אני משוטטת בעיר ונזכרת ב'מוסיקת המקרה' של פול אוסטר (שדווקא אינני אוהבת. נוסחתי לטעמי). שני הגיבורים מגיעים במקרה לאחוזה ענקית, מפסידים לבעלי האחוזה במשחק פוקר וכדי לשלם את חובם הם בונים בחצר מין מבנה ענק על פי תכנית של בעלי האחוזה. תוך כדי בנייה הם מבינים שהמבנה מתוכנן כך שיסגור עליהם וכשיגמרו לבנות יכאלו בתוכו.
הרהור על סביבה פראית ועל עולם בנוי, ועל מקומו של האדם במה שנראה לפעמים כמו מכלאה אותה הוא מתכנן, מאשר ובונה במו ידיו. כי המגדלים האלו - אנחנו בונים אותם בלי שמץ מחשבה על נוחות למשתמש, על שאר רוח. נועם הליכות יש פחות ופחות בערים. זה מדכדך.
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה
בעיקר בגלל הדמויות הקטנות
מתאים דווקא לבורחס.:
אתה בונה את הצלב שעליו יצלבו אותך...
אני כל מבין את ההרגשה: כמה גדול יותר מעיק. מחניק. חונק. ועוד הרבה מזה.
ובאמת: איפוא האדם בכל הסיפור הזה? מה מקומו?
ככה נראה קניון השלום כשהגעתי לשרת בקריה.
כשהשתחררתי קראו לו קניון עזריאלי.
בובה שסק את נראת מאוד מוכרת לי.
זווית מצוינת, נכנס ישר לבטן.
בגלל ההקשרים שלך, המחשבה הראשונה שלי היתה גדר ההפרדה. וזה לא.
מה שמראה שזוועה היא לא ענין של גאוגרפיה (בעצם היא כן, מי כמוך יודע).
בצומת עזראלי, ממש מול הקריה. זה יהיה בניין ממשלתי, אני חושבת.
המגדלים מפחידים אותי. העיר נעשית פחות ופחות מסבירת פנים.
בעניין התמונה - הזווית לא יצאה טוב. לא ככה? שואלת כי אצלך התמונות לעולם בזווית מצוינת.
חשבתי בדיזינגוף
נייס
יפה. אתה נוהג, אם כך, לשוטט.
מה ? ? פחיד !
ליד מגדל הקריה, כמדומני
דפקא בן לאדן כנראה ניצח את השיטה. הבית שלו נמצא אי שם במעברי ההרים באפגניסטאן. הוא לא צועד במדבריות של אספלט.
אתר בנייה. ככל הנראה של מגדל, ולא של בית סתם.
הרהור על סביבה פראית ועל עולם בנוי, ועל מקומו של האדם במה שנראה לפעמים כמו מכלאה אותה הוא מתכנן, מאשר ובונה במו ידיו. כי המגדלים האלו - אנחנו בונים אותם בלי שמץ מחשבה על נוחות למשתמש, על שאר רוח. נועם הליכות יש פחות ופחות בערים. זה מדכדך.
מה זה?
זה במסגרת "היקום ואני" התמונה הזאת.
(אגב, תפסו כבר את בן לאדן?)