גלריה
הקנקן ומה שיש בו
פרופיל
עוד גלריות (0)
שמשון לא מפנה את חומש-ישעיהו גלינסקי-
תגובות (10)
/null/text_64k_1#
החיילים פנו אתמול לח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי), כדי שיסייע להם להתמודד עם המשפט. אריאל הזדעזע מכוונת הצבא להעמיד את המילואימניקים לדין. לדבריו, "הדברים חמורים מאוד. מדינה שבה מעמידים אזרחים למשפט, בגלל דעתם הפוליטית, היא מדינה שאף אחד מאתנו לא רוצה לחיות בה. עצם ההתנהלות המבולבלת של הצבא במקרה זה מעידה על הפאניקה שהוא שרוי בה".
במכתב המחאה ששיגרו החיילים למג"ד שמשון, לפני שבועות אחדים, הם כתבו בין היתר: "לחמנו עם הגדוד בגוש קטיף, בנצרים, בניסנית ובגוש עציון, היינו חלק ממשפחה לוחמת בה כולם ידעו מיהו האויב וכיצד יש להתייחס אליו. התעסקותם של מפקדי הגדוד וחייליו בחודשים האחרונים בגחמות פוליטיות בחורבות חומש שבשומרון, תצפיות ומרדפים אחרי יהודים, צהלות קרב כאילו היו אלו גדולי המחבלים - כל אלו גורמים לנו בושה גדולה".
לדברי החיילים, "אין כל פלא שטירונים של הגדוד צופים בחרדה אל עתידם הצבאי עם סיום המסלול, וחוששים מניצול כישוריהם הצבאיים לביצוע מדיניות פוליטית שאין לה כל זיקה לצורכי הביטחון של מדינת ישראל".
לפני כחודש קיבלו החיילים צו מילואים לאימון המתוכנן לחודש הבא. אבל ביום שני שעבר התקשרה חיילת מיחידת הקישור ושאלה אותם אם הם סרבני מילואים. לדבריהם, "למחרת בבוקר, בעקבות שיחה של המ"פ שלנו עם הקישור, קיבלנו שיחת טלפון מקצינת השלישות החטיבתית, שבה היא התנצלה על צורת השיחה מאתמול והודיעה שנשלחו אלינו צווים ל'שיחה' עם המג"ד".
אבל על הצווים שנשלחו לחיילים נכתב כי מטרת הזימון היא "משפט". "להבנתנו, יש בזימון זה פגיעה בוטה בחופש הביטוי והבעת הדעה שלנו כאזרחים במדינת ישראל. להבנתנו, יש כאן התערבות בלתי מידתית של הצבא בחיינו האזרחיים הפרטיים. אך חמור מכל זה, אנו רואים ב'בירור' שכזה ניסיון הפחדה, לבל יעז מישהו להביע עמדה שיש בה משום ביקורת על מהלכי הצבא והלכי הרוח הנוהגים בו", כתבו חיילי המילואים לח"כ אריאל.
דובר צה"ל מסר בתגובה, כי "בעת שליחת המכתב הזדהו אנשי המילואים כחיילי צה"ל, ולכן נקראו לשיחה אצל מפקד הגדוד, להבהיר את חומרת המעשה ועצם הפגיעה במשימות הצבאית ובהנחיות המפקדים. ביחס לזימון החיילים, הרי שמדובר בבירור ולא במשפט, והדבר הובהר לחיילי המילואים. צה"ל ינקוט יד קשה נגד כל תופעת סירוב בכל עת".
