חג החנוכה נקרא חג  האורים  ולא חג  האורות יש אמנם מחלוקת בגמ' אור לשון זכר או נקבה הבוקר אור והאנשים שולחו

או וזרחה לכם יראי שמי . אך לרוב אנו מיחסים  לשון זכר לאור  אורים ותומים " והאור  שקיבלתי היום החזיר אותי לשנת תשי"ב

תשי"ג  בישיבת תפארת ציון בבני -ברק  ישיבת החזון אי,ש  רבי יעקב שיינדמן  זצ"ל ר"מ   ר' שרגא פייבל זצ"ל  הרב דיוטש זצ"ל 

הרב ר' אברהם הורביץ המשגיח   יבדל לחיים ר' דב צבי רוטשטיין  שליט"א  שם בלילות  היה מלא אור .אור תורה וקול תורה

בכל יום שישי היה החזון אי"ש מגיע לישיבה צובט לחי בעדינות מברך אותנו שואל שאלות מה למדתם השבוע .הכל בחן ימים שלעולם לא אשכח גירסתא דינוקא  מסכת  גיטין קידושין בבא בתרא בבא קמא   בבא מציעא  כתובות  יבמות    אורחות צדיקים  מסילת ישרים  חפץ חיים טיפות מתוך הים הגדול . ימים שכתובים על לוח לב  בברכות על האור  וכל מה שכתבת על מרן החזון אי,ש וכתבתיו וחידושי 

בברכות  על כל המעשים חיממת את ליבי

א. מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש:

אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. האמנם העדין הזה פצעיו לא חובשו עדיין, והנה הוכה הכה ופצוע, כי לבו ראה הרבה מעיון הבחינה אשר תחת השמש, אותן הבחינות המראות בעליל, כי העולם שלפניו, נבנה בתכנית מעובדה ומחשבה מראש, וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את העולם בטרם נברא ופגע בעיכובים מכריעים על כל שעל ושעל, אבל מרצו הגדול עמד לו להסיר כל המכשולים אחת לאחת:

ומה נהדר המראה, ומה נפלאה תכניתו של בן האדם, ראה התוכן שאי אפשר לו להיות בן אדם באותו הכתר שהכתיר תחת השמש, אם לא תהיינה לו ידיעות מפורטות מהנמצא בעולמו מהדוממים והצומחים והמוצקים למיניהם, ובלעדי הידיעות האלו אין כל חיים למכונת האדם, חשב התוכן והמציא במחשבתו מכונה, אשר באמצעות האורה יגיבו כל הנמצאים על פני האדמה על המכונה ההיא, איש איש בגוון מיוחד, וישם בפני האדם שתי מכונות, אחת בימין ואחת בשמאל, ואנו רגילים לקרוא את המכונה "עין", עין ימנית ועין שמאלית:

כמה מן החכמה יש בעין, לא תשבע עין לראות ואוזן לשמוע, ודור אחר דור יוסיפו חכמים לדעת, ונבונים להבין, את אוצרי החכמה הצפונה ביצירת העין, ואת תכליתה לא הגיעו:

ב. ומה בצע אם תמלא עין לראות, אם זה הנברא הנקרא אדם יהיה נטול כח התנועה ולא יוכל להניע דבר ממקומו, שם הבורא לבו לזה, ויתקן לו שתי ידים מימינו ומשמאלו, ויחלק כל יד לפרקים רבים וכל פרק סובב על צירו לקבוע בו כח שימושי קל ומזורז, ויוסף בסופה מקלות מפוצלות חמשת חמשת בכל יד אשר אנחנו קוראים אותן אצבעות. עוד ניתן בהן כח המישוש להבחין בין קר לחם, בין יבש ללח, בין רך לקשה, הכל כפי הצורך לסדר החיים על פני חלד:

ומה יתרון לאדם אם כבר חונן בעינים לראות וידים למשש, אם האדם עצמו לא יוכל לזוז ממקומו, וייצר לו שתי רגלים ללכת בהן על פני הארץ, והכל יפה עשה, בחכמה ותבונה, השכל ודעת:

