צטט: עדית... 2009-12-05 08:21:31
את יודעת משהו...כשקראתי את "אני לא רופאת טראומה" -חייכתי בגדול.
כי שמעתי אותך. בקול שלך. אומרת את זה. ככה.
אבל תעשי טובה, גם לי וגם לדור הבא, תעני... אולי זה בכל זאת משהו חשוב?
ותחזרי כבר!
נו!
למה מה? לא מקצוע טוב? דווקא הייתי מגיע עם איזו רשימה של טראומות......
למה להפריח את היונה? לא יותר יפה על המנגל? אופס......שכחתי.......את צמחונית......
תבלי כפרה, או שכבר חזרת?
צטט: רוח גלילית 2009-12-04 09:33:11
ואיייייי כמה רעש את מייצרת בזמן שאת צריכה להיות בחופשה שקטה :)))תכבי, תכבי הכל ורק תהני
צודקת...
ותמונה נהדרת... תהני :)
את יודעת משהו...
כשקראתי את "אני לא רופאת טראומה" -חייכתי בגדול.
כי שמעתי אותך. בקול שלך. אומרת את זה. ככה.
אבל תעשי טובה, גם לי וגם לדור הבא, תעני... אולי זה בכל זאת משהו חשוב?
ותחזרי כבר!
נו!
בריבועים המוזרים ואינו מבין -
מסר של תאום, מסר של סדר-יום, מסר דרישה,
מסרון של געגוע, מסרון אהבה של אמא-ילדים,
ומסרון תמוהה מיעד לא ידוע,
"צריך לדעת להתנתק ", אני מסבירה את חולשתי לדור הבא,
גם זאת חופשה. . .
רשימת המספרים חוזרת על עצמה, מישהו נחוש שם, מעבר לקו,
עשרים פעם ביום, "תעני, אולי זה דחוף? "
"אני לא רופאת טראומה " אני מנמקת שכנוע עצמי כושל,
יתקשרו שוב כשנחזור, עניתי אתמול,
"סי... " יענו שפתיים בשרניות לתקשורת המוזרה שגנב . . .
"איך את לא מבואסת?" היא בוחנת סיכויי עליזות למחצית שנותרה,
"כי ככה, הרי ניתקנו, ויש ביטוח, ומי שחשוב- יחפש וימצא,
עוד חוויה, התחלה חדשה, גם זו דרך לאחוות זרים,
וצריך להניע גם את הכלכלה " . . . אני מרגיעה את עצמי
ומפריחה לכבודו יונה מדושנת.
מ ח ר י פ צ י ע י ו ם ח ד ש .