פרג (שם מדעי: Papaver)
צמח ממשפחת הפרגיים
120 מינים רובם חד שנתיים
הגדלים באקלים ממוזג וחמים
מלבד קבוצה אחת (Section Meconella)
שהסתגלה לתנאי קרה.

הפרג בעל גבעול דק וגמיש,
המכיל שרף דביק ולרוב זיפי במקצת.
גובה הצמח יכול להגיע עד כמטר (פרג סיני),
העלים לרוב גזורים, רחבים ומקומטים, גונם ירוק אפרפר.

הפרג בגווני אדום, כתום, סגול, ורוד או לבן.
כאשר הפרח מבשיל והניצן סגור,
הפרג מרכין את גבעולו ומזקיפו שוב
רק לקראת בקיעת עלי הכותרת.

למרבית מיני הפרג 4 עלי כותרת,
הסדורים בשני זוגות ניצבים.
למינים ספורים 5 או 6 עלי כותרת,
היוצרים גביע עגול.
עלי הכותרת רחבים ובעלי ברק.
האבקנים סדורים במספר מערבולות
סביב עמוד עלי מוגבה במרכז הפרח.

פרי הפרג הוא הלקט יבש,
עגול בעל כתר, שהוא שארית לצלקת.
ההלקט מכיל כמות גדולה של זרעים יבשים.
בעודו בוסר הוא מכיל שרף,
שמצוי בשאר שלבי הגדילה בגבעולו של הפרג.
הזרעים יכולים להיות רדומים במשך שנים,
ולפרוח בבת אחת כאשר הקרקע סביבם מופרעת.

מהפרג התרבותי מפיקים את הסמים:
אופיום, מורפין והרואין, ותרופות נגזרות.
הזרעים שלו משמשים כתבלין.
זיהוי הפרג - כתמים השחורים בבסיס עלי הכותרת.
לפרג גבעול שעיר וזיפי, וריחו לא נעים.


פרג האופיום, פרג תרבותי או פרג מרדים
ממנו מופקות תרופות כגון מורפיום, קודאין,
פאפאברין, תבאין ועוד.
גרעיני הפרג משמשים גם למאכל ולהפקת שמן.

מרבית החומרים הנרקוטיים המופקים מהפרג המרדים
הם תוצר של זיקוק השרף הדביק המוכל בו.
הפקה מסחרית של השרף לא מתבצעת ע\"י ניקוז הגבעולים,
אלא על ידי פציעתו של הלקט הבוסר,
שטרם הבשלתו מכיל כמויות גדולות של שרף.
קיימים עקבות של חומרים נרקוטיים דומים
בזרעים ובעלים, בכמויות קטנות יותר.


תודה - לאמסלם פרוספר
מקבוצת הצילום של שלומי,
על צילום נדיר ביופיו..