"ברור שאני אומר שההתנתקות היתה טעות", אמר הבוקר (רביעי) הרב הצבאי הנבחר, סא"ל במיל' רפי פרץ, "אך אם לא אוכל לומר את זה כרב צבאי, אז לא אומר זאת". בראיון שהעניק ל"קול ישראל", הדגיש הרב פרץ כי העובדה שהוא מוכן לחזור למדים למרות ההתנתקות מוכיחה כי הוא סוגר מעגל. "אני ממשיך יד ביד עם הממשל והמדינה", אמר.הרב הנבחר התייחס לביקורת שהוטחה נגדו על כך שחיבק את החיילים שלקחו חלק בהתנתקות. "אף אחד מהאנשים שמבקרים אותי לא היה במקום שלי, החיילים שפינו היו תלמידים שלי שבוכים, ואני לא אירק להם בפרצוף", אמר פרץ. "מזעזעת אותי הטענה כי רקדתי לפני הפריץ כאשר רקדתי עם החיילים שבאו לפנות אותי מגוש קטיף. אני בחרתי לומר למפנים: אף אחד לא מפנה אותי, אני יוצא לבד. זו היתה הדרך שלי להתמודד עם ההתנתקות".
אמש פורסם כי שר הביטחון, אהוד ברק, והרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, החליטו למנות את הרב פרץ לתפקיד הרב הראשי הצבאי החדש. הרב פרץ יחליף את הרבצ"ר הנוכחי, תא"ל אביחי רונצקי, שעתיד לסיים את תפקידו בעוד כמה חודשים.
פרץ שירת בקבע ובמילואים כטייס מסוקי יסעור, ומשמש עד היום כמדריך במילואים בבית הספר לטיסה של חיל האוויר. הרב פרץ עומד זה 15 שנים בראש המכינה הקדם צבאית "עצם", ששכנה עד לפני 4 שנים וחצי בהתנחלות עצמונה בגוש קטיף.
"פגישה מיוחדת במינה עם ברק ואשכנזי"
"היתה לי פגישה מיוחדת במינה עם ברק ואשכנזי והרגשתי שהם אנשים יוצאי דופן ברצון שלהם לאחד קצוות ומתוך זה חשבתי שבזה אני יכול להוסיף", אמר פרץ. הרצון שלי היום הוא לנסות לחבר חיילים לגאוותם היהודית, ליסודות שמהם אנו נמצאים כאן ולכוח המניע שלנו שהוא החזרה הביתה אחרי 2000 שנה".
פרץ הוקיע בדבריו את תופעת הסרבנות. "סירוב לפקודה הוא דבר שלא ייעשה, ואסור לנו להתייצב משני צידי המתרס", אמר הרב פרץ. "אנחנו נמצאים בבית משותף ומי שרוצה לפוצץ את הבית אינו מבין מהו בית. אני מאמין שבעצה משותפת ניתן לפתור את כל הבעיות", הוסיף בראיון. לדבריו, יש לעשות פשרות וויתורים כדי למצוא את הדרך המשותפת. "אם אני אצטרך לשלם מחיר על אהבת החינם שיש בי לצבא ולעמי היקר, אני אשלם את המחיר".
פרץ העדיף שלא להתייחס לפרשת ישיבת הר ברכה. "אני תלמיד של הרבה רבנים בישיבות הסדר, והם מדהימים בגדלות שלהם ובאחריות שהם נושאים. בנושא הזה אני מרגיש מנוע מלהמשיך לדבר".
את החלטה קבע אמש (יום ב', 18.1.10) מפקד מיטב (בקו"ם), אלוף-משנה גדי אגמון. החייל הודח למרות שכבר ריצה עונש מחבוש בגין מעשהו.
חייל אחר שהניף את השלט יורחק ממסלול לחימה ובנוסף הודח ממסלול ההסדר וייאלץ לשרת שירות מלא של שלוש שנים.
בהחלטתו קיבל אגמון את המלצת הוועדה שדנה בעניינם של החיילים שהניפו את השלטים בטקס ההשבעה של גדוד "שמשון" בכותל המערבי באוקטובר.
בשבוע שעבר הודחו ממסלול ההסדר שני חיילים בגדוד נחשון שהניפו שלט דומה. גם הם יחוייבו לשירות מלא.
