אשר ידידי, את התמונה הזו אני אוהבת במיוחד. אני אוהבת את הניקיון והאויר שיש בה (אתה בטח מכיר את זה מהעבודות שלי) הדמות של הילד הקטן היחיד מול ה"פתוח" הגדול. הוא ניצב שם לאחר שעלה במדרגות. אנו עדים לדרך שהוא עשה ולנוף שהוא מביט בו. הגדר הנמוכה שמולו היא סימן, תזכורת, אולי בלם אחרון לפני היציאה אל המרחב. והנוף הזה מאיר בזהירות בצבעים של תקווה.
יום נפלא וזוהר מיכל
תודה לך מיכל על הכיכוב ועל התגובה,
ידידתי הטובה , ודאי שהספקתי להכיר את עבודותייך,
והנקיון שבהם הוא גם הנקיון שאת עושה בנפשך,
והרבה נחת עשית לי, בניתוח התמונה,
והיכולת שלך לראות דרך עיני הילד גם מפתיעה ברגישות ובתבונה,
צפיה אחת שלך שווה אלף כוכבים,
את הדמויים שלך אזכור הרבה אחרי שאשכח את התמונה,
ונתיבך בחיים ,ולאן שתרצי להגיע ,יאיר לך זוהר הרקיע,
אשר ידידי, את התמונה הזו אני אוהבת במיוחד. אני אוהבת את הניקיון והאויר שיש בה (אתה בטח מכיר את זה מהעבודות שלי) הדמות של הילד הקטן היחיד מול ה"פתוח" הגדול. הוא ניצב שם לאחר שעלה במדרגות. אנו עדים לדרך שהוא עשה ולנוף שהוא מביט בו. הגדר הנמוכה שמולו היא סימן, תזכורת, אולי בלם אחרון לפני היציאה אל המרחב. והנוף הזה מאיר בזהירות בצבעים של תקווה.
אשר ידידי, תחושתי היא שתמונה זו עברה עיבוד, שכן במציאות אין דרך להגיע לאפקט צבע כזה מול השחור לבן ובכל זאת, קשה להתעלם ממנה. הניגוד הזה, שיוצר את הכיוון אליו תוסב תשומת הלב, הכיוון שבו נמצאת הדמות הבודדת, הוא הייחוד של התמונה הזו. שכן אלמלא קשת הצבעים המבקשת להאיר את המיקום שלה, היינו עשויים לראות בתמונה הזו "עוד תמונה בשחור לבן" .... ולי התמונה הזו גורמת לעצב מסוים, הדמות היא כה בודדה מול האור שהוספת לה - האם זה סמל למעין סיפור שאתה, הצופה, ואולי גם אני כצופה, מנסים לבנות לה? תודה, ידיד ותיק והמשך יום טוב.
תודה לך ליריתוש על הכיכוב ועל התגובה ובעיקר על תשומת הלב,
אפשר גם לראות את מה שבתמונה מהיבט יותר אופטימי, נכון שהבדידות של ילד שנתפס במרחב מדרגות האבן הכהות,
יכולה לגרום לנו עצב אם לא ממש כאב , אבל מה עם העין הקוסמית המאירה אותו ומאותת לו שלא ידאג ,
כי אם הוא בודד לנפשו היא כבר תשמור עליו, העין הזו היתה קיימת במציאות אני רק הגברתי את האפקט,
כאילו חשפתי עוד רובד ובאמת השתמשתי בכלים עדינים כפי שארכאולוג משתמש בהם כדי לא לפגוע ברקמת הממצאים העדינה,
וההרגשה דומה כאילו חשפתי בתמונה כלי אוצרות שלא היה ידוע עד כה ,והנה יש הוכחה כי הוא נמצא,
השחור לבן מלבד היותו מדגיש את המופלא, הוא "שריד פרה היסטורי עתיק" שפשוט יושב לי בתוך הנשמה,
קשה לי להפרד ממנו, כמו שקשה היה לי למצוא דרך לשלב אותו במציאות של צבעוניות היוצרת נגודיות הלימה,
אשר ידידי, תחושתי היא שתמונה זו עברה עיבוד, שכן במציאות אין דרך להגיע לאפקט צבע כזה מול השחור לבן ובכל זאת, קשה להתעלם ממנה. הניגוד הזה, שיוצר את הכיוון אליו תוסב תשומת הלב, הכיוון שבו נמצאת הדמות הבודדת, הוא הייחוד של התמונה הזו. שכן אלמלא קשת הצבעים המבקשת להאיר את המיקום שלה, היינו עשויים לראות בתמונה הזו "עוד תמונה בשחור לבן" .... ולי התמונה הזו גורמת לעצב מסוים, הדמות היא כה בודדה מול האור שהוספת לה - האם זה סמל למעין סיפור שאתה, הצופה, ואולי גם אני כצופה, מנסים לבנות לה? תודה, ידיד ותיק והמשך יום טוב.
