בית בשכונת "משכנות שאננים" בירושלים.. טיילתי עם תלמידיי ולא יכולתי שלא להתאהב בשכונה המדהימה הזו .. "משכנות שאננים" היא השכונה היהודית הראשונה שנבתה מחוץ לחומות העיר העתיקה .
קצת הסטוריה משכנות שאננים הייתה אחד ממפעלי הפיתוח הראשונים בעיר החדשה של ירושלים בתקופה העות'מאנית, והשכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה. הקמתה, ביוזמתו של משה מונטיפיורי, סימלה את תחילת תקופת "היציאה מן החומות" בירושלים. בתי משכנות שאננים כיום, לאחר שיפוץ ושימור, משמשים כמרכז כנסים, מרכז למוזיקה ובית הארחה
רקע עד אמצע המאה ה-19 השתרעה ירושלים על השטח המתוחם בין חומות העיר העתיקה בלבד. שהייה מחוץ לחומות, בייחוד בשעת לילה, נחשבה מסוכנת ביותר בשל כנופיות שודדים שהפילו חיתתן על האזור. בין החומות של ירושלים העות'מאנית הצטופפו תושבים מוסלמים, יהודים, נוצרים וארמנים במספרים גדלים הולכים, בצד אנשי ממשל טורקיים, קבוצות אנשי דת ופילנטרופים ממדינות שונות, ונציגים דיפלומטיים של מעצמות שונות שגילו עניין גובר והולך בירושלים. בשלהי התקופה העות'מאנית הגיעה הצפיפות בעיר שבין החומות לממדים בלתי נסבלים, דבר שהשפיע על תנאי המחייה, התברואה והכלכלה של העיר.
גורמים שונים, בהם מעצמות זרות וכנסיות שנדרשו לשטח למפעליהם המתוכננים בירושלים, החלו לגלות התעניינות ברכישת קרקעות בשטחים הסובבים את העיר - בעיקר ממערבה ומצפונה. בין אלה היה הפילנטרופ היהודי-אנגלי משה מונטיפיורי, שבביקוריו בעיר הוטרד ממצוקת הדיור של יהודי ירושלים בין חומות העיר העתיקה, מהיעדרם של שרותי רווחה ובריאות הולמים, ומהיעדר אמצעי כלכלה שיאפשרו ליהודים להשתחרר מן התלות בנדבות לקיומם. קדמו ל"משכנות שאננים" מספר מפעלים פרטיים שהוקמו בשנות החמישים של המאה ה-19. בין היתר הוקמו באותה עת בית הקיץ של הקונסול ג'יימס פין בטלביה ומפעלו בכרם אברהם, ביתו של לודוויג שנלר בליפתא ובית הספר הפרוטסטנטי שהקים הבישוף סמואל גובאט על הר ציון. ב-1860, כמעט בו זמנית עם משכנות שאננים החלו בהקמת מגרש הרוסים ובית היתומים של שנלר.
לרשות מונטיפיורי עמדה קרן של כספי העיזבון של הנדבן היהודי-אמריקני יהודה טורא, שבמותו השאיר $50,000 לטובת ירושלים ויושביה. על כן נקראה השכונה בהתחלה "חצר יהודה טורא". (לאחר מכן כדי לעודד הגירה מהעיר הוסב שמה למשכנות שאננים).
טיילתי עם תלמידיי ולא יכולתי שלא להתאהב בשכונה המדהימה הזו ..
"משכנות שאננים" היא השכונה היהודית הראשונה שנבתה מחוץ לחומות העיר העתיקה .
קצת הסטוריה
משכנות שאננים הייתה אחד ממפעלי הפיתוח הראשונים בעיר החדשה של ירושלים בתקופה העות'מאנית, והשכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה. הקמתה, ביוזמתו של משה מונטיפיורי, סימלה את תחילת תקופת "היציאה מן החומות" בירושלים. בתי משכנות שאננים כיום, לאחר שיפוץ ושימור, משמשים כמרכז כנסים, מרכז למוזיקה ובית הארחה
רקע
עד אמצע המאה ה-19 השתרעה ירושלים על השטח המתוחם בין חומות העיר העתיקה בלבד. שהייה מחוץ לחומות, בייחוד בשעת לילה, נחשבה מסוכנת ביותר בשל כנופיות שודדים שהפילו חיתתן על האזור. בין החומות של ירושלים העות'מאנית הצטופפו תושבים מוסלמים, יהודים, נוצרים וארמנים במספרים גדלים הולכים, בצד אנשי ממשל טורקיים, קבוצות אנשי דת ופילנטרופים ממדינות שונות, ונציגים דיפלומטיים של מעצמות שונות שגילו עניין גובר והולך בירושלים. בשלהי התקופה העות'מאנית הגיעה הצפיפות בעיר שבין החומות לממדים בלתי נסבלים, דבר שהשפיע על תנאי המחייה, התברואה והכלכלה של העיר.
גורמים שונים, בהם מעצמות זרות וכנסיות שנדרשו לשטח למפעליהם המתוכננים בירושלים, החלו לגלות התעניינות ברכישת קרקעות בשטחים הסובבים את העיר - בעיקר ממערבה ומצפונה. בין אלה היה הפילנטרופ היהודי-אנגלי משה מונטיפיורי, שבביקוריו בעיר הוטרד ממצוקת הדיור של יהודי ירושלים בין חומות העיר העתיקה, מהיעדרם של שרותי רווחה ובריאות הולמים, ומהיעדר אמצעי כלכלה שיאפשרו ליהודים להשתחרר מן התלות בנדבות לקיומם. קדמו ל"משכנות שאננים" מספר מפעלים פרטיים שהוקמו בשנות החמישים של המאה ה-19. בין היתר הוקמו באותה עת בית הקיץ של הקונסול ג'יימס פין בטלביה ומפעלו בכרם אברהם, ביתו של לודוויג שנלר בליפתא ובית הספר הפרוטסטנטי שהקים הבישוף סמואל גובאט על הר ציון. ב-1860, כמעט בו זמנית עם משכנות שאננים החלו בהקמת מגרש הרוסים ובית היתומים של שנלר.
לרשות מונטיפיורי עמדה קרן של כספי העיזבון של הנדבן היהודי-אמריקני יהודה טורא, שבמותו השאיר $50,000 לטובת ירושלים ויושביה. על כן נקראה השכונה בהתחלה "חצר יהודה טורא". (לאחר מכן כדי לעודד הגירה מהעיר הוסב שמה למשכנות שאננים).