כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    (ה)מיתולוגית.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (0)

    בצו התמסרות

    14 תמונות

    תגובות (19)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      22/4/12 16:39:

    והקורוזיה החודרת לתוככי הברזל,

    ככמשון החודר ללב האדם.

    מה הברזל ישבר,

    כך האדם כברזל..

     

      29/5/11 23:57:

    צטט: 77777777 2011-05-29 23:30:39

    קו רוז יה

    שבעתיים,

    מה שעשית כאן עם המילה

    אותות - - -

    ובאותות, צריך ל-דעת שתיקה.

    להיות קשובים.

    והנה -

    פלאיות.

    קו

    רוז

    יה

    רז הקווים של האותיות

    נגיעת אלוה.

    תודת עומקי הגבהים בך

    לך.

      29/5/11 23:30:
    קו רוז יה
      29/5/11 21:25:

    צטט: צבע השרב 2011-05-29 13:36:38

    רואים, מתחת לעור...

    אור;

    החיים... שבדומם

    בכול,

    יש,

    חיים,

    עורקים,

    מלאי,

    רגש

    ...

     

    אותך, אני,

    אני רואה אותך.

    אני רואה, איך את רואה הכל.

    אני רואה לאן את מגיעה כאן,

    כותבת את אותיות המלאך שלך

    מתוך שליחות

    בתוך רגישות מזוככת

    צלולה.

    ורק באישונייך, החיים העורקיים

    מלאי רגש בכל.

    הרי, כך את.

    מהֹר ההר, מהבטחת אלוה

    לפרוש לב בעולם -

    את.

     

    אני לך.

     

      29/5/11 21:23:

    צטט: צל עץ 2011-05-29 02:43:04

    אין לי מושג מהוא ''כימוש'' אבל קורוזייה אני כן יודע מה היא :)

    אם להביט בתמונה בעיין כוללת, אוכל להינות מחדות, להינות מצבעים חיים ומזווית ראייה מאוד יחודית של צלמת.

    אבל אם אביט מעבר, אוכל לאמר שאת מתעדת כאן את החיים לצד ההתפרקות הטבעית.

    בעוד חד התאים והמיקרואורגניזמים בונים להם מושבות על גג האסבסט , היסודות המחצב היותר חזקים בטבע מתפרקים לאיטם.

    הצילום מקסים !!!

    צל עץ,

    קודם להכל, תודה שהגעת לכאן.

    שהתבוננת.

    שכתבת.

    כבר זמן רב שאיני זוכרת תגובה כל כך מרשימה,

    היה בי הרצון למחוק כאן את התמונה, ולהניח

    את מילותיך.

    הן תמונה, להיותן.

    היכולת שלך לחבר בין הצילום, 

    לבין יסודות יקומיים

    וקיומיים

    רק מניחה אותי על סף מבטך,

    העומק, הגובה, המיוחדות

    העושר

    גוני הגונים, הדקות, החדות

    כל אלה הם רק, בוודאי,

    חלק מן החומרים המשובחים של אישוניך.

    תגובתך היא אצילות הפעימה

    הענקת לכאן הוד -

    שלא היה,

    מעצם נגיעת חכמתך.

    תודה.

    תודה לכל המימדים, צל עץ.

      29/5/11 13:36:

    רואים, מתחת לעור...

    אור;

    החיים... שבדומם

    בכול,

    יש,

    חיים,

    עורקים,

    מלאי,

    רגש

    ...

     

    אותך, אני,

      29/5/11 02:43:

    אין לי מושג מהוא ''כימוש'' אבל קורוזייה אני כן יודע מה היא :)

    אם להביט בתמונה בעיין כוללת, אוכל להינות מחדות, להינות מצבעים חיים ומזווית ראייה מאוד יחודית של צלמת.

    אבל אם אביט מעבר, אוכל לאמר שאת מתעדת כאן את החיים לצד ההתפרקות הטבעית.

    בעוד חד התאים והמיקרואורגניזמים בונים להם מושבות על גג האסבסט , היסודות המחצב היותר חזקים בטבע מתפרקים לאיטם.

    הצילום מקסים !!!

      21/5/11 19:16:

    צטט: ...אירית... 2011-05-21 18:47:48

    קוים נשברים. אין סופ צבעים ויפים כל כך
    בפינה אחת קטנה של חלודה :)
    ונפלאות העיניים שלך שרואות ומביאות
    ל כ א ן. תודה.

     

    אירית, יקרה בי,

    הרהרתי בך היום.

    פתאום, נלפתתי. הרהרתי כמה לא פשוט להתהלך כאן, על פני האדמה הזו

    עם רגישות פועמת כשלך.

    עם חדות כזו, עם תובנה.

    פינה אחת קטנה של חלודה - כמה יופי יש בתוך האותיות שאת

    מעניקה אליי.

    תודה ששוב הגעת, לכל פינותיי.

    כשאת שבה, לפינות השתוקות יש קול,

    כי בכפות ידייך, הן מרגישות בטח,

    וקולך, צלול.

