קטע מספרה: "עם תום "הסייסטה" בשעה ארבע, הייתי שוב יוצאת לצייר. השעות נמשכו בעצלתיים. שעת הערביים הגיעה, צבעי אפור בגוונים שונים צבעו את המדרכה ומעקה האבן שהעפיל בשיפולי המפרץ. הכחול של מי האוקינוס הלך והעמיק ונעשה ירוק כחול, ואורות עגומים של הפנסים שעל המדרכה עטו מיסטורין והפכו למשהו שלא מעלמא הדין. המים בהם רחצו אלפי בני אדם מיוזעים ללא הבדל צבע או גזע, החלו נוהמים בחשכה המתפשטת ומספרים סיפורים על כוחות ניצחיים- ובשעת דכיים- עצומים יותר בחוסר אונים. מרחוק, על גבי הרים, נצנצו אורות כמו מחרוזות פנינים סביב צואר אישה נאה".