אני מוקסם....

גם אוהב...

טוב. מאד!!!
*

לדאבוני, המציאות אינה ציור יפה ככל שיהיה, כי השרירי
בגברים, הוא פודל קטן, מולכן יקירותי, העדינות, הענוגות.
ראו מה קרה לקצבנו, ואגב לכל התוהות, בסופו של דבר,
השרירים החשובים, הם לא בזרוע, בגב או בישבן,
ודי לחכימא ברמיזא ! ולציור גופו, כמו כל ציורייך יפה ומדהים,
והלואי עלי כשרון כשלך. תמשיכי לצייר, ואנא ממך, נסי לצייר ילדים, פרחים ונופים, כדי שנוכל לתלות אחד מהם על קירות דירתי,

יפה מאד!

סיגל היפיפיה
שנה אזרחית מוארת ויפה כל כך כמוך
תמיד נהנה לבקר כאן אצלך
מהלב פועם
ירין

כישרון. תמונה נהדרת. העיניים הכי...
מחכה לציור הבא.

סיגל, כל כך מתאים ליום הזה, הכוחנות של השרירים הזכריים מול הרוך והכניעה הנקביים. ציור מדהים ואכן צודק זה מתחתי, רק כך, בנוכחות של הזכר תחושת הבדידות של האשה מתעצמת.
תודה סיגל יקירתי, המתנתי זמן רב לציור והיה כדאי! ו*
לאה

סיגל,
נהדר, ציור עם עוצמה
רכות האשה מול עוצמת השרירים של הגבר.
מבטו מופנה אליה
אך מבטה מנותק
מעניינים הקווים הואפקיים והאנכיים
של הדרגש והסולם
היכן הם עוברים וכיצד הם חותכים
ציור מצויין מאוד אוהבת

שנה טובה ויצירתית
באהבה
דבי

אוהב את העבודות שלך... מאוד מביעות... הרבה ניכור... מעניין שדווקא בעבודות בהן יש יותר מאדם אחד עוברת תחושה של בדידות...

(אגב, מיקום מעולה לשלב התחתון של הספריה...)