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך מיכל על הכיכוב ועל התגובה,
ידידתי הטובה , ודאי שהספקתי להכיר את עבודותייך,
והנקיון שבהם הוא גם הנקיון שאת עושה בנפשך,
והרבה נחת עשית לי, בניתוח התמונה,
והיכולת שלך לראות דרך עיני הילד גם מפתיעה ברגישות ובתבונה,
צפיה אחת שלך שווה אלף כוכבים,
את הדמויים שלך אזכור הרבה אחרי שאשכח את התמונה,
ונתיבך בחיים ,ולאן שתרצי להגיע ,יאיר לך זוהר הרקיע,
בידידות רבה ובהוקרה
אשר
אשר ידידי,
את התמונה הזו אני אוהבת במיוחד.
אני אוהבת את הניקיון והאויר שיש בה
(אתה בטח מכיר את זה מהעבודות שלי)
הדמות של הילד הקטן היחיד מול ה"פתוח" הגדול.
הוא ניצב שם לאחר שעלה במדרגות. אנו עדים לדרך שהוא עשה ולנוף שהוא מביט בו.
הגדר הנמוכה שמולו היא סימן, תזכורת, אולי בלם אחרון לפני היציאה אל המרחב.
והנוף הזה מאיר בזהירות בצבעים של תקווה.
יום נפלא וזוהר
מיכל
שתהיה לך שבת נעימה
בידידות ובהערכה רבכעה ,
אשר
תודה לך דבי על התגובה והאמפטיה, רגע של קסם בדידות ושל חסד,
בעיר הרוחשת וללא הפסקה גם רועשת,
שתהיה לך שבת ענוגה ,
שתשרה בה יופי ועדנה,
בידידות ובהערכה רבה אשר
הבאת רגע קסום של שקט בעיר הומה ורועשת
דבי
סופשבוע רגוע שיהיה לך ידידי ,
בידידות רבה ,
אשר
תודה לך צבע שרבי, על התגובה,
האמת שגם אני רואה פה איזה חסד בתוך הבדידות של הילד ,
שנזרק לעולם גדול עליו, והוא זקוק לחסד הזה בטרם ירוויח אותו בזכות,
דומה לחסד שמעניקה אם לבנה,גם אם איננה זוכה ליחס הוגן מצידו,
שיהיה לך סופשבוע נעים יקירה
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
נשיקת סומק
צילום מקסים
תודה לך ליריתוש על הכיכוב ועל התגובה ובעיקר על תשומת הלב,
אפשר גם לראות את מה שבתמונה מהיבט יותר אופטימי, נכון שהבדידות של ילד שנתפס במרחב מדרגות האבן הכהות,
יכולה לגרום לנו עצב אם לא ממש כאב , אבל מה עם העין הקוסמית המאירה אותו ומאותת לו שלא ידאג ,
כי אם הוא בודד לנפשו היא כבר תשמור עליו, העין הזו היתה קיימת במציאות אני רק הגברתי את האפקט,
כאילו חשפתי עוד רובד ובאמת השתמשתי בכלים עדינים כפי שארכאולוג משתמש בהם כדי לא לפגוע ברקמת הממצאים העדינה,
וההרגשה דומה כאילו חשפתי בתמונה כלי אוצרות שלא היה ידוע עד כה ,והנה יש הוכחה כי הוא נמצא,
השחור לבן מלבד היותו מדגיש את המופלא, הוא "שריד פרה היסטורי עתיק" שפשוט יושב לי בתוך הנשמה,
קשה לי להפרד ממנו, כמו שקשה היה לי למצוא דרך לשלב אותו במציאות של צבעוניות היוצרת נגודיות הלימה,
שיהיה לך סופשבוע נפלא יקירה,
בידידות ובהערכה רבה אשר
תחושתי היא שתמונה זו עברה עיבוד, שכן במציאות אין דרך להגיע לאפקט צבע כזה מול השחור לבן ובכל זאת, קשה להתעלם ממנה. הניגוד הזה, שיוצר את הכיוון אליו תוסב תשומת הלב, הכיוון שבו נמצאת הדמות הבודדת, הוא הייחוד של התמונה הזו. שכן אלמלא קשת הצבעים המבקשת להאיר את המיקום שלה, היינו עשויים לראות בתמונה הזו "עוד תמונה בשחור לבן" ....
ולי התמונה הזו גורמת לעצב מסוים, הדמות היא כה בודדה מול האור שהוספת לה - האם זה סמל למעין סיפור שאתה, הצופה, ואולי גם אני כצופה, מנסים לבנות לה?
תודה, ידיד ותיק והמשך יום טוב.