הזווית קובעת את המבט

הכל מונח על אצבע הקלע,

אני תמיד בעד זוויות!:)
בהסתברויות אני חלשה יותר..

שיהיה לך שבוע נפלא מירב.

:-)
אפשר גם לחייך לפני :-))))) ואז לצחוק

כן, אני מבינה למה אתה מתכוון, מזל שהנהר הוא משל!
ואוו, ממש מזל נכון?

אני מנסה לראות את התמונה שצירפת...ולא רואה, נראה אם יש קונץ..להביא אותה :-)

מירב (:

(איזה דבר נחמד זה לומר את שמו של מישהו וישר לחייך...)

.

תודה על התיקון לגבי הנהר... - צודקת מליארד אחוז...

אני מאוד אוהב סיפורים, נתונים וכל דבר שקשור למים...

לא פעם דמיינתי את עצמי "שט" במורד הנהר...

בכלל להשוות את החיים עצמם כמסלולם של מים בנהר - זה מאוד נחמד...

יש אזורים עם זרימה שקטה, יש עם זרימה גועשת, יש מפלים, יש שהייות(בריכות), יש עיקולים... ועוד

ולבסוף מגיעים ל"דלתא"...

מה שאני עדיין "לא סגור" במטאפורה הזו...

הינה העובדה - האם אותה אהבה שאני מגיע אליה זו ה"דלתא"... (זה הרבה פעמים מצטייר לי ככה, כי בדלתא הכל נרגע... אין יותר "מתח"(הרי המסע נגמר) וגם הצורה המשולשת של הדלתא מתחברת עם ה"נשייות"...

מצד שני... זה מבאס לחשוב שאני אהיה עם אהובת נפשי רק בסוף המסע... הכי כייף לעשות את המסע ביחד... או לפחות את החלק שנותר לי בחיים...

ככה שאני מעדיף לחלום על מישהי ששיוחה איתי צד בצד, (יד ביד זה קשה כי אז אי אפשר ממש לשחות)

וששוחים ביחד... אפשר אפילו לשחות כנגד הזרם... לפחות לזמן מה...

אחר כך ניתן לגרביטציה לעשות את שלה...

הרי גם ככה היא זו שקובעת הכל בסופו של יום...

.

יש רק בעיה אחת במטאפורה הזו...

אנחנו כמעט כל הזמן "רטובים"...

(:

ארמנד:-)
אני יכולה להגיד לך, שאם התמונה הזו גרמה לך לכתוב את מה שכתבת פה, אז מזל!!! שהצטלמתי ושיש לי גחמות כאלו.

כתבת מקסים, ולדעתי גם נכון.
אני מוצאת את עצמי עם הרבה יכולת להתבוננות ואפילו כמו שאתה עשית "מה זה אומר" בכל מיני נושאים ומצבים.

אני למדה שבאופן הכי צפוי אין תשובה אחת שהיא נכונה אלא היכולת שלי להיות אחראית רק על תחומי חיי ובכל מה שקשור להתבוננות החוצה , לאן מובילים השבילים, מה אומרים אלו על האדם, האם כמו שתארת, הוא בסערת רגשות, לא , כן, אלו הן הסערות שלי..ששואלות.

ונהר לא מחפש את דרכו בטבעית, הוא לא מתאמץ, כוח הגרביציה לוקח אותו, כך גם עם אנשים בינם לבין עצמם ובינם לבין אנשים אחרים, הגורם המכריע הוא האמת הרגשית שלכם:-)
גם בעבודה, בחברות בין הורים לילדים, כושר התבוננות שמשתבח עם הזמן הוא מתנה יקרת ערך.

תודה על מה שכתבת פה.
:)

פעם...

לפני הרבה הרבה הרבה שנים...

פגשתי במקום רחוק רחוק רחוק איש זקן זקן זקן...

שלימד אותי לא מעט דברים על העולם בכלל ועל אנשים בפרט...

ואחד הדברים שהוא לימד אותי - זה לשים לב לכל מיני דברים...

אחד הדברים האלו הינו "השביל" - השביל בשיער...

.

השביל בשיער שלך כאן איננו באמצע (כמו בתמונות אחרות), איננו בצד ימין ואיננו בצד שמאל...

הוא פתלתל... כמו נהר שמחפש לו את דרכו בטבעייות...

.

.

אז שאלתי אותו אז :

"או קיי, אז מה אומר שביל פתלתל ושאינו "מסודר" ?"

האם זה אומר שדרכי האדם פתלתלות ? האם זה אומר שדרכו לא ברורה ? האם הוא מתלבט ? האם הוא בסערת רגשות ? האם הוא "מזפזפ" ? האם זה סתם רגע שהוא רק קם משינה ולא הספיק להסתרק ? האם חוסר ההסתרקות מראה על חוסר איכפתיות ? האם זה מראה על טבעיות קיצונית ?... ועוד כמה עשרות שאלות שהעליתי בחכתי בזמנו... (פעם הייתי בעל מחשבה יותר פוריה מהיום...)

אחרי כל השאלות ששאלתי... הוא הביט בי ברוגע האינסופי שלו וחייך...

"נו ?" דחקתי בו

"כל התשובות שהעלית - אפשריות בהחלט !" ענה בעודו מחייך...

"אז מה זה בכלל שווה ???" העליתי את קולי בזעם... "מה שווה יכולת "התבוננות" אם לא ניתן להסיק ממנה שום דבר מוחשי וברור?"

"זו בדיוק הנקודה" - הוא חייך בחום - "זה בדיוק מה שאני מנסה ללמד אותך כבר 3 חודשים, אני מנסה ללמד אותך "להתבונן", ולא להסיק מסקנות מההתבוננות, ה"התבוננות" הינה אמיתית... המסקנות הינן "אשלייה"..."

"אתה לא מבין שפילוסופיה זה מאוד נחמד, אבל אי אפשר לחיות רק עליה ?" שאלתי אותו חצי מיואש...

"האם אתה חושב ש"אהבה" זה גם מאוד נחמד ואי אפשר לחיות רק עליה ?" שאל אותי עם פנים רציניות להחריד...

האמת - לא העזתי לענות מייד...

עד היום אני חושב על זה...

.

לפחות אני זוכר לשים לב ל"דברים"...