תודה על הכיכוב ועל התגובה,אכן דברייך קולעים והגבתי באריכות באותו נושא באייטם הקודם בתגובתי לצ'ה,זה יכול להתאים גם בתגובה אלייך, ואני ממליץ לקרוא ולהביע דעה כרצונך,
נראה לי שזה גם המקום ואת הראשונה שאני מברך אותה בשנה טובה,
שבה אמנם נהוג לברך, אבל גם לקלל את אויבי ישראל, ואלו לא חסרים לנו בזמנים הנוכחיים,
זה כל כך יפה; אותי, זה מעביר ממד; תודה ידידי על החוויה הנפלאה הזו;
בוקר טוב לך צ'ה יקירה ,תודה על הכיכוב ועל התגובה, ועל העתחושה שאת מרגישה,
או כפי שניסחת אותה:
אותי זה מעביר מימד,
הרבה פעמים שאלתי את עצמי, למה תמונות עם ערפל או עשן לבן עושות לנו משהו(מעין שילוב של כמיהה עם מיסתורין,
כי הרי מבחינה טכנית קוי המתאר של האוביקטים מתרופפים מהמציאות הקוית ,שהיתה בעלת תוקף בצילומים רגילים,אבל כשאני מתבונן בצילום הזה למשל:
ואני שמכיר את תבנית העצמים והאוביקטים במקום בו צולמה הסצינה,
גם אז אני תופש על פי קוי מתאר רופפים ביותר את התמצית של דמויה של הכלבה יולי השחורה (תערובת של לברדור ודני),
שמשוטטת קרוב לשול הימני של התמונה, בצידה התחתון,
יש כאן שני מגמות נוגדות האחת מיצגת קו רופף ובלתי ברור ,והשניה מיצגת משהו נקי ותמציתי שמיצג בברור את האוביקט , במקרה זה הכלבה יולי,
וכשאני חושב על הסבר שיניח את הדעת, לגבי דיכוטומיה זאת , מה שעולה בדעתי שזה מנפלאות דרך העיבוד של מוחינו ,
לא פעם אנחנו מזהים חבר או קרוב משפחה, לפי הילוכו גם אם הוא בגבו אלינו וגם אם במבט של שניה , ואפילו באפלולית יחסית, וכל זאת בגלל התבנית של ההליכה שלו שבמשך הזמן נצרבה במוחינו,
תובנה זו נקבעה בתודעתי לאחר ששמעתי את המקרה הבא ,וכך סיפרה לי אותה אשה ,שגם היא עוסקת באמנות, ובמקרה גרה באותו רחוב,יום אחד היא שמה לב שבעלה הולך בצורה קצת מוזרה, וההבחנה הזאת ,באה לה כשראתה אותו במרחק של 200 מטר היא אפילו לא הבחינה בפרטים ,
רק התבנית הכללית של הליכתו נראה לה קצת מוזרה, בעלה כמובן התעלם מזה, לימים הוא התעלם גם מאופן נהיגתו במכונית, היתה לו נטיה לסטות ימינה מדי פעם, לבסוף הלכו לרופא נירולוג,
וההבחנה היתה ,הרעהה שברעות, ניוון של תאי מוח בלתי הפיך ,וללא אפשרות של הקטנת הסימפטומים בעזרת תרופות,
זוהי מחלה נדירה אבל הדירדור מהיר, ואם היתה ברירה אז עדיף היה לקבל סרטן במוח(ככה הרופא התבטא)
ובאמת מצבו התדרדר ,דבריו כבר לא היו מובנים, והוא היה רוב הזמן בכסא גלגלים, ולאחר כשנה נפטר,למה סיפרתי את הסיפור העצוב הזה, אולי בגלל העובדה שאותה שכנה היתה אמנית , אבל לא היו לה שום כישורים ברפואה , והנה היא הבחינה
אפשר לומר ברמה של דיאגנוזה, יותר טוב מכל רופא נירולוג ,שהיה בוחן אותו שעות, וזה רק בגלל שתבנית הליכתו ויציבתו במרחב ,לא היו מוכרים לו, ואילו לאמנית שהיתה קרובה אליו ותבנית הילוכו היתה צרובה במוחה, הבחינה בתסמינים ,
