
אכן בחירה ראויה, למצב רוח מסויים.
אני דבק בכ"ז בהרונימוס בוש, לכל שעה של היום והלילה, לעולם הזה ולעולם הבא
ויחי האיפרסיוניזם!
במקום בו קפא הזמן והשקט מוחלט הוא,
אפילו המים הופכים מיקשה אחת גדולה רחבה ומרגיעה
והשמש (שהיא אולי מחולל הדרמה הגדול ביותר כאן...)
יוצרת פיזוזי אור לא מזיקים ומוסיפה צללים משלימים לתחושה,
וכולם שקועים במן התבוננות לכוון משותף משהו (שיתכן) ומעורר מחשבה אצל כל אחד מהנוכחים...
ל....