מתנצל על האיחור , killerwhale , כנראה כיכובך היה מוסתר מעיני עד שנופו כיכובים נוספים, בכל אופן תודה על הבקור ועל הכיכוב ושיהיה לך שבוע טוב ידידי, בידידות רבה אשר
יש לי עוד דבר מה להוסיף, זה בקשר לתגובתי לדבורה, שם אמרתי שהאיום היחידי הנשקף מהגדר, היא שבעתיד תעקר ותרמס ע'י דחפורים, ואתמול שעברתי עם אקיטה ביער סמוך לגדר שצילמתי הבחנתי ב3 עד 4 שורות של עצי אקליפטוס עם סרטים אדומים, אמנם פחות אדומים מאשר היו ב2004 אבל נמצאים באותה קטגוריה שפירושה שהעצים המסומנים יעקרו בקרוב,אחרי 6 שנים מאז החלו עבודות הסלילה, נשארנו עם שמינית ממה שהיה פעם יער אוסישקין, במקום זה יהיה עכשיו הרבה עשן פחות חמצןעוד חומות פלסטיק ובטון יותר פקקים יותר כלי רכב ואנשים יותר עצבנים, פחות אנושיים ועם נופים מטומטמים של אנשים שיצרו אותם כי ככה מתעשרים, אז שיהיה יום טוב לכולם, ממני אשר
אשר, צילום נהדר, משחק אור וצל מצויינים ואני מבינה שלחצר יש משמעות אישית עבורך. כל כך מכירה את זה. תודה אשר על השיתוף ו* לאה
לאה צהריים טובים לך, למעשה נכנסתי ממש לחצר הזאת פעם אחת בחיי, והספור הוא כזה, לפני 26 שנים היו למשפחת שמלצר מספר עגלים, אוהד בני היה בן 4 שנים, טילתי אתו ביער אוסישקין, כשהתקרבנו לחצר, שמענו לפתע צעקות הצילו! היתה זו גברת שמלצר,
שהכרנו אותה מגלידה פינגוין, ,כשראתה אותנו התחננה לעזרה ותוך כדי שאנו הולכים אחריה, לסככה מגודרת בצינורות מתכת צמעוגלים שמונחלים על עמודי מתכת כמו שורות עם רווחים, ועמד שם איזה עגל שאיתרע מזלו וראשו נלכד בין זוג צינורות, וכל מה שהעגל הזה ידע לעשות זה למשוך את ראשו לאחור ולהדק אותו אל צנורות המתכת, תוך השמיעו געיות, בעוד גברת שמלצר סופקת כפיה ובוכה,במשך כחצי שעה ניסיתי בעזרת מוט מתכת ונסיון לסובב את ראש העגל על צידו , בעוד העגל מתעקש למשוך את ראשו לאחור,
עד שלבסוף נשאו מאמצי פרי והעגל השתחרר לשמחתי, ואז הזמינה אותי גברת שמלצר לביתה וכבדה אותי ואת אוהד,
בכוס מיץ פטל עם מים קרים, זאת היתה המחוה היחידה שידעתי ממשפחת שמלצר וזאת הפעם היחידה שבקרתי בחצרה של המשפחה,
אני יכול רק להוסיף שבצילומי את שביל הטייסים אני מתעד הרבה גם את החצר שלהם, ומעולם לא העליתי את החויה שהיתה לפני 26 שנים,
בעקבות תגובתך לאה, החלטתי לספר את הסיפור הזה, שאולי יאיר גם זוית אחרת, ויוסיף איזה צבע ,שאולי נשמט מהתמונה
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ושיהיה לך שבוע טוב ידידי,
בידידות רבה אשר
שם אמרתי שהאיום היחידי הנשקף מהגדר, היא שבעתיד תעקר ותרמס ע'י דחפורים, ואתמול שעברתי עם אקיטה ביער סמוך לגדר שצילמתי הבחנתי ב3 עד 4 שורות של עצי אקליפטוס עם סרטים אדומים, אמנם פחות אדומים מאשר היו ב2004
אבל נמצאים באותה קטגוריה שפירושה שהעצים המסומנים יעקרו בקרוב,אחרי 6 שנים מאז החלו עבודות הסלילה,
נשארנו עם שמינית ממה שהיה פעם יער אוסישקין,
במקום זה יהיה עכשיו הרבה עשן פחות חמצןעוד חומות פלסטיק ובטון
יותר פקקים יותר כלי רכב ואנשים יותר עצבנים, פחות אנושיים ועם נופים מטומטמים של אנשים שיצרו אותם כי ככה מתעשרים,
אז שיהיה יום טוב לכולם,
ממני אשר
לאה צהריים טובים לך, למעשה נכנסתי ממש לחצר הזאת פעם אחת בחיי, והספור הוא כזה, לפני 26 שנים היו למשפחת שמלצר מספר עגלים, אוהד בני היה בן 4 שנים, טילתי אתו ביער אוסישקין, כשהתקרבנו לחצר, שמענו לפתע צעקות הצילו! היתה זו גברת שמלצר,
שהכרנו אותה מגלידה פינגוין, ,כשראתה אותנו התחננה לעזרה ותוך כדי שאנו הולכים אחריה, לסככה מגודרת בצינורות מתכת צמעוגלים שמונחלים על עמודי מתכת כמו שורות עם רווחים, ועמד שם איזה עגל שאיתרע מזלו וראשו נלכד בין זוג צינורות, וכל מה שהעגל הזה ידע לעשות זה למשוך את ראשו לאחור ולהדק אותו אל צנורות המתכת, תוך השמיעו געיות, בעוד גברת שמלצר סופקת כפיה ובוכה,במשך כחצי שעה ניסיתי בעזרת מוט מתכת ונסיון לסובב את ראש העגל על צידו , בעוד העגל מתעקש למשוך את ראשו לאחור,
עד שלבסוף נשאו מאמצי פרי והעגל השתחרר לשמחתי, ואז הזמינה אותי גברת שמלצר לביתה וכבדה אותי ואת אוהד,
בכוס מיץ פטל עם מים קרים, זאת היתה המחוה היחידה שידעתי ממשפחת שמלצר וזאת הפעם היחידה שבקרתי בחצרה של המשפחה,
אני יכול רק להוסיף שבצילומי את שביל הטייסים אני מתעד הרבה גם את החצר שלהם, ומעולם לא העליתי את החויה שהיתה לפני 26 שנים,
בעקבות תגובתך לאה, החלטתי לספר את הסיפור הזה, שאולי יאיר גם זוית אחרת, ויוסיף איזה צבע ,שאולי נשמט מהתמונה
,שיהיה לך שבוע טוב לאה ,
בידידות אשר
צהרים טובים לך בונבוניטה, גילית פה את הקשר שלך לדברים ישנים שיש בהם מתיקות ועתיקות,
שלא ידעתי שהוא קיים אצלך, וחשבתי שהנושא של בעלי חיים ממלא את כל הוייתך,
ועכשיו אני שמח שטעיתי, ולמעשה גם אנמי אוהב את שאת אוהבת ,אוהבת.
שיהיה לך שבוע טוב נשמה ,
בידידות אשר
לאה
*
וואלה, למרות שנתת לזה כותרת ושם, אני מסתכלת ומסתכלת שוב בתמונה שצילמת, לא רואה בזה גדר.
טוב, זה ידוע שאני אוהבת מאד עתיקות, מבנים ישנים מתפרקים, ישן, חלודה, מט ליפול. אוהבת את זה.
וכאן אני רואה פשוט תמונה מחולקת מעניין על הדף, צבעים שאוהבת, נושא שאוהבת.
אוהבת
צהרים טובים לך שטוטית היקרה, תודה על התגובה , ועל ההתיחסות לגדר,
בנוסף לכך יש גם משמעות היסטורית למקום, הבעלים של המקום הקימו את הגלדריה המפורסמת
"פינגווין," והמקום היה מקור משיכה לבני נוער ולמשפחות , עצם העמידה בתור היתה חויה,
הגלידה היתה אז בטעמים רבים שלא היו מקובלים באותה תקופה,והיתה על בסיס חמאה,
אלו שהיו קצת יותר בעלי אמצעים קנו על משקל במיכלי פלסטיק,
הגלידה נתנה ברוחב יד, והספיקה לטפטף על אצבעותיך וחולצתך עוד לפני שסימת מחציתה,
שיהיה לך ספשבוע נעים ידידתי
בחיבה וחיבוק אשר
צהרים טובים לך דבורה, אני מסכים איתך, אפילו המרקם של הפח לא נראה מאיים,
האיום היחידי הנשקף לכל המפגש הצבעוני הזה,
הוא המפגש עם הדחפור, כי המקום מיועד לכביש או לנדל'ן
שיהיה לך שבוע טוב יקירה ,
בידידות אשר
צהריים טובים לך דרור המספרת ספורים,
תודה על התגובה ועל הסקרנות,
איך הולך עם הטאבון?
בא לי להוריד איזו לאפה על צלחת חומוס,,
שיהיה לך סופשבוע נפלא יקירה,
בידידות אשר
צהרים טובים טבע חופשי, אני מסכים איתך בהחלט. הפרטים הקטנים שלא קשורים ישירות בנושא,
לפעמים יכולים להאיר אותו מזוית קצת שונה, ולהעצים את הייחוס אליו ,אפילו עד כדי להפיכתו לנרטיב,
שיהיה לך סופשבוע נעים ,
בידידות אשר
ותודה על התגובה
}[שטוטית
אשר,
תמונה מרתקת של צורות צבעים ומרקמים,
יש בה מפגשים מאוד עדינים של גדר עץ צמחיה ועוד.
נהדר
ערב נעים
בי
כאשר הפרטים הקטנים,
הכמעט בלתי נראים,
מתגלים,
מבינים
מה מחזיק את הדברים הגדולים.
בזכות העדשה בידי האומן.
בוקר טוב לך דניאל, תודה על הכיכוב ועל התגובה,
לאט לאט מתחדדת לי ההכרה כי יד הדמיון הטובה אינה קשורה לתמונה,
ומקורה הוא דוקא בכותבי התגובה,
שיהיה לך שבוע טוב ידידי
בידידות רבה אשר
שיהיה לך סופשבוע נחמד ,
בידידות אשר
בוקר טוב זיוה ,ותודה על הכיכוב ועל התגובה,אכן צריך הרבה דמיון,
לצרוב בפסולת של פח דמות דביבון,
ומשנקבע כך, תועה לה חתיכת הפח ,בין חצר כפרית,
להמולת הכרך, וכל זה קורה בגדר בחצר של שמלצר,
יום טוב שיהיה לך יקירה ,
בידידות אשר
:)
כמו ציור