צטט: 77777777 2011-05-29 00:54:41

דקלון איז באק אין טאון

(<אף פעם, אף פעם

אין לי משהו חכם לומר

על מילותיך.

אף פעם.

אפילו לא -

שזה לא בדיוק 'טאון' כאן - - -

כי מה זה חשוב.

רק,

מן תודה שכזו, שקטה

על מבטך.

על שאתה מגיע לכאן.

מתבונן.

אומר.

תודה, שבעתיים>)

שרוניני,
כמה רגישות יש בך.
כך, להגיע מ-יד.
להתבונן
להרהר
לכתוב אליי.
ואני ב-דיוק אצלך, עם הפורטרט העצמי
שלך
מהרהרת
כמה אומץ וחשוף
צריך להיות כדי לעמוד כך מול המראה
קו לקו.
מהרהרת בבת שלך, עם העיניים התכולות שבפנייך
שמאירות לפניה את הדרך
גם אם היא חשוכה
וכמה עומקי-גבהים יש באמירה שלה.
ושזה לבטח לא הגיע 'משומקום'
זה הגיע מאמא
שיש בה אומץ דק, גם מעט נרעד
רגיש ונוכח
לצייר את עצמה, קו לקו
כדי שהדיוקן יהיה צליל
של להיות
מיוחד.
תודה, שרוניני.
תודה.

עליזה'לה,
הנה את גם כאן.
כל כך תודה.
איכשהו, תמיד נראות לי הפינות -
'הגלריה שלי' ; 'הוידיאו שלי'
נידחות.
אני אפילו כמעט בוטחת
שאף אחד לא יגיע.
לא יגע.
אלא שהנגיעה שלך, דקה,
חדה,
שקופה ועמוקה.
היא מעניקה לתמונה קצות אמירים.
תודה, עליזה,
תודה.