(שהוכחו אחר זמן כפתלוגים) ממרחק של 200 מטר ,ובזה אני רוצה לסכם, שיש לנו תבניות שצרובות במוחינו שכלולים בהם פרמטרים מורכבים,ואם נקח שוב את מקרה הערפל ,אז איבוד או התרופפות קוי המתאר ,לא פגמו בתבנית שהיתה צרובה במוחי ,וזאת ההליכה או היציבה או הנפחיות שתופשת במרחב של הכלבה יולי,
הנה כבר נוצרה פה סדרה מדהימה של סצינות יער אוסישקין. האווירה היא אירופית משהו, התאורה קצת מסתורית, ולמרות היומיומיות של הסצינה, יש בה כל כך הרבה פרטים מעניינים. וגם העיבוד, ידידי, למרות שלעיתים יש כאלה שנוטים לראות בו משהו שמפחית ממעשה האמנות, כאן ההוכחה היא שההיפך הוא הנכון - העיבוד הוא צורת הביטוי של האמן, היכולת שלנו להקנות פרשנות שלו לתמונה, לנקוט עמדה, ליצור אוירה, ובעיני הסדרה הזאת היא דוגמא מצוינת לכך.
לילה טוב לך ידידי אלכסנדר, זה היה בוקר ערפילי,יצאתי לטיול בוקר עם הכלבה יולי , כלבה שחורה וחכמה, שהיתה תערובת של כלב דני עם לברדור, היה זה בוקר ערפילי ולפתע נגלה אלי המשולש הזה אב ובנו ואופניים,
אני לא בטוח, אם תצליח להבחין בצד ימין של התמונה ממש בקצה הפריים מעל פס האור השני מלמטה ישנה דמות כהה, זו הכלבה יולי שפניה פונות אל השול הימני של התמונה,
תודה לך איציק ידידי על הכיכוב ,על התגובה , ועל תשומת הלב המיוחדת שלך לפרטים,
הנה כבר נוצרה פה סדרה מדהימה של סצינות יער אוסישקין. האווירה היא אירופית משהו, התאורה קצת מסתורית, ולמרות היומיומיות של הסצינה, יש בה כל כך הרבה פרטים מעניינים. וגם העיבוד, ידידי, למרות שלעיתים יש כאלה שנוטים לראות בו משהו שמפחית ממעשה האמנות, כאן ההוכחה היא שההיפך הוא הנכון - העיבוד הוא צורת הביטוי של האמן, היכולת שלנו להקנות פרשנות שלו לתמונה, לנקוט עמדה, ליצור אוירה, ובעיני הסדרה הזאת היא דוגמא מצוינת לכך.
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך צליל מכוון, על הכיכוב ועל התגובה,
בעקרון את צודקת, מה שהיה פעם צילום רפורטזה,
אז צלמים היו יוצאים למשימות של חודשים מספר ,ואין ספק שמשהו הבשיל,
והדברים גם קבלו פרספקטיבה ,
כיום הטלויזיה, יצאה כבר מזמן מהאולפנים, והחליפה את צילום הסטיל הרפורטזי,
המסרים מתחלפים במהירות, כמו מהבהבים על מסך ערנותנו,וסף הגר יה גם עולה,
את הטלויזיה מחליפים אינטרנט ומסרונים קצריםוסרטונים של דקה,
ולכן לא פשוט היום ליצור תמונה פשוטה,
שתהיה לך שנה טובה יקירה,
בידידות רבה ,
אשר
תודה לך מיכל נבו על הכיכוב ועל התגובה ,
גם אני רואה עין בעין את הפשטות וזה עושה לי לגמרי לא רע,
אותה פשטות המסתירה מורכבות,
אך בכלל לא סותרת אותה,
ולפעמים אני מוצא אותה גם אצלך בתמונה,
גם לך שתהיה שנה מערכת ומבורכת ידידתי היקרה ,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
בפשטות תמונה נפלאה, מכל בחינה שהיא.