הטירונים שהפגינו נגד פינוי חומש הודחו מחטיבת "כפיר"
גם לנו יש כבוד. צריך לשמור עליו.
נכדו של בן-גוריון כותב, ולאו דווקא מנקודת ראות אקדמית הפעם.
דבריו ראויים להיקרא וחבל שאינם זוכים לפרסום רחב יותר בכלי התקשורת.
כשמדובר בישראלים, הופכת הכנסת האורחים הערבית למהתלה מגוחכת. דוברים ערביים ואיסלמיים פוגעים בנו שוב ושוב, אך אנחנו שבים ומתרפסים בפניהם מתוך הבנה למנטליות שלהם...
יריב בן אליעזר | 21/9/2009 14:52לפני עשר שנים נשלחתי לקהיר מטעם משרד החוץ, כדי לפגוש באנשי תקשורת ואקדמיה, ולהחליף עימם דעות. הגעתי לקהיר מלא רצון טוב, כדי לקיים דיאלוג עם האישים שהוגדרו לי כתומכי ישראל. נפגשתי מדי יום עם אנשי אקדמיה ותקשורת רהוטים ודעתנים. בכל פגישה, הם כיסחו את מדינת ישראל ואותי אישית, ועשו זאת בטון מתנשא ויהיר.
לא ציפיתי שהמצרים יקבלו את פני בחיבוקים ובנשיקות. אני מבין את המשמעות של שלום קר, ולכן ציפיתי להתנהגות קורקטית, עניינית והוגנת מצד בני שיחי בקהיר. לצערי, התבדיתי מאוד: בני שיחי האמינו כנראה שהכנסת האורחים והידידות עם ישראל, משמעותה ביקורת חריפה וגסה של ישראל, בלי שום ניסיון למצוא אפילו נקודת זכות אחת.
אם לתאר את המצב בצורה ציורית: מדי ערב הרגשתי שהדם עולה לי לראש מרוב עלבון, אך בלעתי את רוקי כדי לא לפגוע במארחי. בערב האחרון לפני שובי לישראל, פגשתי בחברי מכון מחקר מצרי שחלקם היו גנרלים לשעבר אחד מהגנרלים בדימוס התריס מולי: "איך אתה מצפה לנורמליזציה עם מצרים, כאשר מדי יום אנו רואים בטלוויזיה כיצד אתם פוגעים באחינו הפלסטינאים?".
כאן לא יכולתי להתאפק. "האם יש לאדוני ילדים?",שאלתי, "ודאי", השיב הלה בגאווה. "האם אתה מדיר שינה מעיניך, כל אימת שהילדים שלך יוצאים לבלות בערבים, שלא יתפוצצו חלילה באוטובוס, או במועדון לילה?", שאלתי. "ודאי שלא", השיב האב המצרי הגאה. "בניגוד לך, אני דואג כל הזמן שהילדים שלי ישובו הביתה ללא פגע" תיארתי בפניו. "לכן, אין לך שום זכות לשפוט אותי או להתנשא עלי" התרסתי בכעס.. האב- הגנרל התנצל בשפה רפה, אך כל יתר הנוכחים פטרו אותי ביבושת ובקרירות מתנשאת.
ברגל גסה
חזרתי לישראל כעוס ונכלם. אמנם אני איש שמאל בהשקפתי, אך מתינותי הפוליטית אינה מחייבת אותי לנשק את היד הסוטרת ללחיי שוב ושוב. לכן, בעקבות הביקור בקהיר, נדרתי כי לעולם לא אשוב לבקר במצרים. אני מאמין שהנימוס אמור להיות דו- סטרי ביחסי אנוש וביחסים בינלאומיים.
