כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    פִּיּוּט
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (0)

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      29/10/09 09:42:

    צטט: yaaali 2009-10-28 23:53:42

    קצת עצוב, מאוד נכון , ויש גם באמצע...*

     טיפה עצוב, אבל לא כמו בשיר של רומי

    בלב זורח אור ההבנה :

    אני בודד, אך לא כמו גויה בשחור קברה.

    אני בודד כמו גרגר המלח

    אשר בין אלף גרגרים זהים לכוד במחצבה.

    נכון שאחרי זה הכל נראה יותר משמח ? הכל יחסי. יש המון אמצע, אבל בגלל שהמקצוע שלי הוא חיפוש מתמיד אחר האמצע אני נוטה להשתולל לקצוות, אחרת איך אדע ?

     

      29/10/09 09:37:

    צטט: מדונה של הפרברים 2009-10-28 15:26:23


    מקסים וכל כך נכון...

     

    באופן אישי, אחרי כמה שנים של הירדמות לילית תוך כדי בהיה חסרת תוחלת במרקע, ותחושת טמטמת מתקדמת, הכרזתי רשמית, ביני לבין עצמי, על פרישה והתנזרות (כמעט) מוחלטת). אחד הרגעים המשמחים ביותר עבורי הוא הרגע שבו אני עולה לחדר השינה וצוללת לספר הנוכחי שלי. ותמיד יש כמה שמחכים בסבלנות לתורם על השידה...

     

    ...אבל לפחות לילה אחד בשבוע ניתן למצוא אותי רואה שידור חוזר של "סיינפלד" בפעם המאה... טוב, זה ידוע שלכל נזיר יש נקודת תורפה :-)

     נכון, הם ממתינים בסבלנות ולא תמיד על השידה...תוך הצצה בבגדי החורף גליתי ערימת ספרים שקניתי והחבאתי בארון ??? אולי לימי מצור. גם לי יש כמה נקודות תורפה אבל אני לא מסתכן כמוך בצלילה לתוך ספר, אולי באחרת ?

    הייתי צוללת עכשיו למים
    הכי הכי עמוקים
    לא לשמוע כלום
    לא לשמוע כלום
    הייתי צוללת עכשיו ימים
    ימים וימים ארוכים
    לא לדעת כלום
    לא לדעת כלום
    הייתי צוללת וצוללת
    עד שהייתי שוכחת הכל
    והייתי מביאה איתי קצת חול
    וזה הכל אהובי זה הכל

     

      28/10/09 23:53:
    קצת עצוב, מאוד נכון , ויש גם באמצע...*


    מקסים וכל כך נכון...

     

    באופן אישי, אחרי כמה שנים של הירדמות לילית תוך כדי בהיה חסרת תוחלת במרקע, ותחושת טמטמת מתקדמת, הכרזתי רשמית, ביני לבין עצמי, על פרישה והתנזרות (כמעט) מוחלטת). אחד הרגעים המשמחים ביותר עבורי הוא הרגע שבו אני עולה לחדר השינה וצוללת לספר הנוכחי שלי. ותמיד יש כמה שמחכים בסבלנות לתורם על השידה...

     

    ...אבל לפחות לילה אחד בשבוע ניתן למצוא אותי רואה שידור חוזר של "סיינפלד" בפעם המאה... טוב, זה ידוע שלכל נזיר יש נקודת תורפה :-)

    פריטים נוספים בגלריה