תיאור הצמח
הפיטאיה (נקרא גם פרי הדרקון), על זניה השונים, היא קקטוס חסר קוצים, הצומח בשרביטים ארוכים, שגובהם עד ששה מטרים. מגדלים אותה בשיטת ההדליה, בכמה דרכים.
ענפי הצמח בשרניים, וכל צמח נושא פרחים רבים, צהובים או לבנים, הפורחים בלילה, כאשר זמן פריחתו של כל אחד מהם הוא לילה אחד בלבד. אופן האבקתם במקומות גידולם בארץ הוא מלאכותי בדרך כלל.
קליפת הפרי אדומה, ורודה-סגולה או צהובה, וממנה מסתעפים עלעלים המזכירים ארטישוק. תוכן הפרי עסיסי, בצבע לבן או סגלגל, והוא משופע בזרעים קטנים ושחורים. בדרך כלל אי אפשר להבדיל על פי קליפת הפרי אם תוכנו הוא לבן או סגלגל, לפעמים לתוכן הסגלגל ישנה קליפה כהה יותר, אך לא בהכרח.
הפרי בשל בתקופה שבין יוני לינואר, והוא משתמר כ-10 ימים בטמפרטורת החדר, או כשלושה שבועות בתנאי קירור. פרי זה נחשב מזון בריאות, מאחר שהוא מכיל ויטמין C, סיבים תזונתיים ונוגדי-חימצון רבים.
פרי הפיטאיה מתפתח שלא באמצעות הרכבה, ועל כן אין בו איסור כלאיים והוא מותר לאכילה על פי התורה כפי שעולה מדו"ח המכון למצוות התלויות בארץ. מאחר שהוא נחשב לעץ מבחינה הלכתית, ברכתו "בורא פרי העץ".
גידול פיטאיה בישראל:
מטע קובו עם פירות פיטאיה בשדה ניצן
הפיטאיה מתאימה לגידול טבעי באקלים יבש, טרופי או סוב טרופי. בישראל מגדלים 3 זני פיטאיה בתנאי חממה, במישור החוף, בנגב ובערבה. אחד הזנים נקרא "ביצי דרקון", על שום צורת הפרי, בעל הגלדים הבולטים, כשל שריון של דרקון. הפרי מתוק, מעט חמצמץ, בעל צבע סמוק כשל סלק, ומכיל מיץ רב.
הוונוס והגולדן הם שני זנים של פיטאיה אשר פותחו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על ידי פרופסור משה מזרחי.