המצרים חולקים עלי כנראה: הם שלחו אלינו שגריר מצ'ואיסט, שניסה לכפות את עצמו על רקדנית שהוזמנה לאירוע בשגרירות המצרית. השגריר יצא פטור בלא כלום מניסיון האונס, ולא עוד אלא שכל הישראלים שבאו עימו במגע, החניפו לו בליקוק מתמיד והשפילו את עצמם בפניו. לא עבר זמן רב, מאז שב החרמן המצרי למולדתו, עד שהצטרף בטון גדול למקהלת משמיצי ישראל. לעומתו - שגריר ישראל במצרים מבודד ומאוים כאילו היה מצורע פוליטי.
כלי התקשורת הרשמיים מפרסמים תעמולה אנטי יהודית בסגנון ה"שטירמר". "נציג התרבות המצרית" מאיים לשרוף כל ספר בעברית, ואין פוצה פה ומצפצף. אבל כשיצפא מגיש חיקוי של חוסני מובראק, נפגע כבודו של נשיא מצרים הרגיש והוא עושה איתנו "ברוגז". אינטלקטואלים ועיתונאים מצרים מכריזים מעל כל במה אפשרית, כי הם שונאים את ישראל ומתעבים יהודים, אבל עיתונאים ישראלים "מבינים" בסיקוריהם את ה"רגישות" לכבוד של המצרים.
כשמדובר בישראלים, הופכת הכנסת האורחים הערבית למהתלה מגוחכת וכך נמשכת הפארסה: דוברים ערביים ואיסלמיים פוגעים בנו שוב ושוב, אך אנחנו שבים ומתרפסים בפניהם מתוך "הבנה" למנטליות שלהם. האמונה הרווחת בקרבנו היא שאנו אמורים למחול מראש ל"בעלי הכבוד" הערבים ולהניח להם לרמוס את כבודנו ברגל גסה.
לא אבקר במדינה ערבית
אני מתנצל בפני כל מנהיג ערבי בעל כבוד, אך איני חפץ באהבתו. אין לי שום עניין לבקר במדינה ערבית כלשהי. איני שוקל כמובן לבקר בתורכיה שראש ממשלתה מגדף אותנו בלי הרף, אפילו אם יציעו לי "הכל כלול". אני דוחה את הרעיון הנואל שהפרחח מתורכיה יתווך בסכסוך בין ישראל לסוריה. אם הוא מתווך נטול פניות – יסביר לי מי שבחר בו מהי בשם אלוהים ההגדרה של אוביקטיביות.
אני מתעב את ההתנהגות המתנשאת של מנהיגים ערבים במדינות טוטליטריות ונחשלות. שיטפלו תחילה בבעיות החברתיות והפוליטיות שלהם, בעוני, בבערות בפנאטיות האיסלמית, בטרור ובאפליית הנשים, לפני שהם מטיפים לנו בצדקנות מזויפת, ומנסים ללמד אותנו פרק בהלכות צדק ומוסר.
אני בז לגינוני הכבוד של מנהיגים ערביים וליהירות חסרת הכיסוי שלהם. קצתי בהתרפסות הישראלית בפני הגחמות של "הפריץ הערבי" הגיע הזמן שנשלים עם העובדה שאנו חיים במזרח התיכון ונפנים את חוקי ההתנהגות המקובלים בו. מול משחקי הכבוד של הערבים, עלינו להבהיר להם כי גם לנו יש כבוד ואנחנו מתכוונים לשמור עליו בגאווה ובנחישות.1
( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )
הרב ניחן בקווי אופי מובהקים: אינטלקטואל במלוא מובן המילה ואיש אשכולות, בעל הרצון המחושל, המשמעת העצמית, הנחרצות, ההתמדה ויכולת ההבקעה.
הוא היה אב רחום ואוהב בחיים הפרטיים של כל תלמיד ומכר. קרוב ומבין ללבו של כל אחד ואחד שבא להתייעץ עמו, הן במעגל החיים הציבוריים והן בנבכי חיי הפרט. הרב שך גם ראה את עצמו אחראי לכל אחד שממנו ביקש לעשות פעולה כלשהי – עד הפרט הקטן ביותר.האיש והמנהיג הרוחני שהתנגד לכל סוג של אפליה על בסיס גזעי בין הספרדים לאשכנזים, בין יוצאי אירופה ליוצאי ארצות המזרח, ודאג לשילובם של בני עדות המזרח בעולם הישיבות והסמינרים האשכנזים.
