כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    טל. ס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (20)

    תגובות (14)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      13/12/09 20:05:

    צטט: איש פח תל אביבי 2009-12-12 17:07:34

    צטט: טל. ס 2009-12-08 21:29:38

    זו לא אני ששואלת .. אבל הסקרנות "סביבי" גואה :-)

     

     

     

    הנה , מדוזה .

     

    לא דומה ? 

     

    רגוע

     

     וואלה, דומה (יותר לצדפה מלמדוזה) אבל אכן דומה!

    :-))) 

      12/12/09 17:07:

    צטט: טל. ס 2009-12-08 21:29:38

    זו לא אני ששואלת .. אבל הסקרנות "סביבי" גואה :-)

     

     

     

    הנה , מדוזה .

     

    לא דומה ? 

     

    רגוע

      11/12/09 23:41:

    צטט: miel 2009-12-11 20:03:41


    באמת כמו כדור בדולח...עולם ומלואו

     

    תודה :-)

      11/12/09 20:03:

    באמת כמו כדור בדולח...עולם ומלואו
      8/12/09 21:29:

    צטט: איש פח תל אביבי 2009-12-07 00:13:53

    צטט: טל. ס 2009-11-29 21:42:05

    צטט: איש פח תל אביבי 2009-11-29 15:05:18

    צטט: טל. ס 2009-11-19 20:41:44

    צטט: עינת (ש) 2009-11-18 17:27:37


    לא פיענחתי  עדיין

     שלולית?

     

    מה פתאום שלולית :-)

    מנורה, היו מפוזרות שם המון כאלה.. משום מה ללא נורות בפנים

    אני יודע שזה לא קשור ,אבל דבר ראשון חשבתי על מדוזה :)

     

    עולם האסוציאציות שלך מרשים ביותר :-)

    חזרתי והסתכלתי שוב ושוב.. מדוזה ??

     

     

    וואלה , מדוזה - אל תשאלי איך - כי אין לי מושג :)

     

    זו לא אני ששואלת .. אבל הסקרנות "סביבי" גואה :-)

     

      7/12/09 00:13:

    צטט: טל. ס 2009-11-29 21:42:05

    צטט: איש פח תל אביבי 2009-11-29 15:05:18

    צטט: טל. ס 2009-11-19 20:41:44

    צטט: עינת (ש) 2009-11-18 17:27:37


    לא פיענחתי  עדיין

     שלולית?

     

    מה פתאום שלולית :-)

    מנורה, היו מפוזרות שם המון כאלה.. משום מה ללא נורות בפנים

    אני יודע שזה לא קשור ,אבל דבר ראשון חשבתי על מדוזה :)

     

    עולם האסוציאציות שלך מרשים ביותר :-)

    חזרתי והסתכלתי שוב ושוב.. מדוזה ??

     

     

    וואלה , מדוזה - אל תשאלי איך - כי אין לי מושג :)

     

      2/12/09 19:59:

    צטט: r i n a 2009-12-02 18:29:08

    איזה יופי!

     

    תודה :-)

      2/12/09 18:29:
    איזה יופי!
      29/11/09 21:42:

    צטט: איש פח תל אביבי 2009-11-29 15:05:18

    צטט: טל. ס 2009-11-19 20:41:44

    צטט: עינת (ש) 2009-11-18 17:27:37


    לא פיענחתי  עדיין

     שלולית?

     

    מה פתאום שלולית :-)

    מנורה, היו מפוזרות שם המון כאלה.. משום מה ללא נורות בפנים

    אני יודע שזה לא קשור ,אבל דבר ראשון חשבתי על מדוזה :)

     

    עולם האסוציאציות שלך מרשים ביותר :-)

    חזרתי והסתכלתי שוב ושוב.. מדוזה ??

     

     

      29/11/09 15:05:

    צטט: טל. ס 2009-11-19 20:41:44

    צטט: עינת (ש) 2009-11-18 17:27:37


    לא פיענחתי  עדיין

     שלולית?

     

    מה פתאום שלולית :-)

    מנורה, היו מפוזרות שם המון כאלה.. משום מה ללא נורות בפנים

    אני יודע שזה לא קשור ,אבל דבר ראשון חשבתי על מדוזה :)

     

      19/11/09 20:44:

