הראשונים, הדברים יאמרו בכנות.
    אם אתם חשים שהויכוח נקלע למבוי סתום, אפשר לומר: "תראה, בכל מקרה לא נצליח לגרום אחד לשני לחשוב אחרת, אז חבל שסתם נהרוס את כל הערב".
      17/8/09 16:02:
    החיים והמוות ביד הלשון
    • Technology by

    לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

    המועדפים שלי