ומה יועילו עינים, ידים ורגלים, אם הם פגרים מתים ורוח אין בהן, ויפח באפו רוח חיים, כמוס סודה מאתנו, עלומה חידתה, אבל עדים אנחנו גם בני אדם גם בני איש, כי ישנה ונמצאה היא, חיה וקיימה, ובהמצאה אנו נמצאים, ובקיומה אנו קיימים, ואנו קוראים לה שמות, נפש, רוח, נשמה, הכל בהרגש מרחוק ואין אנו יודעים מה היא:

ואמנם הרבה ממרהיבי עין ומפליאי לב בגוף האדם אבריו ופרקיו להחזיק את רוח החיים בגוף הגשם, תכנית הבשר והעצמות ומרוצת הדם בכל עורקיו המהוים את החיים, והדם הוא הנפש החיה באדם:

ואמנם אחרי שנעשה האדם עדיין אין קיומו נאמן, כי חייו תלויים במזון תמידי המחדש דמו בקרבו, ואשר לזאת סדרו מעשה בראשית דגן תירוש ויצהר וצמח האדמה ועץ פרי מינים רבים אין מספר, וכל אחד מהם אצור מכחות שונים המתאימים למזון האדם, להבריאו, להשקות עצמותיו ולהחיות נפשו על פני הארץ, וכבר זכה האדם ללמוד תורה ודעת פליאות החכמה במבנה כל צמח למינהו, ואשר מעיד על יוצרו אשר אין חקר לתבונתו:

ג. ולפנינו מחזה מזעזע כל לב חכם במבנה גו האדם לקבל המזון ולעכלו ולחלקו באופן חימי ליסודות נפרדים ולשלח כל יסוד למקומו הראוי, ואשר למדנו משפטם בכח החכמה אשר חונן בה האדם, משפט הכרס והקיבה, הכבד והמרה, הטחול והכליות, הדקין וכיס השתן, הלב והמוח, ולכל אבר תפקידים מיוחדים, וכולם עובדים שכם אחד בזריזות נפלאה, עד שמבררים את הדם בירור אחר בירור, ומעמידים אותו על אפנו בכמות האודם והלובן, הדרוש לקיום המכונה הנקראת אדם, ומכוונים את מנת הסוכר בדיוק, ועוד דברים מפולסים בפלס דק על דק נבדק, והאדם טפש לבו, ואינו יודע מרב צבאו העומדים על משמרתו, ועמלים בלי לאות ובלי הרף, למען חייהו ולתת לו שארית בארץ החיים:

ומנעימות החכמה לחזות בקשר של החיים עם אויר העולם, האצור בחמצי ופחמי, ואשר לסוכן בין האדם והאויר נמנתה הריאה בעלת שבע תאים, וניתן לה כח הנשימה לשאוף את החמצי להשקות שדה וגן של החי, הם בשרו ודמו, עצמותיו וגידיו, והוא נכבד מאד בין צבא לוחמי מלחמת החיים של האדם:

ד. ראה היוצר שעדיין אין החיים מפכים על מתכונתם אם לא יהיה קשר איש עם רעהו, ועולם שכולם חרשים ואלמים נטול כל ערך, ואין בו שום ממש, וטוב ממנו התוהו - עמד ותיקן מכונה מצפצפת קולות משונים ואנו קורין למכונה זו פה, וכנגדה תיקן מכונה מתפעלת ונרגשת מכל תנועת קול ואנו קורין מכונה זו אוזן, ועל ידי פה ואוזן נבראת שפה מדברת איש אל רעהו, ויהי האדם לנפש חיה, לרוח ממללא:

אבל מה יתרון לאדם תחת השמש אם הורכש בשפה מדברת ואוזן שומעת, אם עודנו חסר דעה וחדל בינה, נמשל כבהמה, כשור אוכל עשב, ורצון בורא העולם לברוא אדם חכם מחוכם בעולמו ולצוותו נגיד על כל היצורים, ויטע שורש חכמה במוחו ונטע דעת בלבו, להבין ולהשכיל בכל אשר תחת השמש:

ואמנם מי ששכלו חד וחריף ויכול להחלץ משטף החיים הגשמיים, ולהתרומם במחשבתו מעל כל הקיים בעולמו, ולהשקיף מלמעלה על כל החיים של עולם התחתון, רואה את ענין החכמה המורכבה בגבר קרוץ מחומר, כאחת החידות התמהות, ונפשו תתעלף מרב החשק להבין סודה והיא רחוקה ממנו:

עוד יגדל מחזה הפלאות התהפכות השכל - הבלתי מוגדר במושגי הגוף ואין לו לא אורך ולא רוחב, לא ילדות ולא זקנה - לגשם אזרח, ובהיות האדם עולל, גם שכלו בבחינה זאת, וכאשר הילד הולך וגדל גם שכלו גדל עמו, ומה נפלאו דרכי החכמה, ומה נעלמו מסילות התבונה, אשר כוננו את בחיר היצורים - את האדם:

- - - - -

ט. כאשר זכה שכל האדם לראות אמתת מציאותו ית' מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ, ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד', וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוממת בשמי שמים:

ובהעלות האדם בערכי קדש אלו, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקדש, וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד ענג של דביקות האדם ליוצרו ית':

הכח הטמיר הלזה הוא אחד מכחות הטמירים שנתן היוצר בנשמת האדם, וכח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים, ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו:

י. אם כי כל בני אדם בסוג אחד ובמין אחד, בכל זאת לא ימצאו שני אנשים בשויון מוחלט, וכל איש הוא יחידי בין האישים, אין כשרון שכלו דומה לחברו, ואין מדות נפשו דומות לחברו, ותולדה מחויבת מזה שיש לפעמים יתרון איש על משנהו בערכים מופרזים, עד שנדמה שאין שניהן אחד בסוג ובמין:

ההבדל במדות הנפש לכאורה אינו ענין וקשר למדת חכמתם של האישים הנבדלים, ומדות משחתות לא יגרעו חכמת בעליהם, כי לחכמה צריך כשרון החכמה, שכל טוב, ולב מבין, ומה הפסד לקנין החכמה אם הוא איש אכזרי נטול מדת הרחמים, או אם הוא גבה רוח ורודף אחר הכבוד, וכיוצא בו מן המדות הזרות, אבל אין הדבר כן באמת, כי חדל אצילות הנפש ונועם המדות הוא חדל בקנין החכמה הנטועה הרגשות נעימות ביסוד החכמה:

- - - - - -

יב. קו דק משתרע בין החכמה והסכלות, ולא יתן לאדם ליכנס להיכל החכמה, אך עין העדינות, ועליזת הנשמה, מוחקת את קו החוצץ כליל, ומסלת החכמה לפניו למישור, אבל האדם הנמשל לעיר פרא, אשר אסור בזיקי התאוה כיום הולדו, רדוף ממתקים, רעב תענוגים, רגזן תמידי, מלא גאוה, גם אם חונן בכשרון החכמה בתכונת נשמתו, ומנה אחת אפים הוכן לפניו על שלחן התבונה, לא תמצא ידו לעשות חיל בלימודים, כי מדות מגונות ערלת לב ואטם המוח, סוגרות דלתי החכמה ונועלות שערי בינה, כי בסוד החכמה נימין דקין, שרירים עדינים, לא יראום עין בשר, רק עין עדינה של לב עדין:

החכם מכין לו צנורות בלבו ונפשו מהחכמה האצולה, אשר זרם החכמה זורם דרך צנורות אלו ללבו ונפשו, ולסגולת הזרם דרושה שמחה נפשית וחדות רוח, צמאון לחכמה ורעבון לבינה, אשר כל אלה יד הטובה של מדה הטובה הכינתם, יסדתם ותכוננתם:

- - - - - - -

ואמנם כל אלה הן הנה הטבעיות הערומות כפי שהטבעו בנפש הגבר הוקם על, ואשר ניתן לו כל כחות בעלי החיים שתחת השמש, ועליהם הפקד מפקד חכם, הוא השכל, אשר ראשו אחד מתערה במוחו של האדם וראשו השני בגנזי מרומים, לנהל את כל צבא המדות ולתקנם תיקון מישרים:

ומה נכבד זה האיש אשר בעבודתו המתמדת עלתה בידו לקבוע רסן על פי מדות הגסות עדין לבלום, אין כעס ואין רוגז, אין שנאה ואין איבה, אין נקימה ואין נטירה, אין שאיפה אחר כבוד, ואין תאוה לשעשועי הבלים:

וכשם ששכלו של האציל נכון, ודעתו דעת אמת, כן הדמיון שלו מכריע תמיד את כף האמת, ואמתת מציאותו ית' מתקבלת על לבו, ללא היסוס, וללא פקפוק, כי לבו רואה תמיד ברקי נוגה למעלה מגדרי עולם, ובהכרת בוראו ית' ימצא פתרון החידה של העולם כולו אשר הדריכה מנוחתו ללא הפוגות:

א) אני מאמין בא"ש שהבורא ית"ש הוא מנהיג ובורא לכל הברואים והוא לבדו עועוי"ע לכל המעשים:

ב) א"מ בא"ש שהבוית"ש הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אהה"ו:

ג) א"מ בא"ש שהבוית"ש אינו גוף ול"י משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל:

ד) א"מ בא"ש שהבוית"ש הוא ראשון והוא אחרון: 

שאלות:

• קרא את סיפור הבריאה בבראשית (פרק א' +פרק ב') לאור התיאור המרגש של החזון איש בקטע זה. אילו הרגשות ומחשבות חדשות התעוררו בך בעקבות דברי החזון איש?
• התבונן בגופך מכף רגל ועד ראש: ערוך היכרות עם האיברים השונים, חשוב על התפקוד שאתה עושה איתם במהלך היום ואמור תודה לקב"ה על קיומם.
• נסה לדמיין מצב בו העולם קיים על כל יופיו, אך לך אין אפשרות לקום ולראות זאת. אלו מהמראות/ מהריחות/ מהקולות שפגשת בחייך היית מצטער מאד שלא תזכה לפגוש?
• נסה לדמיין עולם ללא שפה המאפשרת לתקשר עם בני אדם נוספים. כתוב מכתב שהיית כותב לעצמך במקרה זה. מה הן התחושות והמחשבות שמלוות את הבדידות?
• נסה לדמיין עולם בו כל בני האדם דומים בדיוק זה לזה. אלו מחשבות והרגשות מציאות כזו מעוררת בך

רבי אברהם ישעיהו קארליץ - החזון איש

יום: ט''ו מרחשון אזור: בני ברק

אביו: ר' שמריהו יוסף.
אחיו: ר' יצחק, ר' מאיר ור' משה.
סבא: ר' שמשון (מצד אביו).

