תודה לתגובתכם,

ידידי...

הקישור של המדורות לאור שבא לעולם עם מותו של שמעון בר יוחאי מקורו בהסברים של הרמב"ם.

לגבי מסורת/דת ויהדות,

לי אין בעיה עם אלה ששומרים/מכירים/מכבדים וכולי, אבל גם אין לי עם אלה שלא.

מדינת ישראל הנאורה אמורה להיות מבוססת על לאומיות ישראלית וחופש דת ולא על דת (יהודית) וחופש לאומיות.

אוצרת נשימה

אם הרחבת אז נוסיף שר' עקיבא נהרג עוד לפני שרשב''י ברח למערה,

ולפי המסורת ביום פטירת רשב''י פסקה המגפה שהיכתה בתלמידי ר' עקיבא,

ועל כן נהפך היום הזה לשמחה שהיתגלה אור גדול ועל כן סומן היום כחג

לדורות,

עוד משהו מעט אישי, זיכרון מתקופת ילדותי, בה היה אח של סבי, שניהם נפטרו בינתיים, מגיע אל ביתנו בקביעות בימי חמישי, גם אל בית הכנסת הצמוד לביתנו, ומביא עימו דרשה שתאמה את רוח הזמן ופרשת השבוע. הדרך שבה היה מספר את הדברים, המילים הרהוטות, השפה התנכית העשירה, יראת הכבוד והמבט הצנוע, המבוייש והמחוייך המבצבץ בין זקנו וקימורי המגבהת שלראשו, היה מרתק את חושי ההקשבה שלי.

אין קשר לדת וחזרה בתשובה, אך יש קשר לאמונה, לא מעוותת אלא רציונלית, לא גלום בה הון או שטרי כסף מרשרש, אלא רצון להחכים, לרוות טוהר, לרצות לחבור לדברי חכמים, להעמיק בהם, לרדת לשורש הדברים ולעלות בהבנה הנרמזת. יש בזה יופי שלא יסולא בפז, וזה חסר לי היום, חסרה תבונה מחכימה המיישרת קו עם ישן וחדש, עתיק יומין ומודרני.

לא יתכן שכל כך הרבה יהודים יתרחקו ממורשת ומסורת שהורנו גדלו וחונכו על פיה. אין הגיון ברתיעה מהתורה שהיא חלק נכבד בהסטוריה של העם המיוחד הזה. היכן הם כל גדולי הדור אשר עסוקים בלהחזיר בתשובה במקום ללמד דת באמונה שלמה?

הנה סיכום קצר:

ל"ג בעומר ( י"ח ) בחודש אייר, שהוא בגימטריה היום השלושים ושלושה לעומר, קוטע את אווירת הרצינות של ספירת העומר. העומר היא מידה ששימשה את חקלאי ארץ ישראל למדידת התבואה והם 49 הימים שבין פסח לחג השבועות, כך של"ג בעומר נחשב "מועד קטן" כלומר יום חג בו מפסיקים את מנהגי האבלות כשאר ימי ספירת העומר.  

מקור החג אינו ברור דיו וישנם מספר אירועים המסבירים את הפסקת ימי האבלות ליום חג. לפי מסורת אחת ביום זה התחיל לרדת המן במדבר ולבני ישראל היה מה לאכול. לפי מסורת נוספת, בל"ג בעומר חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון.

בגמרא מסופר שעשרים-וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא מתו 'בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה '. יש הגורסים שתלמידיו של רבי עקיבא מתו במגפה שעשתה הפסקה בל"ג בעומר. אחרים נצמדים ליום הל"ג על-שום שלושים-ושלושה ימי החול בהם מתו התלמידים; ללמדך שבשבתות, ראשי-חודש, איסרו-חג וחול המועד הם לא מתו. 

לאחר מות תלמידי רבי עקיבא, הוא מצא לעצמו תלמידים חדשים. המפורסם שבהם היה רבי שמעון בר-יוחאי. לפי ספר הזוהר, בר-יוחאי מת בל"ג בעומר - הוא הזמין כמה חברים וסיפר להם את כל סודות הבריאה, בזמן שאש גדולה עטפה לו את הבית. יש המדליקים לכבוד מאורע זה מדורה - ההילולה של בר-יוחאי. הילת האור היוקדת 'תורת הקבלה' נכתבה מאוחר יותר בספר 'הזוהר'.

עוד מסופר כי ביום הזה בר כוכבא נחל את אחד מניצחונותיו הגדולים נגד הגנרל הרומאי טיטוס שמונה ע"י הקיסר שהטיל משטר אימה על היהודים, דיכא את הנטייה לעצמאות, הטיל מסים כבדים על היהודים ואסר עליהם ללמוד תורה.  רבי עקיבא, עודד את תלמידיו להתגייס לשורותיו של צבא בר כוכבא. על פי השקפותיו  חירות היא מצרך יקר ביותר שיש לאדם. 

צבאו של בר כוכבא הצליח להדוף את הרומאים במשך שלוש שנים, עד שהחליט הקיסר אדריאנוס לשלוח לארץ ישראל את אחד הגנרלים החזק והאכזרי ביותר, יוליוס סברוס. סברוס הגיע לארץ ישראל עם כוחות גדולים והרס עד יסוד את כל מעוזיו של בר כוכבא. בר כוכבא נאלץ לסגת לביתר, עיר מבוצרת ליד ירושלים. במשך שנה צרו הרומאים על העיר.

בשנת 135 לספירה, פרצו הרומאים את שערי העיר ובר כוכבא נפל בקרב. רבי עקיבא נתפס והוצא להורג בעינויים קשים, במסרקות של ברזל, אך ורק כי לימד תורה. רבי עקיבא היה לאחד מ"עשרת הרוגי מלכות" מאז את ל"ג בעומר חוגגים היהודים כזכר למאבק על עצמאותם בארץ הקודש.

ל"ג בעומר חג או לא, אבל מציין את סיום אבל העומר. ל"ג בעומר חל גם בתקופה שבאירופה חגגו חג פגאני עתיק יומין, החג של תחילת הקיץ, ושל השתוות היום והלילה והתארכות היום. החג הזה היה חל ב-1 במאי, והאירופים היו מציינים אותו בהדלקת מדורות.

מקווה שלא עשיתי מיש מש מהכל...