ציור הכד הזה מיוחס לאותו צייר, כאן זה אפולו והעורב שלו.

כדי הקבורה הכילו שמן. לפעמים בושם, חוץ מהשימוש באמנות קברים הם שימשו גם במקומות של התעמלות וספורט ובמרחצאות.

הכד שהבאת הוא גאוני ומקסים. אלה שציירו על רקע לבן, לא כמו ציורי הדמויות האדומות או הדמויות השחורות, יכלו להשתמש ביותר צבעים, אם כי התוצאה היתה מעודנת וחרישית, יחסית לצבעים החזקים ומושכי עין של אדום ושחור.

לדעתי מדובר בסצינת פרידה מאשה צעירה שניפטרה. העצב שולט, הדמויות מביעות אצילות מכובדת, ראש נטוי בעצב, הציפור לעתים מסמלת שהסצינה מתרחשת בשמים, אבל יש הרבה סימליות שונה עם ציפורים בציורים כאלה.

כלי הנגינה, קיתאר, נתן את שמו לאולי לסיטאר או לגיטרה.

קל מאד לעטר כד, אפשר לראות כאן את דוגמת העיטור המסובכה מעל הדמויות, אבל קשה מאד לצייר כד.

צריך לפשר בים הצורך לצייר בצורה יפה ונכונה, אבל גם אסור להתעלם מהצורה של הכד, כדי לא ליצור משהו משהו מאולץ.

אגב, הדמויות מאד נטורליסטיות, יחסית לפיגורות הגאומטריות-סכמטיות של הצורות באדום או בשחור, אמנם יפות.

הן תמיד הזכירו לי את דמויות כמו בובות עץ של פאולו אוקצ'לו, 1700 שנים מאוחר יותר. ביי.

עדין ומרגש. צנוע ומביע כל כך הרבה

שירלי

ציור עדין וממחיש

את טרגדית מלחמת טרויה

הכלי בשלמותו.

עצב מאופק עד הפרטים הקטנים.