בנו השני של ר' יצחק אשר כיהן כרבה של קוסובה (ליטא) נולד בשנת ה'תרל"ח. בהגיעו לגיל בר מצווה החליט להקדיש את כל כוחותיו לתורה. לאחר נישואיו התגורר בעיירה קוידאן, למד תורה באין מפריע ואשתו פתחה חנות לאריגים ודאגה לפרנסת הבית. לאחר שר' חיים עוזר גרודז'ינסקי [רבה של וילנא] ראה את ספרו "חזון איש" החל לקרבו אליו. מרוב ענוותנותו וצניעותו לא חתם את שמו על הספר ולא רצה להתפרסם על מנת שיוכל כל חייו ללמוד תורה לשמה וכאשר הציעו לו לכהן כרב התנגד לדבר. רבה של העיר סטוביץ' שנאלץ לעזוב את העיר בהתאם להוראת הרוסים בעת מלחמת העולם הראשונה, ביקש את ר' אברהם ישעיה למלא את מקומו עד שובו ומאז החל ר' אברהם ישעיה להתפרסם.
בשנת ה'תרצ"ג עלה לארץ ישראל, שהה ביפו ימים אחדים ומשם עבר לבני ברק, התגורר עם משפחת גיסו [הסטייפלר] והרבנית קנייבסקי [אחות החזון איש] טיפלה בצרכי הבית. נהג לקום מבעוד לילה ולעסוק בתורה. כאשר ביקש ר' אברהם ישעיה ללבן סוגיה קשה, היה קורא לסטייפלר ללמוד עמו וכשהסוגיה הייתה מסתדרת היה אומר לגיסו 'יישר כח' ובזאת החברותא הייתה מסתיימת.
דרש מקיבוצי פועלי אגודת ישראל לשמור את שנת השמיטה למרות המצוקות הכלכליות והביע התנגדות לציונות ולשיתוף פעולה עמה. הוציא פסק הלכה שהשבת ביפן חלה ביום ראשון אך פסק זה לא התקבל.
עם קום מדינת ישראל הסכים ש"אגודת ישראל" תשתתף בבחירות לכנסת, אישר את חתימתו של נציג "אגודת ישראל" על מגילת העצמאות, אך עם זאת דעתו לא השתנתה והוא שלל את הציונות ואת הציונות הדתית בכל תוקף. על רעיון השירות הלאומי אמר: 'יהרג ואל יעבור'. הנחה את המקורבים אליו ללבוש בגדים ארוכים, שלא לגלח את הזקן ולהתחתן בגיל צעיר. הדגיש את חשיבות לימוד התורה גם לאחר החתונה על חשבון כל עיסוק אחר ותרם רבות לעיצוב חברת הלומדים החרדית, שבה גברים אינם עובדים לפרנסתם אלא מקדישים את חייהם לתורה, חיבר תפילה להצלחה בתורה. בהתאם לגישתו אין לפלוט החוצה תלמידים שנחשבו ל"מקולקלים" מחשש שמא יסטו לחלוטין מהדרך הדתית.
חלק על המידות שקבע ר' אברהם חיים נאה (הגר"ח נאה) וטען כי המידות האמיתיות גדולות בהרבה אך שיטה זו לא נתקבלה ברוב הצבור החרדי.
לאחר שלקה בהתקף לב בליל שבת קודש ה'תשי"ד השיב את נשמתו לבורא.
מספריו:
• חזון איש (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5/ק6/ק7/ק8/ק9/ק10/ק11)

הרב אברהם ישעיה קרליץ (1878, קוסובה - ט"ו בחשוון ה'תשי"ד, 1953, בני ברק), אשר נקרא גם החזון אי"ש על שם סדרת ספריו, מגדולי הרבנים במאה ה-20, נחשב כמנהיג החרדי הבולט ביותר בזמן קום המדינה, על אף שלא שימש במשרה רבנית רשמית כלשהי.

תוכן עניינים

[1 ביוגרפיה

2 יחסו למצוות התלויות בארץ

3 סוגיית קו התאריך

4 יחסו לרב קוק

5 פגישתו עם בן-גוריון על היחס בין דתיים לחילונים

6 יחסו לציונות

7 השפעתו על הציבור החרדי

8 סוגיית השיעורים

9 ספריו

10 לקריאה נוספת

[עריכה] ביוגרפיה

אביו, שמריהו יוסף, היה רב בעיירה קוסובה, במחוז הרודנה (היום בבלארוס) ואמו הייתה בתו של הרב שאול קצנלנבוגן.

בילדותו לא התבלט בכישרונותיו. בבר המצווה שלו הכריז שיקדיש את כל כוחותיו לתורה. בנערותו נסע החזון איש לישיבת וולוז'ין אולם לא מצא בה את מקומו ושב לביתו בקוסובה. נישא לבתיה ביי מן העיירה כויידאן והזוג עבר לעיירה. בתיה פתחה שם חנות לאריגים ופרנסה את המשפחה כך שהחזון איש התפנה ללמוד תורה.

במשך תקופה ארוכה התגורר החזון איש בעיר וילנה, וב-1911 פרסם בה את הראשון בסדרת ספריו המונומנטלית: "חזון אי"ש".