שנה טובה ומבורכת לך אשר ידידי
תודה לך ,yaelkana , עלהכיכוב ועל התגובה,
שמחתי שהצילום ריגש אותך,
שבוע טוב ושנה מסבורכת, שתהיה לך יקירה,
בידידות רבה ,
אשר
תודה לך rebekart על הכיכווב, ועל התגובה,
אולי הצטלם לי רגע מוארכ אחד בערפל אבל תאמיני שהיו כמה וכמה רגעים כאלו,
שבוע מבורך לך ,יקירה,
ושנה עם הרבה רגעים מוארים, ואופק נקי מערפילים,
בידידות ובהערכה רבה אשר
בוקר טוב לך מכבית ,ותודה על הכיכוב ועל התגובה,
אכן נוסטלגיה במיטבה ,אך הכי אני מתגעגע ליולי הכלבה,שביום העצמאות 2005 הלכה לעולמה,
ובבית דגן נשרף עפרה,
אבל צריך להמשיך הלאה ,ושתהיה לך שנה טובה יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
צהרים טובים לך צבע השרב, תודה על התוספת המלומדה,
באמת טוב שהסבת את תשומת ליבנו שיש איזו חויה משלימה בביקור מאוחר במקומות שכבר חוינו אותם,
כי גם השפוט שלנו משתנה במשך השנים, נאמר אם בילדותי היה רחוב בשכונה עולם ומלואו ,ובקרתי במקום לאחר 20ה שנה
ודאי שהוא יראה בפרופורציות פחות מוגדלות,
שתהיה לך שנה טובה יקירתי ,
בידידות ובחיבה ,
אשר
כן; גם אצלי זה ככה; נצרב במובן הטוב על מנת להישאר;
אחרי זה כמו במקרה שתיארת זה מקום המשמש
גם לקליטת שינויים; אותו הדבר קורה לי גם עם מקומות שאני שבה
אליהם שוב ושוב; אותו מקום, אבל אחר; ומה שנצרב 'מתערבב' עם העכשיו
של המקום ויוצר עוד חלקיקי נצרבות שיחד כל פעם מגדילים את נפח
החוויה והזיכרון; אותם, אנחנו נושאים אתנו;
,תודה לך שטוטיתי יקירתי,
במילה אחת קבלתי את מלוא המחמאה תודה על המחמאה הכיכוב והתגובה, שיהיה לך באמת המך שבוע טוב ,וגם שנה מאוד טובה, הרבה בריאותחיוכיפ ומעט משובה,
ביד ידות ,בחיבה
והרבה הערכה,
ידידך אש ר
בוקר טוב לך אינתי יקירתי,
תודה על הכיכוב ועל התגובה,אכן דברייך קולעים והגבתי באריכות באותו נושא באייטם הקודם בתגובתי לצ'ה,זה יכול להתאים גם בתגובה אלייך, ואני ממליץ לקרוא ולהביע דעה כרצונך,
נראה לי שזה גם המקום ואת הראשונה שאני מברך אותה בשנה טובה,
שבה אמנם נהוג לברך, אבל גם לקלל את אויבי ישראל, ואלו לא חסרים לנו בזמנים הנוכחיים,
אבל לך רק ברכות יקירתי,
ושיהיה לך שבוע טוב ידידתי הטובה,
בידידות ובהערכה רבה,
שלך אשר
בוקר טוב לך צ'ה יקירה ,תודה על הכיכוב ועל התגובה, ועל העתחושה שאת מרגישה,
או כפי שניסחת אותה:
אותי זה מעביר מימד,
הרבה פעמים שאלתי את עצמי, למה תמונות עם ערפל או עשן לבן עושות לנו משהו(מעין שילוב של כמיהה עם מיסתורין,
כי הרי מבחינה טכנית קוי המתאר של האוביקטים מתרופפים מהמציאות הקוית ,שהיתה בעלת תוקף בצילומים רגילים,אבל כשאני מתבונן בצילום הזה למשל:
ואני שמכיר את תבנית העצמים והאוביקטים במקום בו צולמה הסצינה,
גם אז אני תופש על פי קוי מתאר רופפים ביותר את התמצית של דמויה של הכלבה יולי השחורה (תערובת של לברדור ודני),
