איזה תמונה נהדרת! האיש הזה נראה כאילו נלקח גם הוא מאחד הסרטים שאני רואה אצלך תמיד בתמונות, אבל לא הצלחתי להחליט איזה. בהתחלה הוא הזכיר לי את זורבה היווני, אחר כך ההבעה שלו לא התיישבה לי טוב עם זה. תנוחת הגוף על הכיסא, הסנטר המוגש קדימה בהתרסה, הרקע שמשדר הזנחה והכיסא שממוקם לו כך באמצע החלל. כל אלה יוצרים ביחד תמונה חזקה ומרגשת.
תודה לך מיכל אני חיבה לציין שנחנת ברגישות גבוהה,למעשה זורבה היווני שהיה לכל הדעות אדם אותנטי,
והוא גם מגולם יותר בבן של המצולם, בני לביוף קראו לו, בגיל 13 הסיק ללמוד ועזר לאביו בעבודתו בשוק של שכונת התקוה,בני היה אוטודידקט, בכל רמח אבריו, ואם הזכרת את זורבה היווני, אחד הנושאים שהעלה תדיר לשיחה היה הרעיון של האדם האוטנטי,לי הוא הצטייר כדמות גהבור ספרה של איין ראנד: "הוארד רוארק " מהמעין המתגבר",
אמנם הכרתי אותו כשהיה לוטש יהלומים, אבל לימים נטש עבודה זו והעדיף לעבוד על דחפורים,
כמו שנאמר הוא הכיר את הארץ לרוחבה ולעומקה,
אני אקצר כאן, ורק אוסיף שבשבילי הבית עם החצר ,ושני חדרים נפרדים, ומטבח שאפילו לא היה בו מקום לאדם אחד שישב
שם, זה היה עולם ומלואו , וההחלטה ללמוד צילום ,זרעיה נבטו שם,
שם היתה לי השראה, ושם השתרגה תודעתי בהבנתי, לולא שם היו חיי מתנהלים במשור שונה לגמרי,
ואולי אני חייב משהו מכור ההיתוך שעברתי , לדמות של האדם נשוא הפנים היושב באצילות על כסא פשוט,
ואני מרגיש בעיקר שהסתובבתי סחור סחור , והבאתי בעצם את הסיפור שלי , למעשה אינני יודע על המצולם,
אלא ממה שמתקבל מתוך הצילום, ובזה אין לי שום יתרון עלייך כצופה,
איזה תמונה נהדרת! האיש הזה נראה כאילו נלקח גם הוא מאחד הסרטים שאני רואה אצלך תמיד בתמונות, אבל לא הצלחתי להחליט איזה. בהתחלה הוא הזכיר לי את זורבה היווני, אחר כך ההבעה שלו לא התיישבה לי טוב עם זה. תנוחת הגוף על הכיסא, הסנטר המוגש קדימה בהתרסה, הרקע שמשדר הזנחה והכיסא שממוקם לו כך באמצע החלל. כל אלה יוצרים ביחד תמונה חזקה ומרגשת.
הצילום מצוין ! ההבעה אומרת כבוד וגאווה, ובאה לרמוז כי לא נייחס חשיבות לרקע הבית, אלא לאיש, ללבושו, ולמראהו נשוא הפנים. נדמה לי ידידי, שפה הצלחת להוציא מהמצולם את דמותו, ואת כל מה שיש לו לומר. נפלא.
תודה לך איציק ידידי, אני שמח שזוהי התרשמותך, למעשה עולה בדמיוני משפט אחד, שתואם את התמונה כמו את הדברים העיקריים שהעלית, משפט" גדול" שלצערי התגלגל ונאמר ע'י "איש קטן,"
הצילום מצוין ! ההבעה אומרת כבוד וגאווה, ובאה לרמוז כי לא נייחס חשיבות לרקע הבית, אלא לאיש, ללבושו, ולמראהו נשוא הפנים. נדמה לי ידידי, שפה הצלחת להוציא מהמצולם את דמותו, ואת כל מה שיש לו לומר. נפלא.
אכן דמות מיוחדת והסיפור שלה...נו טוב אנ י גם קוראת תגובות וטוב שכך(:
תודה לך טל ב.ג על הכיכוב על התגובה ,
ועל ההתעניינות הכללית,,לפעמים הסיפור נובע מהתמונה או קשור בנסיבות ,וברקע שבה צולמה התמונה , במקרה הזה הסיפור גדול מהתמונה כמו בתמונה הזו ,חלקו סופר במקוטע, בתגובות השונות שהגבתי ,גם בסקירה האוטוביוגרפית על התקופה של שנות ה70 וה80 שצילמתי בשכונות של תל אביב והוצגה בתערוכה שהיתה לי לפני שנתיים במוזיאון בית התנ'ך בתל אביב.