בעת מגוריו בווילנה, חי בביתו סופר היידיש חיים גראדה, שהיה אז נער צעיר הוא קירב אותו מאוד ואף למד אתו כשבע שנים בחברותא.

החזון איש התנגד לקבל משרת רבנות. כאשר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נאלץ רבה של העיירה סטוביץ' לעזוב בהוראת הרוסים את המקום, ביקש מן החזון איש שיחליף אותו עד לחזרתו.

ב-1933 עלה לארץ ישראל. באשר לעלייתו ארצה הרי שישנה מחלוקת בדבר אישור העלייה (סרטיפיקט) שלו לארץ ישראל. רפאל הלפרין בספרו 'במחיצת החזון איש' (עמ' 51) מספר שהחזו"א התעקש שהסרטיפיקט לא יושג על ידי הרבנות הראשית אלא על ידי אגודת ישראל. לעומתו, הרב שמואל אהרון שזורי (וובר), שהיה המזכיר הכללי של הרבנות הראשית, מספר שהחזון איש עלה לארץ על ידי מכסה מיוחדת לרבנים שנתנה עוד בימי הרברט סמואל בשנת תרפ"א לאור בקשה של הרב קוק. תנאי המכסה היו שהרבנות הראשית תערוב לפרנסתם של אותם רבנים שעולים לארץ. גם אם הרבנות לא ערבה בפועל לפרנסתם, אזי עדיין שמשה מכסה זאת לעלייתם של תלמידי חכמים רבים מהגולה ובהם החזון איש (שנה בשנה, תשכ"ו, עמ' 321-323).

בבואו לארץ הוא שהה כמה ימים בעיר יפו עד ששכר חדר ברחוב גאולה בתל אביב. לאחר מכן הוא שכר דירה בעיר בני ברק. הרב גרודז'ינסקי פרסם את שמו והוא הפך לסמכות בקרב הפלגים החרדים בארץ. הביע התנגדות עקבית לציונות ולשיתוף פעולה עמה וסיים להוציא את עשרים ושניים ספריו.

נפטר מהתקף לב בליל שבת, ט"ו בחשון תשי"ד (1953), ונקבר בבני ברק. קברו מהוה אתר משיכה למתפללים המבקשים עזרה במצוקות חייהם.

באופיו היה בעל הומור מחודד ורחוק מאוד מן הכעס. אשתו הפילה מספר פעמים, ולא ילדה לו ילדים. אך גיסיו הרב יעקב ישראל קנייבסקי והרב שמואל גריינימן שהיו נשואים לאחיותיו, הפקידו בידיו את חינוך ילדיהם וחלקם הפכו למנהיגי הדור הבא.

אחיינו הרב שמריהו גריינימן מונה על ידו להיות אחראי על הוצאת ספריו המונומנטליים, ולאחר פטירתו בראש השנה תשנ"ב ממשיכים בכך בניו שמואל וישעיהו.

[עריכה] יחסו למצוות התלויות בארץ

פעל במיוחד להחדרת תודעה רחבה לקיום מצוות התלויות בארץ, ובעיקר מצוות שמיטה. דרש מקיבוצי פועלי אגודת ישראל לשמור שביעית כתיקונה ולא להסתמך על היתר מכירת הארץ לגוי שהונהג על ידי הרבנות. במסגרת פועלו לשמירת מצוות התלויות בארץ יצא לשדה כמה פעמים לעריכת ניסויים ובדיקה ניסיונית של מושגים בהלכה. עודד ודירבן את לימוד סדר זרעים בקרב תלמידי חכמים, והשיב לשואלים רבים בפרט בעניינים אלו.

