רחש של עלה נושר לאדמה,
הרי זו היא מנגינה - משל עצמה.
רחש של גל מתגלגל על שפת אדוה חולית,
מנגן לי באוזן אהבה עכשוית.

העלה נשר ליד רגלי,
הוא הביא עמו מחשבות למוחי...

"מה הייתי עושה היום-
אילו הייתי יודעת שזה היום האחרון בחיי?"

נסיתי להבין באמת את משמעות השאלה.
קיבלתי קצת חיל ורעדה.

דמיינתי-
דמיון מודרך-
וראיתי את הדברים שהייתי עושה עכשיו...

האנשים שהייתי מתקשרת אליהם,
ומחדשת באוזנם את אהבתי אליהם.

אוספת במוחי זכרונות של רגעים שהתענגתי עליהם.

מממשת חלום שחלמתי ועדיין לא יישמתי.

ועוד ועוד מחשבות.

הייתי גם קופצת לשחיה מרעננת בים,
בתקוה ששחיה שכזו,
תעניק לי לפחות עוד יום אחד.


דמיינתי את כל הדברים
במלוא האנרגיה שלי.

הפנמתי לעצמי,
כשחיים כל יום כאילו הוא היום האחרון,
החיים נעשים בעלי איכות קסומה.

כך סיפר לי העלה,
שנשר ליד כף רגלי.
המוסיקה שנשמעה,
גרמה לי לרצות לרקוד ממש בלי הפסקה.

התחלתי לנוע.
ואתם רוקדים....