האיש והמנהיג הרוחני שהיה בעד מסירת כל שטחי ארץ-ישראל לידי שלטונם של אומות העולם בתנאי שלא יישפך דם יהודי, ציוני וחילוני ככל שיהיה. וכך כתב:"לכבוד ידידי רבי הפעלים, חברי הכנסת מטעם אגודת ישראל הי"ו, שלום ורוב ברכה עד בלי די: בדבר מה ששאלתם אותי בעניין הסכם השלום בין ישראל ומצרים, שייערך על זה דיון בכנסת, איך להצביע, בעד זה, או נגד זה – בקצרה אשיב לכם, שאין צל של ספק שמחויבים אנחנו להסכים לכל צעד של שלום בכל אופן שהוא. וכל פשרה שיכולה לקרב את השלום, מחויבים אנחנו לקבלה. כי הרבה שפיכת דמים יימנע על ידי השלום. וכל הדיבורים בעניין איסור 'לא תחונם', ובעניין ההבטחה מהקדוש-ברוך-הוא שכל הארץ ניתנה לנו בשלמותה, לפי מצבנו בתקופתנו – אין לכל הדברים על מה שיסמכו, כי אין הדבר תלוי בנו. ועלינו החובה אך ורק להיטיב דרכנו בשמירת התורה והמצוות..." (מתוך: "מכתבים ומאמרים", בני-ברק).
השקפותיו הברורות נאמרו על ידו ללא כחל ושרק: כך בהסתייגותו מכל סוג של משיחיות פוליטית של הימין הלאומי-הסהרורי, כך במלחמת החורמה העיקשת שניהל כנגד המשיחיות של הרב'ה מחב"ד (המשיחיסט לובביצ'ר) וראה את תנועת חב"ד כ"כת הקרובה ביותר ליהדות", וכך בחרם שהוציא כנגד הרב עדין שטיינזלץ. מי יגלה עפר מעיניו של הרב שך שאיש לא הבין על מה יצא בכזה קצף ובחרם של ממש כנגד הרב שטיינזלץ וכנגד פרשנות התלמוד שלו, מהרגע שעיברֵת שמו ל"אבן ישראל" (שאינו תרגום לשטיינזלץ, שהוא בכלל: אבן מלח); היתה לרב שך תחושה קשה של יומרות משיחיות בעניין, שכן שם זה מזכיר את הפסוק: "ומשם רועה אבן ישראל" (בראשית מט, כד). והנה לא-מכבר נודע כי שטיינזלץ עומד בראש מוסד הסנהדרין, שאינה אלא פארסה מגוחכת לאין שיעור יותר מהסנהדרין של נפוליאון...נאומו המפורסם של הרב שך באצטדיון "יד-אליהו", שבו ביטא את צערו העמוק על בני הקיבוצים ש"מגדלים שפנים וחזירים", פגע בנקודה הרגישה של יחסי חילוניים-דתיים במדינת ישראל. ברם, דברי אמת – טבעם שחודרים מבעד חומות ומסכים. הגם שבני הקיבוצים נפגעו, מפני שהבינו או שלא הבינו את כוונותיו, בראות כולנו איש אמת, לא ניתן שלא להעריכו ולכבדו באמת ובתמים. הוא ראה בלימודה של תורת ישראל ובשמירתה את מרכז חייו של העם היהודי, ועל כן אמר את שאמר. והאיש חולל מהפכים חשיבתיים בקרב מאות אלפי נערים שהפכו להורים וסבים. המהפך החשיבתי כלל דרך השקפתית ברורה וסדורה על פיה, כדי לשמר את העם היהודי ומורשתו. אך ההשפעה שאולי חשובה יותר היא ההשפעה האישית על כל אחד מתלמידיו ומכריו. מאות אלפי יהודים קיבלו ממנו את אופן החשיבה, צורת ההסתכלות, ההפרדה בין עיקר לטפל, ההבדלה בין היחס האישי (חם) לבין ההתייחסות הציבורית (ללא פשרות). הוא גידל דור של אנשים חושבים. דור שלם, שחב לו את היכולת לחשוב בשיקול דעת התורה. תופעה שמדהימה יותר מכל, היא אהבתו ואבהותו לכל אחד. הוא זה שהיה דולה, הוא המפענח כל סבך ופורם כל מועקה. דווי נפש ודכי רוח נהרו לפתח ביתו, צרי לב ומזי כוח שיחרו למבטו, לחומי רשף ועניי דעת שיוועו לאורו – בכולם הפיח נשמה ורוח. לכולם היה אח ואם, רב ואב.יהי זכר צדיק לברכה.סתם בלי קשר
