בס"ד ישעיהו גלינסקי

  19/11/09 13:19:

בעקבות הערתה של חברתי רותי ביוטי

נפש ה(י)הודי הומיה

לקטע הזה אנחנו מחויבים בעקבות תגובה שצירף אתמול 'יוסי' למדור שלנו, ושלאחר בדיקתה לעומק נחשף בפנינו, בפעם המי יודע כמה, הצד המכוער של התקשורת - זה המאשר כי אכן פניה כפני הכלב וללא שום קשר להיותה שומרת הדמוקרטיה...

אתמול פרסם 'ידיעות אחרונות', במרכזו של העמוד הראשון, ובכפולת עמודי האמצע של קובץ החדשות שלו, כתבה תחת הכותרת "נפש (י)הודי", ובה סיפורו המרגש והצבעוני של ד"ר אהרן אברהם, רופא הודי מומחה לטראומה, שהגיע בכוחות עצמו להכרה בהימצאותו של בורא עולם ובאפסיותם של האלים שדת ההינדואיזם סוגדת להם.

לפני חמש שנים הגיע לבית חב"ד בבומביי, ומאז למד תורה, כמעט מדי יום, עם הרב גבריאל הולצברג הי"ד. הוא ומשפחתו נקשרו בעבותות של חיבה עזה והערכה אין קץ לבני הזוג הולצברג הי"ד. לאחר פיגוע הרצח בבומביי, גמלה בלבם החלטה לעלות לישראל. הם הגיעו, בסופו של דבר, עברו תהליך גיור ומתגוררים היום בקרית ארבע.

השבוע, על פי הכתוב ב'ידיעות אחרונות' ביום חמישי הקרוב, במלאת שנה לעקידתם של בני הזוג הולצברג הי"ד, ישא ד"ר אהרן אברהם בשנית את רעייתו רות מלכה, הפעם כדת משה וישראל. החופה תיערך במערת המכפלה.

בעקבות הפרסום כתב לנו 'יוסי' בתגובתו: "...לגבי הכתבה ב'ידיעות אחרונות' הכתבה הופיעה כבר בעיתון 'משפחה' ע"י הכתב אהרן גרנות-גרנביץ וכל התמונות הם של אוריה תדמור. לפי הידוע לי ר´ אהרן גם עזר למשפחת אברהם לעלות לארץ גם בכל הרשיות ומשרדי הממשלה ולהתגייר גיור סופי ולגור בקרית ארבע ולמציאת עבודה. ישבתי עם הדר´ אברהם ועם בנו שמואל והם אמרו לי מפורשות שלולי אהרן גרנות היה לוקח להם הרבה יותר זמן להגיע להיכן שהם היום. חן חן להרב אהרן גרנות שהשקיע בזה ימים ולילות".

24 שעות אחרי, אנו באים לעשות כאן צדק עם העתונאי אהרן גרנות- גרנביץ ועם עיתון 'משפחה' שכל סיפורם המופלא של 'גר הצדק' ההודי ומשפחתו הוא שלהם. לא מדובר רק ב'קרדיט' על הכתבה והתמונות מהודו שליוו אותה, אלא במעורבות אישית, מעשית ורגשית בקירובם של הדר' אשתו וילדיהם ליהדות, ובטיפול צמוד בהם עד לרגע שבו יטבול דר' אהרן אברהם, היום ממש לשם יהדות, ויצטרף כגר אמת לעם היהודי.

לקראת חג הפסח שעבר, יצא העתונאי אהרן גרנות –גרנביץ, יחד עם צלם מערכת 'משפחה' אוריה תדמור, להודו, כדי להתחקות אחר פעילותה של הקהילה היהודית הפועלת במומביי, מספר חודשים אחרי שבית חב"ד הפך לגיא הריגה. בשיחה עם הקונסולית הישראלית במקום, היא הציעה להם להיפגש עם דר' בהגיראת פראסאד. "בלי שתשמעו את סיפורו האישי לא השגתם כלום במסעכם" - אמרה.

גרנביץ ותדמור, באו לבית הכנסת לחפש את הרופא, ופגשו שם יהודי עם זקנקן שחור, כובע וחליפה, בעל חזות הדורה. הם תיארו לעצמם כי זהו גבאי בית הכנסת והעריכו כי הוא יכול לסייע להם באיתורו של הרופא. כשפנה אליו גרנביץ, הוא גילה להפתעתו כי ה'גבאי' בעל החזות היהודית המושלמת, אינו אלא אותו רופא נכרי שהם מחפשים, המנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה ולתפילה בבית הכנסת.

ד"ר אהרן אברהם, שכבר אימץ לעצמו אז שם יהודי, סיפר להם את סיפורו המרתק, הצטלם לכתבה בבית החולים היוקרתי שהוא שימש בו אז בתפקיד ראש המחלקה לטיפול נמרץ, וגילה להם כמה עז רצונו לעלות לישראל ולהצטרף לעם היהודי.

- למה שלא תשלח את בנך שמואל, כחיל חלוץ, ללמוד ב'מכון מאיר' בירושלים לימודי יהדות, לקראת גיור – שאל אותו גרנביץ בהתייחסו לבן שסיים בדיוק אז את לימודי התיכון.

- ומי יהיה לו לבית? - שאל הרופא.

גרנביץ, שראה עד כמה גדולה השתוקקותם של הרופא ומשפחתו להסתפח לעם היהודי, לא היסס לרגע והשיב כי הוא מוכן לפתוח לפני הבן את ביתו והוא ואשתו יהיו לו להורים מחליפים עד שיגיעו הוריו.

גרנביץ שב ארצה, פרסם את הכתבה בגיליון ערב הפסח האחרון, ורתם את כל אנשי המערכת למשימת הסיוע לרופא ולמשפחתו.

הבן, שמואל, אכן הגיע לאחר שלושה שבועות. הוא החל ללמוד ב'מכון מאיר' וביתו של גרנביץ בקרית ארבע, נפתח לפניו כאילו היה אחד מילדיו, והפך לו ל'בסיס האם'. לאחר פעולות שתדלנות של גרנביץ ואנשי מערכת 'משפחה' נחתו גם הרופא ומשפחתו לישראל והתישבו בקרית אריבע, סמוך לביתו של אהרן גרנביץ. הם המשיכו לרקום יחד את סיפור חייהם, זה שהתפרסם אתמול ב'ידיעות אחרונות' כאילו הוא בלעדי לעיתון זה.

על פי ה'אתיקה' שמנחה את 'העיתון של המדינה' מותר, כנראה, להתעלם מיוצריו האמיתיים של הסיפור העתונאי הטוב ומכל מי שיש לו זכות ראשונים על יצירתו. על פי ה'מוסריות' של העיתון מותר, כנראה, גם לפרסם שתי תמונות שצולמו על ידי עיתון אחר בהודו הרחוקה, ושהמערכת של אותו עיתון, במקרה זה 'משפחה', שילמה על הטסת הצלם ל'אתר הצילומים' תבין ותקילין.

עד כאן, מבחינתם, 'הכל בסדר'.

אבל מניין הם לקחו את התעוזה לקחת חתונה שיש בה ענין ציבורי מיוחד, ונקבעה להלילה - יום רציחתם של גבריאל ורבקי הולצברג הי"ד, שאמורים היו להיות השושבינים בה, ולהעבירה על דעת עצמה ל...מחרתיים.

אפילו הפתגם "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן" אינו מתאים כסיומת לתיאור ההתנהגות הזו.

 כשמחך יצירך בגן עדן...