    תודה לך, אירית.

    בורכתי בך, במבטך אליי.

    תודה.

     

      21/5/11 19:13:

    צטט: הלנה היפה 2011-05-21 18:32:59

    הלנה יקרה, גם בהתפרקות משום היושן, יש משהו יפה. הצבעוניות של החלודה על כל הגוונים, מרהיבה כל כך. גם בנו, אותות הזמן, אם מעמיקים להתבונן בהן, יש יופי בלתי אמצעי. תודה לך הלנה ו* לאה

    הלנתי, לאלתי שלי,
    כמה חדה את. וכמה תבונה שתולה וגובהת במילותייך.
    אותות הזמן המעמיקים את היופי הבלתי אמצעי -
    רק אמן, משוררת יכולה לכתוב כך.
    אני למדה ממך ואצלך, כל אות
    ואני יודעת שאני נוכחת בשיעור נשגב,
    שבורך אליי בדמותך. בנוכחותך, בהיותך.
    תודה, יקירה.
    תודה לאלתי.

     

      21/5/11 19:10:

    צטט: א ח א ב 2011-05-21 17:27:46

    יפה לכדת :)

    אחאב,
    וכבר כתבתי לך אצלי, על מאור הפנים הנדיר הזה, שמגיע איתך.
    ראיתי גם את תגובתך ב-'ושיצמח העצב מתוך אזוב הקיר'
    ובכל פעם זה מפעים אותי מחדש,
    ההענקה הזו של המבט, של החיוך, של הרוך -
    לכל מי שאתה פוגש.
    תודה, אחאב,
    יושר הלב שלך, עושה את העולם הזה, כל כך נקי יותר.
    תודה.
      21/5/11 18:47:

    קוים נשברים. אין סופ צבעים ויפים כל כך
    בפינה אחת קטנה של חלודה :)
    ונפלאות העיניים שלך שרואות ומביאות
    ל כ א ן. תודה.

      21/5/11 18:32:
    הלנה יקרה, גם בהתפרקות משום היושן, יש משהו יפה. הצבעוניות של החלודה על כל הגוונים, מרהיבה כל כך. גם בנו, אותות הזמן, אם מעמיקים להתבונן בהן, יש יופי בלתי אמצעי. תודה לך הלנה ו* לאה
      21/5/11 17:27:
    יפה לכדת :)
      21/5/11 13:23:

    צטט: shabat shalom 2011-05-21 13:19:55

    היופי שבזוקן. הסקרנות שבגוון השלמות שבצורה החרות שביצירה.

     

     

    שבת שלום, ידידי,

    אתה תמיד נושא עמך את בשורת השלומות.

    גם כאן, המילים הרכות האלו -

    'שלמות בצורה, חרות שביצירה'

    אני למדה ממך, את ה-השלמה, בכל פעם מחדש.

    תודה שוקטת, ידידי.

    תודה.

      21/5/11 13:19:
    היופי שבזוקן. הסקרנות שבגוון השלמות שבצורה החרות שביצירה.
      21/5/11 10:54:

    צטט: מ.י.כ.ל. 2011-05-20 23:29:12

    כמה רכות בברזל. רכות שנרכשת במשך שנים. תמונה יפה.

    מיכל, יקירה נדירה,
    אני לעולם אשתאה מאישוני הלב שבך.
    המבט שלך, כמוך, נדיר ואוצר.
    הוא אוצר טוּב אמת, אך לא כדי לשמור ל-עצמו,
    או לשמרו חנוט
    אלא כדי להעניקו לעולם.
    והוא אוצָר -
    כזה המגלים לאט-לאט
    כזה הטמון ברז יקרות.
    והיכולת הזו שלך לצאת מן הדופן
    ולגעת, ב-דיוק היכן שפועם
    היכן שנושם
    היכן שנוגע
    היכן שמהלך
    היא יכולת נשגבת של אצילות.
    תודה, יקירה. תודה.

     

      21/5/11 10:49:

    צטט: נובה 2011-05-20 15:51:45

    ה"כימוש" לא ברור לי , אבל החלודה כן ו- זה יצא יפה : )

     

    נובה, יקירה,

    אני בכל פעם מחדש משתאה שאי-מי מגיע עד לכאן

    מתבונן, כותב.

    מאחר וה-כימוש, במילותייך,

    לא היה נראה כשאלה

    (למרות שהתחבטתי בכך)

    אז,

    כל כך תודה, שגם עם ה-לא ברור

    וגם עם החלודה

    ה-זה יצא יפה למבטך.

    תודה שהגעת עד לכאן, והתבוננת

    וכתבת אליי.

    ומבטך - הוא זה היפה מכל כאן.

    תודה, נובה.

      20/5/11 23:29:
    כמה רכות בברזל. רכות שנרכשת במשך שנים. תמונה יפה.
      20/5/11 15:51:
    ה"כימוש" לא ברור לי , אבל החלודה כן ו- זה יצא יפה : )

    פריטים נוספים בגלריה