נשאלת השאלה מה מניע את שר המשפטים - כך במרץ בלתי נדלה - להביא לפיצול התפקיד. התשובה ברורה למדיי: יעקב נאמן עצמו נכווה אישית מידיו של יועץ משפטי לממשלה שכמעט והחריב את עולמו.
המתנגדים לפיצול, ובראשם מאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר שהיו בזמנם יועצים משפטיים לממשלה, טוענים שהפיצול יחליש את כוחו של היועץ אל מול הפשע והשחיתות. לעומתם יש מי שסבורים, שכוחו של היועץ מופרז מדי, והוא עלול - כפי שנראה מיד - להתפתות ולהשתמש בו באופן בלתי ראוי.
היה זה לפני כשלוש עשרה שנה בתקופת כהונתו הקודמת - הקצרה מאד - של יעקב נאמן כשר המשפטים: נאמן, כך פורסם, הודיע אז ליועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר, שבכוונתו להביא לסיום תפקידו. אלא שמיכאל בן יאיר חשב אחרת: הוא הוריד מהמדף תיק ישן ומאובק, שמן הסתם היה שמור אצלו ליום סגריר, והחליט להפיח בו רוח חיים.
קיצורו של דבר, היועץ, המועמד לסילוק, הודיע לנאמן על כוונתו להגיש נגדו כתב אישום, וכתוצאה מכך הגיש יעקב נאמן מיד את התפטרותו. וכך, התיק המאובק הפך והיה לכתב אישום ומיכאל בן יאיר המשיך בתפקידו כאילו לא ארע דבר, ומנגד, שר המשפטים המתפטר יעקב נאמן חבש את ספסל הנאשמים ולקה בלבו - עד שזוכה בבית המשפט זיכוי מלא.
לא ניכנס כאן לפרטי הזיכוי, ודי אם נציין שבכל מדינה מתוקנת הייתה נפתחת חקירה פלילית נגד מי שהחליט על הגשת כתב האישום הזה. לאחר שזוכה, החליט יעקב נאמן לפתוח במערכה נגד מי שהחליט להגיש נגדו את כתב האישום. לצורך כך דרש נאמן לראות את המסמכים הרלוונטיים במשרד המשפטים.
על-רקע זה החלה מסכת האשמות הדדיות - מביכה עד כאב - בין היועץ בן יאיר לבין פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, כשכל אחד מהם מאשים את משנהו באחריות להגשת כתב האישום נגד נאמן. הטחת ההאשמות ההדדית הזו מעידה כמובן, היא עצמה, שבמשרד המשפטים מכירים בנסיבות המפוקפקות שבהן הוגש כתב האישום נגד נאמן.
נאמן עצמו לא זכה עד היום לרדת לחקר האמת בדבר הנסיבות להגשת כתב האישום נגדו, אלא שבדבר אחד אין צורך לחקור: כתב האישום הזה נולד כתוצאה מכפל התפקידים וניגוד העניינים המובנה שבו נתון היועץ המשפטי לממשלה. אילו היועץ המשפטי לממשלה בן יאיר, שעמד בפני פיטורין, היה משולל כוח להגיש כתב אישום נגד השר שרצה לפטרו - הוא, בן יאיר, לא היה יכול להתפתות למעשה המושחת הזה.
