שמח שיש לי את הזדמנות,
ללטף את הראש שלי,
לבקש ממנו סליחה,
על כך,
שלמרות הוראותיו הנכונות והברורות...
בחרתי פעמים מרובות ללכת -
בניגוד להצעותיו.

השתמשתי ב"רגש" שלי,
למימוש מחשבות לא מאוזנות.
כאילו...
שעם החיוך השובבני של הרגש,
מותר לעשות "הכל"...
והתוצאות שיהיו - יהיו אשר יהיו.
ועם התוצאות -
ש "הראש" כבר יתמודד.




עכשיו...
אני בבית...
מבין בתובנה מעמיקה,
את חוסר האיזון שהיה לי.
מקבל הכל באהבה.
יודע במודע,
שהיתה תכלית ל"מסיבה"...
מאמין שיש תוכנית של סובב ומסובב.

אני - משנה כיוון.
יודע - מותר וצריך...
מבין - שהחיים יפים.
מוריד לחץ.
יורד בדרגת הסבל.

שמח שיש לי את ההזדמנות,
לבקש את הסליחה וההבנה
של אנשים קרובים,
שפגעתי בהם...
שהגבתי אליהם ממקום
לא מאוזן ולא הרמוני.
אני מתאזן.