גבירותיי, ידידותיי, מככביי - כתמיד, הערכתכם היא עבורי פרס נהדר, חוויה נדירה, זכות גדולה.
אני אסיר תודה לכולכם על המימד המרתק שנוכחותכם מוסיפה לעבודתי.
"וכל המנגנון הזה התפתח, כמובן, ככה... באקראי, בניסוי וטעייה, במקרה..."
כל כך מרתק אצלך, ולא באקראי, לא בניסוי וטעייה, ולגמרי לא במקרה
כל כך מרתק, כל כך יפה...
התמונה נהדרת, וכן גם ההסבר בצידה.
אתה מביא את התמונות שלך בצורה כזו
שרואים כל פרט ופרט, והצבעים שהטבע נתן לפרחים
מהמם גם הוא.
פעם, ליד נס-ציונה הייתה גבעת האירוסים, וטיילנו בה הרבה,
כיום , אני לא בטוחה שהיא קיימת.
שבת שלום.
רק לפני זמן קצר נפתרה סופית, כנראה, התעלומה של זהות המאביק של איריסי ההיכל, הקרויים כך בגלל המבנה שיוצרים עלי הכותרת הזקורים.
הפיתוי שמפעילים פרחים אלה על החרקים הוא... bed and breakfast.
כל הזנים פיתחו, על כל פרח, שלש מחילות בנויות מעלי כותרת שהותאמו לכך. עלים אלה ספוגים תמיד בפיגמנט כהה, המתחמם במהירות באור השמש החורפית, ומתקרר באיטיות. הם ממש \"תפורים\" לאורכם, ומי גשם אינם חודרים לתוך המחילה שהם יוצרים.
בכניסה למחילה, על כל עלה כותרת אופקי, פיתחו הפרחים איזור בעל מירקם קטיפתי שחור בצורת לב, קרוי \"זקן\", ומיד אחריו בדרך אל תוך המחילה, חלקת שיער, בלונדיני או שחור, גס וצפוף, ועבה יחסית.
זכרים של דבורי בר גדולות, שאינן חיות בנחיל, טסים סביב הפרח בערבו של יום חורפי קר ורטוב, מחפשים מקום לבלות בו את הלילה. בראייתם האינפרא אדומה הם מבחינים מיד ב-\"זקן\", הכהה לעינינו וזוהר בחום לעינם, ומעליו בעוד מקום \"חם\" ומזמין - המחילה הכהה. הם נוחתים על ה-\"זקן\", לבדוק, ונכנסים לתוך המחילה הנעימה והיבשה, בה אין רוח ואין רטיבות. בהתקדמם פנימה, שבות ומזדקרות מאחוריהם השערות הגסות עליהן דרכו, ועתה הן יוצרות מאחורי קצה גופו של האורח, מחסום מפני רסס גשם - מפלט לילי חמים ויבש בלב החורף הקר והרטוב.
השיער שעל גב האורח עמוס כמובן באבקה שדבקה בו ב-\"מלון\" הקודם, ובהתקדמו פנימה היא נמרחת על הצלקת של הנוכחי, הפס הבהיר הקשתי, על הדופן העליונה הקדמית, הפנימית, של עלי ה-\"מחילה\"... והנה, האורח ביצע כבר מחצית מתפקידו - ההאבקה.
במשך הלילה, יילחץ ראשו של המבקר כנגד בסיס עמוד האבקנים - הפס הלבן הכפול, האנכי, בעומק המחילה. העמוד, הבנוי כמנוף, יתכופף קדימה מהלחץ וימרח את האבקה שעליו על גבו השעיר של האורח, מכין את הדרוש ללילה הבא... למלון הבא.
הצלקת שהופרתה, תחדל עד הבוקר מלתפקד, וכך נמנעת האבקה עצמית בעת שהחרק שב ויוצא עם זריחה לעמל יומו.
וכל המנגנון הזה התפתח, כמובן, ככה... באקראי, בניסוי וטעייה, במקרה...
צולם בשמורת קדימה, ליד נתניה, ינואר 2010.