רחלי45 - בפנים אדומות ובהנאה - תודה על מחמאותייך... :-})
כנפיים - תודה רבה גם לך, גבירתי, על מילותייך החמות.
אני בטוח שאלמלא ההשתדלות לממש את ה-"סיבה להיות", לא הייתי נחשף כלל לחוויה עצמה...
שלהבת הקשורה בגחלת...
זכיתי בארוחת בוקר נעימה, טעימה ויפה למראה,
ותוספת המילים מהווה תוסף מזון-נפש נהדר.
(אלמלא הערך המוסף
בהנאה מה'תוצר' של החוויה שתיארת,
אני כמעט מתפתית לומר,
'חבל שלא ויתרת על הצילום'
על מנת שלא לגרוע מהחוויה המתוארת,
ולו כזית :)) )
תודה.
גם אני, prince hamlet, התכוונתי לכך.
לפחות בתחום ה-"מכונף", יש לאיש עבודות מרהיבות עין - ייתכן ולשיטותיו חלק ביכולת ליצור איכות זו.
תודה לך, אגב, על הטרחה לגלות לי את דבר קיומו...זו חוויה, לבקר בדף שלו.
צטט: liger 2010-02-16 21:17:34
prince hamlet - :-})...
אולי לכן, הצילומים שלו נראים כמו שלו, ושלי - כמו שלי... :-})
התכוונתי לשיטת העבודה של האיש להתקרב אל החיות בלי להפריע, כמו שמוצגת בסרטון.
רבקה - תגובה יפיפיה! זו בדיוק ההרגשה שהוא עורר בי... עצם חדש בטריטוריה שלו...
תודה לך, גבירתי, על מילים... מתאימות ככפפה ליד.
התצלום התחתי מיוחד במינו . יש בו את שלמות האובייקט ו"הבעה" מיוחדת של שחור הזנב, במין "התנשאות" של הצצה אל המשקיף ממטה.
יפה!
תודה רבה, qi - גבירתי נדיבה עד מאוד במחמאותיה. אני זוכר שאכן חייכתי מאוד... תוך פחד שההעוויה תפחיד אותו, וחדלתי.
אני כמעט בטוח שגם לא נשמתי במשך דקות אלה...רק צילמתי... :-})
תופעת לוואי לדקות של קסם.
התאור הפיוטי שלך הופך את התמונה
לסיפור, ואם יורשה לי לדמיין חלקים
מהסיפור, הוא אפילו מבדר.
אין אצלך אף תמונה שהיא סתם עוד תמונה.
רואים רחוק - אכן, הרגשה יחידה במינה.
אני חשתי יותר... מין שוויון מוזר. היה לו נוח, בזמן ההוא, להתיישב עלי, אז הוא עשה את זה... כאילו הוא באמת ראה בי איזשהו... חלק מסביבתו הטבעית.
אני רוצה לראות בכך מחמאה גדולה, מצידו... :-})
רק תהליך הרישום עצמו גורם לי הנאה המשתווה לזו שבקריאת תגובותיכם, ידידיי.
תודה רבה לכולכם, מעומק ליבי והכרתי.
prince hamlet - :-})...
אולי לכן, הצילומים שלו נראים כמו שלו, ושלי - כמו שלי... :-})
"אני מתאמץ מאוד להיטמע בסביבה בעת צילום הדוגמנים החיים שלי, ממש משתדל ליהפך לסלע שכן או לשיח תושב..."
חבר, צפה בסרטון מהאתר - http://cafe.themarker.com/view.php?t=807751 .
ייתכן, שתמצא בו עניין מקצועי (:
אני מתאמץ מאוד להיטמע בסביבה בעת צילום הדוגמנים החיים שלי, ממש משתדל ליהפך לסלע שכן או לשיח תושב...
אינני בטוח אם זה משפיע דווקא על האובייקטים, אבל כן שמתי לב להשפעה על... החברה. כבר התרגלתי לכל סוגי החרקים שמתחילים לטפס עלי בחופשיות, זבובים ודבורים הנוחתים על אבריי ומשקפיי, ולהופעות אורח closeup של הולכי על ארבע שונים.
שחור זנב זה התייחס אלי ממש כמו לשיח - הוא התעופף סביבי במהירות, מחטיא אותי במילימטרים, מבדר את שערי ברוח כנפיו. הוא נחת על עדשת המצלמה, קפץ משם על משקפיי והידס לאורך המסגרת מדגדג אותי בזנבו.
בצילום הוא יושב על מרפקי השמאלי - צילמתי בלי לראות את הסצינה, במאקרו, מהמרחק המינימאלי שהמצלמה הצליחה להתמקד. הוא - היה אדיש לגמרי לכל תנועותיי, אפילו כשליטפתי עם העדשה את נוצותיו.
הוא התעופף לבסוף, כשנמאס לו עצמו... כעשר דקות של קסם...
צולם באיזור נחל דוד, עין גדי, פברואר 2010.