[עריכה] סוגיית קו התאריך

בעת שברחו תלמידי ישיבת מיר אל מזרח אסיה, פרסם פסק הלכה מפורסם, שעמד בניגוד לעמדת רבני ירושלים מחוגי הרבנות הראשית, שלפיו קו התאריך היהודי עובר לפני יפן ועל כן השבת ביפן היא ביום ראשון, בניגוד לנהוג שם. את שיטתו בעניין קו התאריך הציג ב"קונטרס שמונה עשרה שעות" שנדפס בספרו על אורח חיים. הרב מבריסק מיאן להצטרף למברקו של החזון איש מפני חששו שיהיו רבים שיתענו יומים ברצף מה שיגרום לדעתו לסכנת נפשות.

[עריכה] יחסו לרב קוק

יש הסוברים כי העריך את הרב קוק, אך על טיבו המדויק של יחסו אליו, בהיותו של זה תומך בשיתוף פעולה עם הציונים, חלוקות הדעות. יש הטוענים שנמנע מלעלות לירושלים כדי שלא יאלץ לבקרו. לעומת זאת טוענים האחרים כי לחזו"א היו יחסי הערצה גדולים לרב קוק, אשר הוא אחד מתוך שלושת גדולי התורה היחידים שהחזו"א פנה אליהם בתואר 'הוד כבוד מרן', (צילום כתב ידו). בגיליון "ההד" שיצא לאחר פטירתו מספר הרב ש. ב. שולמן שהרב קוק הוא זה שמנע מהחזו"א להיטלטל לירושלים לבקרו, כדי שלא יבטל מלימוד תורה.¹

[עריכה] פגישתו עם בן-גוריון על היחס בין דתיים לחילונים

בפגישתו המפורסמת עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שאל ראש הממשלה כיצד יחיו יחדיו דתיים וחילוניים, והחזון איש השיב לו שבנקודות החיכוך שאינן ניתנות לגישור על "העגלה הריקה" (היהדות החילונית-ציונית) לפנות מקום ל"עגלה המלאה" (היהדות המסורתית). בן-גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה: "ומצוות יישוב הארץ? ועבודת האדמה? והשמירה על החיים ועל הגבולות?". (את הדימוי על העגלה הריקה שאב החזון אי"ש ממסכת סנהדרין, העוסקת בסוגיית גמל טעון מול גמל ריק). אחר כך אמר בן-גוריון שעדיין אין לו תשובה לשאלתו: כיצד יחיו אדוקים ולא אדוקים יחדיו במדינת ישראל. ועל זה השיב החזון איש שלמזלנו אין כאן התנגשות, שכן אנו לא יכולים לוותר על המצוות, אבל לכם למרבה המזל אין חובה לעשות דווקא להפך, כך שביכולתכם להתגמש ולמנוע את הסתירה. ח"כ שלמה לורנץ מספר כי בן-גוריון אמר לו לאחר השיחה שלא רק שלא פגש מימיו כזה אדם פיקח, אלא שלא העלה על דעתו שיכול להיות כזה אדם פיקח. (שלמה לורנץ, במחיצתם, עמ' 73). רפאל הלפרין בספרו "במחיצת החזון איש" מביא תצלום ממכתבו של בן-גוריון שנשלח לחזון איש לאחר הפגישה, ובו כותב בן-גוריון: "ירשה לי כבודו להוסיף שביקורי אצלו היה עבורי חוויה בלתי נשכחת".

הסוגיה העיקרית שהביאה לקיום הפגישה הייתה גיוס הבנות הדתיות לשירות לאומי, שעליו התעקשה הממשלה. בפגישה לא הושגה פשרה, והחזון איש המשיך להפציר בבן-גוריון במכתבים גם אחריה. על פי עדויות שונות אמר בפגישה ראש הממשלה כי "אנחנו הרוב ואנו השולטים", והחזון איש השיב כי "נגד אנשים שמסכימים למסור את נפשם אין כל משמעות לרוב, לכוח ולנשק". בסופו של דבר קיבל ראש הממשלה את דעת החזון איש דה-פקטו ונמנע מלאכוף את חוק גיוס בנות, חוק השירות הלאומי נחקק בסופו של דבר, אבל הפך לאות מתה בספר החוקים, ומעולם לא מומש כחובה.

