צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-10-05 21:39:38
אחחחחחח, תענוג אתה. חת'ט אשר.
תודה לך כשרונית על הביקור ועל התגובה,
שמחתי שמצא חן בעינייך
וחתימה טובה גם לך יקירה,
אני מקוה שנהנית גם מהסיפור שמסביב לתמונה,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה ,
אשר
צטט: ליאורה בן יצחק 2011-10-04 15:47:29
מקסים.
אהבתי מאוד!
ערב טוב ליאורה היקרה,
תודה על הכיכוב ועל התגובה,
ושמחתי שאהבת את התמונה,,
אני מאחל לך שהשנה הזאת תהיה טובה,
ושתתגברי על כל הקשיים,
כאילו כלום לא קרה,ושיהיה לך גמר חתימה טובה ,יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
צטט: צבע השרב 2011-10-03 23:40:48
קראתי את מה שכתבת וזה הופך את הצילום הסימבולי הזה
לאמירה כואבת ועצובה שהזקן של היום היה הצעיר של אתמול
והצעיר של אתמול יהיה הזקן של מחר;
יש איזו השלמה שותקת ועצובה בין האיש למקום
ובין המקום לאיש משהו ששניהם מבינים;
גמר חתימה טובה ידידי היקר לך לבני ביתך וליקיריך, צ"ה
תודה לך צ'ה על הכיכוב ועל התגובה,
את תמיד רואה מעבר לתמונה , ולדעתי זו תכונה מאוד חשובה,
רציתי להוסיף עוד דבר מה,
לפעמים תמונה מונחת בפינה ,
גם אם היא נראית מיוחדת ,
אבל לא מי יודע מה ,
עד שבא איזה חיבור, וגואל אותה משממונה,
אל התמונ ה הזו לא התייחסתי יותר מאשר לתמונה רגילה,
ומרגע שמצאתי חיבור ,בינה לבין הסיפור של רפאל גרסיה ,
הכל השתנה,
זה קצת מזכיר לי את התאוריה של אינשטין שהצופה משנה את הפרמטרים הפיזקלים במשוואה,
כלומר עמדת הצופה משנה את התהליך,
כלומר אני יכול לצפות בתמונה שצילמת לכתוב על זה כמה מילים, ואז יחול שנוי בסטטוס של התמונה ,לא כל שכן מבקר אומנות אם יתייחס לתמונה
יכול לשנות את ערכה ,
שיהיה לך גמר חתימה טובה יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
קראתי את מה שכתבת וזה הופך את הצילום הסימבולי הזה
לאמירה כואבת ועצובה שהזקן של היום היה הצעיר של אתמול
והצעיר של אתמול יהיה הזקן של מחר;
יש איזו השלמה שותקת ועצובה בין האיש למקום
ובין המקום לאיש משהו ששניהם מבינים;
גמר חתימה טובה ידידי היקר לך לבני ביתך וליקיריך, צ"ה
צטט: אלכסנדר הגדול 2011-10-02 20:19:54
ערב טוב לך ידידי הטוב, קראתי את הסברך בתגובות, ואני נפעם מעצת הדמיון שהוליך אותך כאן. הצילום הוא טוב לכשלעצמו, עם הזקן הצנום, והבית שנראה אף יותר זקן ממנו. אבל הקישור לסיפור הזה משדרג את הצילום פלאות. בידידות רבה, א.
תודה לך אלככסנדר (איציק) ידידי הטוב, על הכיכוב ועל התגובה,גם אני חושב שאיכשהו התמונה משודרגת לאחר הסיפור ועצם הדמיון בין שתי הדמויות, מוכיח עד כמה הסיפור של גבריאל מארכס הוא אוניברסלי ,
למרות שהוא מתייחס במקור לאיזה כפר נידח אי שם בקולומביה , והבית בצילום גם הוא גובל בפנטסטי כמו הסיפור,
הוא נראה לי מאוד ציורי והטיח המתקלף נותן לו מין תכונה אנושית,
שיתהיה לשניכם שנה טובה ידידי , בידידות ובחיבה רבה ,
אשר
לכיוון הפנטסטי,