גלריה
תבנית נוף מולדת
פרופיל
עוד גלריות (15)
שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת
תגובות (42)
/null/text_64k_1#
צטט: נקודה שבלב 2010-07-31 22:42:21
הרבע של ה'סער הפורה'...
מקסים.
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון .
צטט: יהודית מליק-שירן 2010-07-31 09:38:09
ציור יפהפה. חוויה של הנאה בהתבוננות בו*
הנאה וחוויה לך - רווח שלי .
צטט: שלפ מעבדה חקלאית 2010-07-31 06:18:18
גם כפות התמרים
מביאות סיפור
הכפות הן כפות
והפתח כלפי מעלה
מענין
עודד
לשאוף רצוי תמיד למעלה (ואל האופק...)
צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-07-30 14:58:27
מיוחד מאד ומתאים למילות השיר
:)) שבת שלום
(ראוי לתת קרדיט)
ראוי גם ראוי ואפילו ייחשב לכבוד גדול
השיר הוא של רחל (בלושטיין) המשוררת.
(חשבתי לתומי שזה ממש מובן מאליו ולא הוא...)
צטט: d.double you 2010-07-30 14:47:40
והעולם כמנהגו נוהג-רטוב כחול ומפותל.
וזרח השמש ובא . . . מאחורי הדקל ומעבר לפיתול הדרך. . . ושקע .
צטט: 2btami 2010-07-30 13:55:53
זה כדור הארץ, זה. והכוונה , כדור ארץ ישראל. כל הארץ מסודרת על כדור..
דרך מעניינת להגיד מהי הארץ ..
ולמרות שהים שוכן על כדור הוא לא נשפך, יש בו יציבות , הדקל לא מתכופף ,למרות הצמרת השפופה שלו, והדרך מוסיפה להתפתל אל האינסוף.
קומפוזיציה ממש מוזרה , שבדרך פלא עובדת לספר את הסיפור, וזה באמת יוצא מרגש...
לפעמים מוזר זה טוב . לא פחות . ממוכר .
צטט: אולגה ברמסון 2010-07-30 10:51:29
כל כך שלך, כל כך ייחודי לך, מאוד אוהבת את ההתקשרות ואת הביצוע.*
נופי המולדת שלי. . .
צטט: אלכסנדר הגדול 2010-07-30 09:01:24
וּבְסוֹף הַמִּדְבָּר אֶמְצָא אֹפֶק כָּחֹל
עִם שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת וּמַצַּע צְדָפִים וְחוֹל
וְצֵל דִּקְלֵי קוֹקוֹס בִּנְוֵה הַמִּדְבָּר,
שָׁם אֶרְחַץ פָּנַי מִן הֶעָפָר
וְאָקִים אֶת בֵּיתִי עַל הָהָר.
נכתב באוקטובר 2009
http://cafe.themarker.com/post/1274161/
חותמת על כל מילה (פרט לקוקוס...אצלנו בישראל זה תמר בדרך כלל!)
דרך מעניינת להגיד מהי הארץ ..
ולמרות שהים שוכן על כדור הוא לא נשפך, יש בו יציבות , הדקל לא מתכופף ,למרות הצמרת השפופה שלו, והדרך מוסיפה להתפתל אל האינסוף.
קומפוזיציה ממש מוזרה , שבדרך פלא עובדת לספר את הסיפור, וזה באמת יוצא מרגש...
הדרך הכתומה הזו לוקחת אותי למחוזות רחוקים.
מאוד אוהבת את הרכות העגלגלה בציורים שלך.
עִם שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת וּמַצַּע צְדָפִים וְחוֹל
וְצֵל דִּקְלֵי קוֹקוֹס בִּנְוֵה הַמִּדְבָּר,
שָׁם אֶרְחַץ פָּנַי מִן הֶעָפָר
וְאָקִים אֶת בֵּיתִי עַל הָהָר.
נכתב באוקטובר 2009
http://cafe.themarker.com/post/1274161/
בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר
בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.
שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת
סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב
שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.
*
אקריליק על בד | 40*60