פרשת חיילי שמשון שהניפו שלטים בגנות פינוי יישובים במהלך טקס השבעה בכותל המערבי ממשיכה לעורר סערה בקרב ציבור המתיישבים. הרב אליקים לבנון, חבר מליאת מועצת יש"ע ורב היישוב אלון מורה קורא למנכ"ל מועצת יש"ע פנחס ורלשטיין להתפטר מתפקידו לאחר ש גינה את החיילים.
- החיילים הכריזו בטקס בכותל: נסרב לפנות התנחלויות
הוא תקף בחריפות את מנכ"ל המועצה ואמר: "ולרשטיין מנצל את מעמדו באופן מחפיר, למרות ידיעתו כי דעתו הינה במיעוט - אני קורא לו להתפטר מיידית מתפקידו כמנכ"ל המועצה".
"אני קורא לכל חייל לגלות את עמדותיו בפרהסיה", אמר הרב לבנון. "אמירות ערכיות ברורות של חיילים מהוות סממן ברור להרגשה הציבורית הכללית נגד כל גירוש יהודים מביתם".
גם ברוך מרזל תקף את מנכ"ל מועצת יש"ע ואמר כי "הגיע הזמן שפנחס ולרשטיין וחבריו יעשו חשבון נפש. אנו זוכרים את שתיקתם כאשר כל שבת נשלחו חיילי שמשון לגרש יהודים, את הלגיטימציה לפוליטיקאי נועם תיבון להרוס את צה"ל ואת הכשלים בגוש קטיף". הוא הוסיף כי "ולרשטיין לא מייצג את הציבור ביו"ש".
ח"כ אורבך: הצבא אינו מקום להפגנות פוליטיות
יו"ר האיחוד הלאומי, יעקב כץ הדגיש בדבריו כי "יש להוציא את הפוליטיקה מצה"ל - אם לומר שאין לגרש יהודים מחומש זה פוליטי - סימן שלגרש מחומש זה פוליטי. גיבורי גדוד שמשון נדחקו לפינה בלתי אפשרית בהיותם נכפים לחלל שבת ולהתעמר באחיהם אוהביהם בחומש".
מנגד נשמעו גם קולות בגנות המהלך של החיילים. ח"כ אורי אורבך מהבית היהודי טען כי "הצבא אינו מקום להפגנות פוליטיות, וגם רחבת הכותל לא מיועדת לכך. זו התנהגות ילדותית, והמחיר של התנהגות כזו יכול
להיות מסוכן. כיוון שמדובר בשמשון זה יותר עיוורון מאשר גבורה".
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1123223.html
ישעיהו 0573186107 היום 1:28:
http://news.google.co.il/news/story?pz=1&cf=all&ned=iw_il&ncl=dtAP9c81bgBIEuMJBW-v93rXkMZgM&topic=w
בעוד שצה"ל מתכוון לשפוט היום (יום א') את הטירונים מגדוד שמשון, שהניפו במהלך טקס ההשבעה שלהם בכותל שלטים בהם נכתב "גדוד שמשון לא מפנה את חומש", מתפתח עימות בקרב המתנחלים סביב דבריו של מנכ"ל מועצת יש"ע, פנחס ולרשטיין, שגינה את המעשה.
רב ההתנחלות אלון מורה, אליקים לבנון, קרא לולרשטיין להתפטר מתפקידו, ומאיים שאם ולרשטיין לא יתפטר - הוא עצמו יתפטר ממליאת מועצת יש"ע. יצויין כי ארגון הימין הקיצוני "המטה העולמי להצלת העם והארץ", בראשות הרב שלום דב וולפא, הודיע כי יעניק פרס בסך אלפי שקלים לחיילים.