    צטט: Shiri6247 2009-11-19 08:10:39

     טלולי, הילכתי בעקבות דמיוני והאסוציאציה הראשונה שהבזיקה בראשי כשהתבוננתי בתמונה במבט ראשוני; כדור בדולח.את תגובתי כתבתי לך כקטע מתוך משהו שאני כותבת, בינותיו תמצאי חלק מרקמת מחשבותיי.  "... בעודה עצומת עיניים, מיששה את כדור הבדולח שלפניה, ממירה את הראייה במגע, בתחושה... בחוויה אחרת של נוכחות: כזו שצומחת מבפנים, מהמקום שלא רואים אך מרגישים, שלפעמים לא מספיק מכירים, אך הוא ניכר בכל אחד ואחת מאיתנו. הרבה דרכים שזורות אור מתנוצצות בתוך כדור הבדולח המצייר את העתיד בפלטת צבעים, הרהרה לעצמה בין עלעול המחשבות. אגדת שלגייה הייתה הראשונה ללמדה, שהמראה איננה השתקפות ריקה מהשתקפויות, כי אם מתכונות קבועות של עצמה. למראה, גילתה, יש קול.ואותה הריקנות מתכונות והשקט לא ביטאו ריקנות או אדישות כי אם שקט רועם; כזה אחד שבלעדיו לא ייתכנו חיים או תנועה, שקט המשול לעין סערה, נקודה במרכזו של מוקד נעדרת תנועה אך מלאה בדינאמיות ומעוף של סופה. חיוך איטי הבליח על שפתותיה מעוצמת הרהור נוסף, שהתדפק על דלתות מחשבותיה, כי אותה מראה בעצם זקוקה לעולם כדי שישתקף, ובו ברגע שהוא משתקף, הוא מקבל משמעות חדשה ומשתנה לפיה.ואם העולם עצמו שופע השתקפויות, הרי שאנו בעצם צועדים בתוך מנהרת מראות גואה והולכת. בנקודת המפגש בין העולם האובייקטיבי לבין זה שלה הסובייקטיבי, הבינה כי נזקקה למבט אוהב בכדי להיחלץ מהמראה, כדי לראות הרבה מעבר לה, כדי לעבות את מושג היופי, בכדי לראות את עצמה ולאהוב את מה שהיא רואה.הבטיחה לעצמה כי בפעם הבאה, כשתעמוד מול המראה, יש סיכוי סביר שתמצא שם מישהי אהובה ומחייכת..."   (דרך אגב, כשיצאתי משבילי הדמיון, ההימור שלי היה זגוגית של משקפיים, שהונחה על הקרקע וצולמה מקרוב ממש, כנראה בגלל הזויות המתעגלות משהו של האובייקט שצילמת וכמובן ההשתקפות). שירי   

     

     

    יקירה, את כותבת נפלא.

    אוהבת מאוד את "רקמת מחשבותייך" ואשמח מאוד לקרוא את התוצר הסופי כשתסיימי.

    המון תודה, הקטע שלך הפך את התמונה לסיפור שלם ומרתק :-) 

      19/11/09 20:41:

    צטט: עינת (ש) 2009-11-18 17:27:37


    לא פיענחתי  עדיין

     שלולית?

     

    מה פתאום שלולית :-)

    מנורה, היו מפוזרות שם המון כאלה.. משום מה ללא נורות בפנים

      19/11/09 08:10:
     טלולי, הילכתי בעקבות דמיוני והאסוציאציה הראשונה שהבזיקה בראשי כשהתבוננתי בתמונה במבט ראשוני; כדור בדולח.את תגובתי כתבתי לך כקטע מתוך משהו שאני כותבת, בינותיו תמצאי חלק מרקמת מחשבותיי.  "... בעודה עצומת עיניים, מיששה את כדור הבדולח שלפניה, ממירה את הראייה במגע, בתחושה... בחוויה אחרת של נוכחות: כזו שצומחת מבפנים, מהמקום שלא רואים אך מרגישים, שלפעמים לא מספיק מכירים, אך הוא ניכר בכל אחד ואחת מאיתנו. הרבה דרכים שזורות אור מתנוצצות בתוך כדור הבדולח המצייר את העתיד בפלטת צבעים, הרהרה לעצמה בין עלעול המחשבות. אגדת שלגייה הייתה הראשונה ללמדה, שהמראה איננה השתקפות ריקה מהשתקפויות, כי אם מתכונות קבועות של עצמה. למראה, גילתה, יש קול.ואותה הריקנות מתכונות והשקט לא ביטאו ריקנות או אדישות כי אם שקט רועם; כזה אחד שבלעדיו לא ייתכנו חיים או תנועה, שקט המשול לעין סערה, נקודה במרכזו של מוקד נעדרת תנועה אך מלאה בדינאמיות ומעוף של סופה. חיוך איטי הבליח על שפתותיה מעוצמת הרהור נוסף, שהתדפק על דלתות מחשבותיה, כי אותה מראה בעצם זקוקה לעולם כדי שישתקף, ובו ברגע שהוא משתקף, הוא מקבל משמעות חדשה ומשתנה לפיה.ואם העולם עצמו שופע השתקפויות, הרי שאנו בעצם צועדים בתוך מנהרת מראות גואה והולכת. בנקודת המפגש בין העולם האובייקטיבי לבין זה שלה הסובייקטיבי, הבינה כי נזקקה למבט אוהב בכדי להיחלץ מהמראה, כדי לראות הרבה מעבר לה, כדי לעבות את מושג היופי, בכדי לראות את עצמה ולאהוב את מה שהיא רואה.הבטיחה לעצמה כי בפעם הבאה, כשתעמוד מול המראה, יש סיכוי סביר שתמצא שם מישהי אהובה ומחייכת..."   (דרך אגב, כשיצאתי משבילי הדמיון, ההימור שלי היה זגוגית של משקפיים, שהונחה על הקרקע וצולמה מקרוב ממש, כנראה בגלל הזויות המתעגלות משהו של האובייקט שצילמת וכמובן ההשתקפות). שירי   

     

      18/11/09 17:27:


    לא פיענחתי  עדיין

     שלולית?

    פריטים נוספים בגלריה