אֲנִי כּוֹתֵב אֵלַי מִלִּים גְּלוּיוֹת
בְּהַרְחָבָה קִצְרַת שׁוּרָה
יְפִי וּפֵשֶׁר
רְגָעַי הַבּוֹדְדִים מִדַּעַת.
היי שלמה, שילוב מתואם כל כך בין הוד קדומים למלים מקסימות
תודה ו*
לאה
ריכוז תחושות העומד לבדו בראש צוק, לכדי משפטים ספורים המצליחים להעביר היטב תחושות אלו.
"יהירות הידיעה" ו"רגעי הבודדים מדעת" -
אני מוצאת ניגוד תחושות של העומד שם למעלה בראש הצוק.
והבדידות מתבטאת גם בכתיבה (של המילים הגלויות אל הכותב) ובהתעלמות מחוקי המשיכה.
ויש עוד...
מירה
בִּקְצֵה הַצּוּק,
בֵּין שָׁמַיִם לְשָׁמַיִם,
עַל סִפָּהּ שֶׁל מַמְלֶכֶת
יְהִירוּת הַיְּדִיעָה,
בְּאִי צָרוּב וּמְלֻטָּף רוּחוֹת סַלְחָנִיּוֹת,
חָף מֵהַשְׁרָאַת חֻקֵּי הַמְּשִׁיכָה,
אֲנִי כּוֹתֵב אֵלַי מִלִּים גְּלוּיוֹת
בְּהַרְחָבָה קִצְרַת שׁוּרָה
יְפִי וּפֵשֶׁר
רְגָעַי הַבּוֹדְדִים מִדַּעַת.