שמשוטטת קרוב לשול הימני של התמונה, בצידה התחתון,
יש כאן שני מגמות נוגדות האחת מיצגת קו רופף ובלתי ברור ,והשניה מיצגת משהו נקי ותמציתי שמיצג בברור את האוביקט , במקרה זה הכלבה יולי,
וכשאני חושב על הסבר שיניח את הדעת, לגבי דיכוטומיה זאת , מה שעולה בדעתי שזה מנפלאות דרך העיבוד של מוחינו ,
לא פעם אנחנו מזהים חבר או קרוב משפחה, לפי הילוכו גם אם הוא בגבו אלינו וגם אם במבט של שניה , ואפילו באפלולית יחסית, וכל זאת בגלל התבנית של ההליכה שלו שבמשך הזמן נצרבה במוחינו,
תובנה זו נקבעה בתודעתי לאחר ששמעתי את המקרה הבא ,וכך סיפרה לי אותה אשה ,שגם היא עוסקת באמנות, ובמקרה גרה באותו רחוב,יום אחד היא שמה לב שבעלה הולך בצורה קצת מוזרה, וההבחנה הזאת ,באה לה כשראתה אותו במרחק של 200 מטר היא אפילו לא הבחינה בפרטים ,
רק התבנית הכללית של הליכתו נראה לה קצת מוזרה, בעלה כמובן התעלם מזה, לימים הוא התעלם גם מאופן נהיגתו במכונית, היתה לו נטיה לסטות ימינה מדי פעם, לבסוף הלכו לרופא נירולוג,
וההבחנה היתה ,הרעהה שברעות, ניוון של תאי מוח בלתי הפיך ,וללא אפשרות של הקטנת הסימפטומים בעזרת תרופות,
זוהי מחלה נדירה אבל הדירדור מהיר, ואם היתה ברירה אז עדיף היה לקבל סרטן במוח(ככה הרופא התבטא)
ובאמת מצבו התדרדר ,דבריו כבר לא היו מובנים, והוא היה רוב הזמן בכסא גלגלים, ולאחר כשנה נפטר,למה סיפרתי את הסיפור העצוב הזה, אולי בגלל העובדה שאותה שכנה היתה אמנית , אבל לא היו לה שום כישורים ברפואה , והנה היא הבחינה
אפשר לומר ברמה של דיאגנוזה, יותר טוב מכל רופא נירולוג ,שהיה בוחן אותו שעות, וזה רק בגלל שתבנית הליכתו ויציבתו במרחב ,לא היו מוכרים לו, ואילו לאמנית שהיתה קרובה אליו ותבנית הילוכו היתה צרובה במוחה, הבחינה בתסמינים ,
(שהוכחו אחר זמן כפתלוגים) ממרחק של 200 מטר ,ובזה אני רוצה לסכם, שיש לנו תבניות שצרובות במוחינו שכלולים בהם פרמטרים מורכבים,ואם נקח שוב את מקרה הערפל ,אז איבוד או התרופפות קוי המתאר ,לא פגמו בתבנית שהיתה צרובה במוחי ,וזאת ההליכה או היציבה או הנפחיות שתופשת במרחב של הכלבה יולי,
יהיה לך המשך שבוע נעים יקירתי
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
זה כל כך יפה; אותי, זה מעביר ממד; תודה ידידי על החוויה הנפלאה הזו;
לילה טוב לך ידידי אלכסנדר, זה היה בוקר ערפילי,יצאתי לטיול בוקר עם הכלבה יולי , כלבה שחורה וחכמה, שהיתה תערובת של כלב דני עם לברדור, היה זה בוקר ערפילי ולפתע נגלה אלי המשולש הזה אב ובנו ואופניים,
אני לא בטוח, אם תצליח להבחין בצד ימין של התמונה ממש בקצה הפריים מעל פס האור השני מלמטה ישנה דמות כהה, זו הכלבה יולי שפניה פונות אל השול הימני של התמונה,
תודה לך איציק ידידי על הכיכוב ,על התגובה , ועל תשומת הלב המיוחדת שלך לפרטים,
שיהיה לכם המשך שבוע נעים ידידי,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר