כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    טל. ס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (20)

    תגובות (14)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/2/10 20:30:

    צטט: אריק רי. 2010-02-07 23:14:03


    יופי של צילום שקיעה!

     

     תודה רבה :-)

      7/2/10 23:14:


    יופי של צילום שקיעה!

      22/12/09 23:13:

    צטט: הגולני 2009-12-22 22:25:35


    אחרי כל כך הרבה מילים וצילום נהדר

     

    מגיע לנו מעט צלילים נוגים מול שקיעה נוגה

     

     

    אך בנתיים קבלי +על הצילום

     

    http://www.youtube.com/watch?v=AJQp_oz0Dwg

     

     

    אורי הגולני

     

    המון תודה

    השיר כל כך קולע..

      22/12/09 22:25:


    אחרי כל כך הרבה מילים וצילום נהדר

     

    מגיע לנו מעט צלילים נוגים מול שקיעה נוגה

     

     

    אך בנתיים קבלי +על הצילום

     

    http://www.youtube.com/watch?v=AJQp_oz0Dwg

     

     

    אורי הגולני

      11/12/09 23:42:

    צטט: תמושה 2009-12-10 01:23:50


    מדהים*

     

    תודה :-)

      10/12/09 01:23:

    מדהים*
      9/12/09 21:24:

    צטט: Shiri6247 2009-12-05 10:21:54


    טלטול,  שוב כותבת מרקמת מחשבותיי באמצעות קטע מתוך מה שאני כותבת.התמונה הילכה עליי קסם מלכתחילה, אבל עצרתי מלכתוב בה לפני השכתבתי לך בשתיים האחרות.    "הרוח שרקה באוזניה בעודה צועדת אל עבר שדירת העצים. עלי שלכת צבעוניים גדשו את השביל, ומסביב הלכו והתכהו גזעי העצים עד שהפכו שחורים בדומה לאפילה שהתגבשה לאיטה בינותם. השמש נטתה לערוב ואך לרגע קט, נראה היה לה כי אורה של זו צהוב מתמיד בעודו מפזר זהרורים זהובים בין שבילי שמיים. קרניים אלכסוניות שירטטו צללים ארוכים וגרוטסקיים על בתי העיירה הסמוכה והיא לא יכלה להימנע מהמחשבה, שאם היו שואלים לדעתה, ודאי הייתה עונה שהן נראו לה כמעין מהדורה קומית לאותן אלו הנטוות בעצלתיים בצהרי היום.גלי הזיכרון שטפו אותה אל חופשתם המשותפת ביוון. הם הילכו לאיטם חבוקים בעולמם הם בתוך הסמטאות הצרות מרוצפות האבן, בין מסעדות וברים של טאפאס, בתי קפה ציוריים וגלריות אומנות. הדרך טיפסה אל גבעה הצופה אל נוף הים; נקודת השיא של העיירה, כפי שנאמר להם על ידי הדייגים המקומיים. שם, במקום בו נופל הצוק אל הים, נפרש לפניהם מרחב כחול עוטף, עטוף כולו במרחבי חול זהב רכים ולבנים, אך הם בחרו להתענג על המרחב הזה, המתקרב אליהם צעד אחד צעד, תוך כדי ירידה במדרגות האבן התלולות, שנמצאו חבויות קמעא, בצידה הימני של נקודת התצפית והובילו אותם במורד ההר אל רצועת החוף.כך הילכו על החוף הרטוב, כפות רגליהם משאירות טביעות על החול כחותם לנוכחותם במקום לאלו שיבקרו בו אחריהם, או כך היה נדמה לה, עד להגעת גלי הים המוחקים את שהושאר כאילו לא היה כלל.   

    .....

    ריחו של הערב החל לעלות באפה; היה בו קמצוץ של ניחוח מעורב בתחושה של קץ ותהייה על מהות ההתחלה החדשה; כמו ממלכת ביניים בין זריחה ושקיעה.
    בגבור הצינה הידקה לגופה את  שכמייתה והמשיכה בדרכה בשביל המתפתל.

    שקיעה נוגה וחיוורת ליוותה אותה אל בין הצללים המתארכים..."  

    כמה מילים משלי..

     אין לי ספק, כי הטבע הוא המקור לכל. הוא זה שיוצר את קוויה הטבעיים של האבן, את העיקולים בגזעי העצים ואת צורת הגבעות, ובכל הנוגע לזריחה ושקיעה... לי זה תמיד נראה כאילו יש לשמיים פלטת צבעים אישית המאפשרת להם בחירת צבעים מתפריט צבעים, משחק עם גווניהם השונים ושמירה של אותם צבעים בהתאמה למיקום, לעיתוי, לתחושה, ולכל אותן תופעות המקובעות במחזוריות הטבע. היכן נכנסת לי את בתוך המחשבה? האדם (את) משחרר או מגלה את היופי מתוך הטבע ולא יוצר אותו, ובכך הוא הופך להיות חלק מן הטבע (התייחסתי לנקודה הזו בתמונה שלך שקראתי לה לחבר שניים לשמיים).

     

     

    את חושבת שיש חוקים ליופי? האם ניתן להסכים מהו יפה? את מזהה יופי, כשהוא מופיע במערומיו לפנייך, אבל האם קיים באמת קריטריון אובייקטיבי?אני כמעט בטוחה שתסכימי איתי, שמוטב להשאיר את המושג יופי כסובייקטיבי ואקראי ולא להכניסו אל תוך הגדרה מוסכמת.

    היה מי שאמר לי פעם כי ככל שהדבר יפה, הוא גם עצוב יותר. הוא לא ידע להסביר לי למה, אני לא בטוחה שאוכל בעצמי, אבל אני מודעת לעובדה שייתכן ויש משהו בדברים.

     הקישור לתמונתך... יש הרבה עצבות בשקיעה יפה, הרבה ערגה בלתי מובנת, בליל של תחושות שעוטף אותך.. אולי אפילו דמעה אחת קטנה בזווית העין למראה הגעתה של זו האחת, בסופו של יום, אל החיק החמים שמחכה לה אי שם.

    לא מפתיע כלל עד כמה הדמיון מסוגל לתת לנו פרשנות נדיבה יותר של המציאות ולהעניק לה משמעויות שהם מעבר למה שנתפס ישירות בחושים. יתרה מכך, המשמעויות הללו מסוגלות להפוך את מה שנראה מבחינה חיצונית כמרהיב ונוגע למשהו נוגה; שיש בו בכדי להעלות דוק של דמעה בזווית העין.

       ואולי בכלל אפשר לקרוא לתמונת השקיעה שהנצחת "בין השמשות", שכן הסימנים הניכרים בה מוגדרים כך; "כאשר פני מזרח מתחילים להאדים, עדיין יום גמור. כאשר השמש נעלמת מהאופק, וכל עוד פני המזרח אדומים זהו בין השמשות".  ובעיקר אהבתי את התמונה (ובתקווה שתביני אותי) בשל אותו ניואנס, אותו הרגע שמאפשר לי התבוננות וצפייה דרך העיניים הפנימיות שלך. זהו בדיוק אותו הרגע בו שחררת אותה אל הביחד. התנועה הזו מתחילה לאחר שהתמונה כבר צולמה, כשמתעורר אצלך הצורך לפרסמה; סוג של הכרת תודה, אני קוראת לזה, ביטוי לזה שנגעת במשהו שנוגע גם באחרים ובכל אחד / אחת בדרך אחרת.  שירי

     

     

    שירי יקרה

    עקב ההודעה הפרטית השכלתי לקרוא שוב תוך טיול בתוך ציורייך שלך ומציאת קשרים (שעליהם כתבת או כיד הדמיון הטובה עלי).

    חוויה מומלצת לכל קורה.

    עשי חסד ופרסמי כתבייך תוך שילוב הציורים בתוכם.

    תודה, תענוג אמיתי.

      5/12/09 10:21:

    טלטול,  שוב כותבת מרקמת מחשבותיי באמצעות קטע מתוך מה שאני כותבת.התמונה הילכה עליי קסם מלכתחילה, אבל עצרתי מלכתוב בה לפני השכתבתי לך בשתיים האחרות.    "הרוח שרקה באוזניה בעודה צועדת אל עבר שדירת העצים. עלי שלכת צבעוניים גדשו את השביל, ומסביב הלכו והתכהו גזעי העצים עד שהפכו שחורים בדומה לאפילה שהתגבשה לאיטה בינותם. השמש נטתה לערוב ואך לרגע קט, נראה היה לה כי אורה של זו צהוב מתמיד בעודו מפזר זהרורים זהובים בין שבילי שמיים. קרניים אלכסוניות שירטטו צללים ארוכים וגרוטסקיים על בתי העיירה הסמוכה והיא לא יכלה להימנע מהמחשבה, שאם היו שואלים לדעתה, ודאי הייתה עונה שהן נראו לה כמעין מהדורה קומית לאותן אלו הנטוות בעצלתיים בצהרי היום.גלי הזיכרון שטפו אותה אל חופשתם המשותפת ביוון. הם הילכו לאיטם חבוקים בעולמם הם בתוך הסמטאות הצרות מרוצפות האבן, בין מסעדות וברים של טאפאס, בתי קפה ציוריים וגלריות אומנות. הדרך טיפסה אל גבעה הצופה אל נוף הים; נקודת השיא של העיירה, כפי שנאמר להם על ידי הדייגים המקומיים. שם, במקום בו נופל הצוק אל הים, נפרש לפניהם מרחב כחול עוטף, עטוף כולו במרחבי חול זהב רכים ולבנים, אך הם בחרו להתענג על המרחב הזה, המתקרב אליהם צעד אחד צעד, תוך כדי ירידה במדרגות האבן התלולות, שנמצאו חבויות קמעא, בצידה הימני של נקודת התצפית והובילו אותם במורד ההר אל רצועת החוף.כך הילכו על החוף הרטוב, כפות רגליהם משאירות טביעות על החול כחותם לנוכחותם במקום לאלו שיבקרו בו אחריהם, או כך היה נדמה לה, עד להגעת גלי הים המוחקים את שהושאר כאילו לא היה כלל.   

    .....

    ריחו של הערב החל לעלות באפה; היה בו קמצוץ של ניחוח מעורב בתחושה של קץ ותהייה על מהות ההתחלה החדשה; כמו ממלכת ביניים בין זריחה ושקיעה.
    בגבור הצינה הידקה לגופה את  שכמייתה והמשיכה בדרכה בשביל המתפתל.

    שקיעה נוגה וחיוורת ליוותה אותה אל בין הצללים המתארכים..."  

    כמה מילים משלי..

     אין לי ספק, כי הטבע הוא המקור לכל. הוא זה שיוצר את קוויה הטבעיים של האבן, את העיקולים בגזעי העצים ואת צורת הגבעות, ובכל הנוגע לזריחה ושקיעה... לי זה תמיד נראה כאילו יש לשמיים פלטת צבעים אישית המאפשרת להם בחירת צבעים מתפריט צבעים, משחק עם גווניהם השונים ושמירה של אותם צבעים בהתאמה למיקום, לעיתוי, לתחושה, ולכל אותן תופעות המקובעות במחזוריות הטבע. היכן נכנסת לי את בתוך המחשבה? האדם (את) משחרר או מגלה את היופי מתוך הטבע ולא יוצר אותו, ובכך הוא הופך להיות חלק מן הטבע (התייחסתי לנקודה הזו בתמונה שלך שקראתי לה לחבר שניים לשמיים).

     

     

    את חושבת שיש חוקים ליופי? האם ניתן להסכים מהו יפה? את מזהה יופי, כשהוא מופיע במערומיו לפנייך, אבל האם קיים באמת קריטריון אובייקטיבי?אני כמעט בטוחה שתסכימי איתי, שמוטב להשאיר את המושג יופי כסובייקטיבי ואקראי ולא להכניסו אל תוך הגדרה מוסכמת.

    היה מי שאמר לי פעם כי ככל שהדבר יפה, הוא גם עצוב יותר. הוא לא ידע להסביר לי למה, אני לא בטוחה שאוכל בעצמי, אבל אני מודעת לעובדה שייתכן ויש משהו בדברים.

     הקישור לתמונתך... יש הרבה עצבות בשקיעה יפה, הרבה ערגה בלתי מובנת, בליל של תחושות שעוטף אותך.. אולי אפילו דמעה אחת קטנה בזווית העין למראה הגעתה של זו האחת, בסופו של יום, אל החיק החמים שמחכה לה אי שם.

    לא מפתיע כלל עד כמה הדמיון מסוגל לתת לנו פרשנות נדיבה יותר של המציאות ולהעניק לה משמעויות שהם מעבר למה שנתפס ישירות בחושים. יתרה מכך, המשמעויות הללו מסוגלות להפוך את מה שנראה מבחינה חיצונית כמרהיב ונוגע למשהו נוגה; שיש בו בכדי להעלות דוק של דמעה בזווית העין.

       ואולי בכלל אפשר לקרוא לתמונת השקיעה שהנצחת "בין השמשות", שכן הסימנים הניכרים בה מוגדרים כך; "כאשר פני מזרח מתחילים להאדים, עדיין יום גמור. כאשר השמש נעלמת מהאופק, וכל עוד פני המזרח אדומים זהו בין השמשות".  ובעיקר אהבתי את התמונה (ובתקווה שתביני אותי) בשל אותו ניואנס, אותו הרגע שמאפשר לי התבוננות וצפייה דרך העיניים הפנימיות שלך. זהו בדיוק אותו הרגע בו שחררת אותה אל הביחד. התנועה הזו מתחילה לאחר שהתמונה כבר צולמה, כשמתעורר אצלך הצורך לפרסמה; סוג של הכרת תודה, אני קוראת לזה, ביטוי לזה שנגעת במשהו שנוגע גם באחרים ובכל אחד / אחת בדרך אחרת.  שירי

     

      27/10/09 00:01:

    צטט: אני לא ניק 2009-10-26 20:46:50

    תמונה נדירה ביופיה!!!

    אני אחזור(:

     

    תודה רבה :-)

      26/10/09 20:46:

    תמונה נדירה ביופיה!!!

    אני אחזור(:

      26/10/09 17:58:

    צטט: עינת (ש) 2009-10-26 15:35:29

    צטט: studio tzur 2009-10-25 20:18:11


    עוצר נשימה

     

    תשחרר, זה לא בריא .

    טלוש....

    מרהיב.

     

    (((:

    תודה מצ'וגעת

      26/10/09 15:35:

    צטט: studio tzur 2009-10-25 20:18:11


    עוצר נשימה

     

    תשחרר, זה לא בריא .

    טלוש....

    מרהיב.

      26/10/09 10:12:

    צטט: studio tzur 2009-10-25 20:18:11


    עוצר נשימה

     

     

    תודה רבה :-)
      25/10/09 20:18:

    עוצר נשימה

    פריטים נוספים בגלריה