התבודדות היא פעולה שבה אדם מתרחק מסביבתו ושוהה עם עצמו בלבד.
בדתות שונות נחשבת ההתבודדות לפעולה רוחנית וחיובית, המאפשרת לאדם להתרחק מהמולת העולם ולהתקרב לאל. מנהג זה היה גם מקובל בקרב הפילוסופים - הם נהגו ללכת ביערות או במדבריות ולהרהר. ההתבודדות מאפשרת לאדם התבוננות פנימית ופרטיות. אולם אנשים המתבודדים יותר מדי עלולים להחשב לתמהונים ולהתנתק מהחברה.
היחס להתבודדות בתורה הוא בדרך כלל שלילי. על מצורע כתוב "בדד ישב".
הרמב"ם ראה בהתבודדות את הדרך שבה הנביא מקבל את הנבואה מהאל. הוא כתב: "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה." [1]
בקבלה ובמיסטיקה היהודית נחשבת ההתבודדות מעלה גדולה. השל"ה כותב על כך : "ההתבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגין בה חסידי ישראל, היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם ענייני העולם ומקשרים מחשבותם עם אדון הכל. וכך לימד האריז"ל, שזה מועיל לנפש וכו, ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד מן השבוע או יום אחד בחמשה עשר יום, או יום אחד בחודש, ולא יפחות מזה" [2].
היו רבנים שנהגו להתבודד. ר' יוסף יוזל מנובהרדוק ממייסדי תנועת המוסר חי בבדידות שנים אחדות בחדר קטן עם שני פתחים להכנסת מזון, אחד למאכלי חלב ואחד למאכלי בשר. לבסוף התחרט על התנהגות זו.
חסידות ברסלב רואה בהתבודדות את אחד מיסודות דרכה. ההתבודדות המהווה מעין שיחה בין האדם לבוראו, בשפה מדוברת, נועדה לחזק את הקשר שבין האדם לבורא ולהתעלות מבחינה רוחנית. רבי נחמן מברסלב כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן: "התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל"[3]. הוא גם כותב שמומלץ שהאדם ידבר בשפת אימו בעת ההתבודדות. חסידי ברסלב נוהגים להתבודד את זה שעה אחת ביום ולומר תפילה לפני כן, מכיוון שהם רואים בכך סוג של התקשרות לצדיקים.
גם בעברית וגם באנגלית.
תחשבו על זה. המון אנשים גולשים, גם יהודים וגם שלא, ואם רק יתנו להם את ההזדמנות- זה יהיה קירוב נפלא לה'.
אני לא מבין בזה בכלל, אבל אם יש מישהו שכן- הכפפה בידיך...
בס"ד
הריני רוצה לעבוד את השם יתברך באמת, באמונה ובשמחה. והריני מקשר עצמי בכל מחשבה דיבור ומעשה שלי, של כל היום, לכל הצדיקים האמיתיים, ובפרט לנחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו. ולפני כל תפילה יאמר: הריני מקשר עצמי בתפילתי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורינו, ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לרבינו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו.