תמונה מיוחדת שאמא שלי , ניצולת שואה ציירה, עקב חוויה.והינה הסיפור בקצרה. גולדי הייתה חברה של אמא שלי הן היו יחד במחנה הריכוז. מספרת אימי:"בסלקציה האחרונה, תוך כדי ריצה אני מפנה את ראשי ורואה כפפה חומה גדולה וגסה שתופסת את גרונה של גולדי. אני רואה עיניים כחולות, פקוחות לרווחה, עיניים זועקות אימה זוועה ופחד, עיניים שראו את סוף הדרך, עיניים שרואות חוסר תקווה ומוות. גולדי ידעה היכן תגמור את 16 שנות חייה. זוהי תמונה אשר אזכור עד סוף ימי חיי. תמונה זו מוקדשת לזכרה של גולדי, לאחי ולכל הילדים היהודים אשר לא זכו למלא שנותיהם.
רחל מוזס לבית דסקל"