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך אורית עלהתגובה והשיפוט הכנה,
לילה טוב שיהיה לך ושבת מבורכת, יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
תודה לך מיכל ,מאוד אהבתי את התגובה שלך,
והתגובה שלי היתה בהתאם,
כך שלמעשה תגובתי היתה כיכוב לתגובתך,
שיהיה לך יום מקסים יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
תודה לך מיכל אני חיבה לציין שנחנת ברגישות גבוהה,למעשה זורבה היווני שהיה לכל הדעות אדם אותנטי,
והוא גם מגולם יותר בבן של המצולם, בני לביוף קראו לו, בגיל 13 הסיק ללמוד ועזר לאביו בעבודתו בשוק של שכונת התקוה,בני היה אוטודידקט, בכל רמח אבריו, ואם הזכרת את זורבה היווני, אחד הנושאים שהעלה תדיר לשיחה היה הרעיון של האדם האוטנטי,לי הוא הצטייר כדמות גהבור ספרה של איין ראנד: "הוארד רוארק " מהמעין המתגבר",
אמנם הכרתי אותו כשהיה לוטש יהלומים, אבל לימים נטש עבודה זו והעדיף לעבוד על דחפורים,
כמו שנאמר הוא הכיר את הארץ לרוחבה ולעומקה,
אני אקצר כאן, ורק אוסיף שבשבילי הבית עם החצר ,ושני חדרים נפרדים, ומטבח שאפילו לא היה בו מקום לאדם אחד שישב
שם, זה היה עולם ומלואו , וההחלטה ללמוד צילום ,זרעיה נבטו שם,
שם היתה לי השראה, ושם השתרגה תודעתי בהבנתי, לולא שם היו חיי מתנהלים במשור שונה לגמרי,
ואולי אני חייב משהו מכור ההיתוך שעברתי , לדמות של האדם נשוא הפנים היושב באצילות על כסא פשוט,
ואני מרגיש בעיקר שהסתובבתי סחור סחור , והבאתי בעצם את הסיפור שלי , למעשה אינני יודע על המצולם,
אלא ממה שמתקבל מתוך הצילום, ובזה אין לי שום יתרון עלייך כצופה,
שיהיה לך המשך שבוע נהדר יקיררה,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה ,
אשר
תודה לך Dolce Vita על הכיכוב ועל ההתרשמות,
מאוד שמחתי שמצא חן בעינייך,
בידידות רבה אשר ,ושבוע טוב לך יקירה,
תודה לך איציק ידידי, אני שמח שזוהי התרשמותך, למעשה עולה בדמיוני משפט אחד, שתואם את התמונה כמו את הדברים העיקריים שהעלית, משפט" גדול" שלצערי התגלגל ונאמר ע'י "איש קטן,"
:"עכשיו אני מדבר"
זה כנראה מה שאומרת הדמות בתמונה,
אחרי חגים שיהיה שמח ידידי היקר ,
וד'ש חם לע.
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
תודה לך לאה יקירהנ על הכיכוב ועל התגובה,
,
כדאי לתרגם את הפתגם לבוכרית ,
שיבינו גם בני הקהילה שלו את הנאמר בקשר לישיבתו המלכותית,
ובאמת יש סיפור סביב משפחת לביוף, ואולי בהזדמנות אחרת אספרו,
שתהיה לך שבת נעימה,
,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
תודה לך טל ב.ג על הכיכוב על התגובה ,
ועל ההתעניינות הכללית,,לפעמים הסיפור נובע מהתמונה או קשור בנסיבות ,וברקע שבה צולמה התמונה , במקרה הזה הסיפור גדול מהתמונה כמו בתמונה הזו ,חלקו סופר במקוטע, בתגובות השונות שהגבתי ,גם בסקירה האוטוביוגרפית על התקופה של שנות ה70 וה80 שצילמתי בשכונות של תל אביב והוצגה בתערוכה שהיתה לי לפני שנתיים במוזיאון בית התנ'ך בתל אביב.
אבל זה באמת כבר סיפור אחר,
שיהיה לך סופשבוע נהדר יקירה,
בידידות רבה ,
אשR
תודה לך מלאך מקומי על הכיכוב ועל התגובה ,
קשה שלא לכבד את הדמות שמתקבלת בתמונה וגם במציאות כשהייתי מתארח מדי פעם אצל בני לביוף משכונת התקווה ,
יצא לי מספר פעמים לחלוק איתם ארוחת ערב בד'כ היה זה סיר אורז עם גזר ובשר ,
מאכל בוכרי ,שמה שמאפין אותו שאתה שולף מתוך הסיר בכף ידך את העיסה,
ישבנו שלושה ליד שולחן העץ בחצר הפנימית ניסיתי להתאים את הקצב כך שמצד אחד לא אראה גרגרן,
ומצד שני שלא אראה כמזלזל בהכנסת האורחים,
האב לא דבר הרבה, ומדי פעם היה מכחכח בשעול קצר ,אבל כל גופו הביע אדנות ויראת כבוד,
עד שגם השיחה ביני ובין בני הבן, היתה מינורית ,
וקולות הלעיסה בלטו מאוד על רקע השקט מסביב,
בידידות רבה אשר
תודה לך***ורד*** על הכיכוב ועל התגובה, האבא היה בעל מעמד בבוכרה,
גם שוחט ,גם מוהל, פה בשכונת התקוה עסק בהובלת ירקות,
והוא הצטלם כיאה למעמדו,
שיהיה לך חג שמח ,
בידידות רבה ,
אשר