סוגיית גיוס בנות נחשבה למהותית עד מאוד בעיני החזון איש, ורק מחמת חשיבותה, הסכים להפגש, בפעם היחידה בחייו, עם ראש הממשלה. את רעיון השירות הלאומי כינה החזון איש: "ייהרג ואל יעבור".

[עריכה] יחסו לציונות

עם קום המדינה הסכים, בניגוד לדעת פלגי נטורי קרתא, שאגודת ישראל תשתתף בבחירות לכנסת^{[דרוש מקור]}. הוא אף אישר את חתימתו של נציג "אגודת ישראל" על מגילת העצמאות^{[דרוש מקור]}. אף על פי כן לא השתנתה דעתו והוא שלל את הציונות ואף את הציונות הדתית בכל תוקף.

[עריכה] השפעתו על הציבור החרדי

לחזון אי"ש הייתה תרומה מכרעת לעיצוב חברת הלומדים החרדית, שבה גברים אינם עובדים לפרנסתם אלא מקדישים את חייהם לתורה. הוא הטעים את חשיבות לימוד התורה, גם אחרי החתונה, על חשבון כל עיסוק אחר.

היה לסמכות חינוכית ראשונה במעלה בחברה החרדית, וידועה הייתה נטייתו שלא לפלוט החוצה תלמידים אשר נחשבו ל"מקולקלים", מחשש שמא יסטו לחלוטין מהדרך הדתית.

במצוות רבות טבע החזון איש את חותמו. כך למשל במצוות אתרוג, רוב האתרוגים הנמכרים כיום בציבור החרדי הינם אתרוגי "זן חזון איש", כאשר הרב מיכל יהודה ליפקוביץ שתל בחצר ביתו אתרוג שהחזון איש בירך עליו וממנו נשתלו פרדסים רבים.

על אף השפעתו הכבירה, לא כל שיטותיו בלימוד תורה ובהלכה התקבלו לחלוטין בחברה החרדית. גישתו התרחקה מפלפולים והוא כתב השגות חריפות על חיבוריו של רבי חיים מבריסק. ישנו פלג של חרדים ליטאים הקרויים "חזון-אי"שניקים", שקיבלו עליהם לאמץ את תורתו של החזון אי"ש בכל תחום. כיום הישיבות העיקריות של חוג זה הן ישיבת סלבודקה בבני ברק, וישיבת זיכרון מיכאל שבזכרון יעקב.

[עריכה] סוגיית השיעורים

שמו נקשר גם למחלוקת קשה בנושא ה"שיעורים", הלא הן ה"מידות ושיעורי תורה" המוזכרות במקרא ובתלמוד (אמה, זרת, אצבע, כזית, כביצה ועוד). רבי אברהם חיים נאה (הגר"ח נאה) פרסם מידות אלו במידות עדכניות (מטרים וגרמים). לפי שיטתו טפח הוא שמונה סנטימטרים ורביעית היא 86 סמ"ק. ה"חזון אי"ש" חלק על שיטה זו, וטען כי המידות האמיתיות גדולות בהרבה- טפח עשרה סנטימטרים ורביעית כמאה וחמישים סמ"ק.

נקודת המחלוקת העיקרית היא האם גודלן של הביצים של ימינו הוא שונה מאלו שבזמן חז"ל או לא. נחלקו בנקודה זו כבר גדולי האחרונים- ה"חתם סופר" וה"נודע ביהודה".

רוב הציבור החרדי - מלבד הציבור הליטאי המושפע מן ה"חזון-אי"שניקים" - ממשיך לנהוג לפי שיטת רבי אברהם חיים נאה, אם כי מחמיר לעתים כשיטת החזון אי"ש. רבים כתבו שבעניינים הנוגעים למצוות מן התורה יש לחשוש לשיטתו.

מסופר שהרב עובדיה יוסף בצעירותו נפגש עם ה"חזון אי"ש" על מנת לשכנעו שהגר"ח נאה צודק בסוגיה זו, אך ה"חזון אי"ש" לא קיבל את דבריו.

הסתרה]תקופת חייו של אברהם ישעיה קרליץ על ציר הזמן