דווקא משום שלדעתי לצה"ל אסור להיות מעורב בפינוי מאחזים, אני חושב שאסור בשום פנים ואופן להכניס איזשהו אלמנט של פלגנות בצבא", אמר ולרשטיין ל-ynet. "פלגנות בצבא עלולה לרסק את מרקם החיים בחברה הישראלית ועל כן יש לעקור זאת מן השורש".
הרב אליקים לבנון אמר בתגובה: "אני קורא לכל חייל לגלות את עמדותיו בפרהסיה ובפומבי. אמירות ערכיות ברורות של חיילים מהוות סימן ברור להרגשה הציבורית הכללית נגד כל גירוש יהודים מביתם.
אני מגנה בחריפות את השימוש הקלוקל בתואר מנכ"ל מועצת יש"ע שעושה פנחס ולרשטיין. ולרשטיין מנצל את מעמדו באופן מחפיר, למרות ידיעתו שדעתו הינה דעת מיעוט מבוטל במועצת יש"ע". את תגובתו של ולרשטיין לדברים לא ניתן היה לקבל.
בצה"ל רואים בחומרה רבה את האירוע. "הנפת השלט תוך כדי ההשבעה היתה מעשה אומלל ולא ראוי למעמד. חבל שגורמים קיצוניים ניצלו את המעמד לגרור את החיילים לדיון הפוליטי", אמרו גורמים צבאיים.
ואני שואל לו חייל טירון היה מצהיר אני לא משרת מעבר לקו הירוק או אני סרבן מלחמות האם גם אז הארץ{תרתי משמע} היתה רועשת?אגב היכן ילדי אולמרט כשצריכים אותם?ומה עם חופש הביטוי וחרות האדם וכבודו זה לא תופס לגבי כוחות הבטחון?
הרב אליקים לבנון, רב היישוב וראש ישיבת ההסדר אלון מורה, החבר גם בהנהלת מועצת ישע, מגבה את החיילים מניפי השלטים ודורש מפנחס ולרשטיין שגינה אותם להתפטר מתפקידו.
\"אני קורא לכל חייל לגלות את עמדותיו בפרהסיה ובפומבי. אמירות ערכיות ברורות של חיילים מהוות סמן ברור להרגשה הציבורית הכללית נגד כל גירוש יהודים מביתם. מגנה בחריפות את השימוש הקלוקל בתואר מנכ\"ל מועצת יש\"ע שעושה פנחס ולרשטיין\", אמר הרב.
\"ולרשטיין מנצל את מעמדו באופן מחפיר למרות ידיעתו שדעתו הינה דעת מיעוט מבוטל במועצת יש\"ע. אני קורא לו להתפטר מיידית מתפקידו כמנכ\"ל המועצה\", דברי הרב לבנון.
לערוץ 7 נודע גם כי יו\"ר מועצת יש\"ע דני דיין זעם על הליכתו של ולרשטיין לתקשורת על דעת עצמו ובין השניים התקיימה שיחה קשה מאד לפני כניסת השבת. לא ברור כיצד הסתיימה השיחה ומה הוחלט בה.
בשיחה עם אחד מחברי הנהלת המועצה הגדיר דיין את התנהלותו התקשורתית של ולרשטיין במספר מקרים שאירעו לאחרונה כ\"עשיית דין לעצמו, העדר שיקול דעת ונזק חמור למועצת יש\"ע\". דני דיין סירב להגיב לפניית ערוץ 7 בנושא.
הערב פורסם כי חיילי גדוד שמשון שהניפו כרזה בטקס בכותל המערבי נגד פינוי היישוב חומש, יועמדו לדין משמעתי ויישקל המשך שירותם בחטיבת כפיר.
החיילים שמחו נגד פינוי יועמדו לדין
מרד חסר תקדים בצה\"ל \"משהו רע עובר על גדוד שמשון\"
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/195718