הזמן מתאבד בך גם בי תימהוֹן השנים, אש של שכחה הדשא חרוך, אַך אתה עדיין מפלס דרך אל החיים שתוּי מיופי הצלילים האלו הם שיגעון גם בתוכך, משֹוטט באור נכנס אל תוך הלילה ילד-שנים כל-כך יפה.
שיגעון של שמש זה שיגעון של שמש עצי לימון יוקדים דרכים צרובות שלארכן אני נמשכת אל מרכז האור שבך בזיגזג התודעה את דהירה בהירה בתהומות עלומיי את אורכידאה של שמש
מילים
נוֹדדת בזגזג התודעה אודה לךָ על מילה שדופה בארכיון הזיכרון מילים רבות אֵליך נוֹדדת בתוך שנוֹתי צער מחלחל אל תוך אדמה שמרוב יובש לא סופגת לחלוחית. מילים שדופות. מתנתקת ממגנט כבליה, רוחי נודדת אל מחוץ לזמן גולשת מרחקים ללא תנועה נסחפת אל הבלתי נודע רקבון אהבה בארכיון הזכרון מהנעורים לא נשאר אפילו הבהוב. מילים אנמיות. מילים שדופות בארכיון החיים.
יוניקורן
יש לי אלפי פנים - אתה יודע את כולם בראת אותם בחשכה. למה חלמת אותי חסרה, זעירה, קטועה? גע בי בקרן שלך. עייפתי מלטפס על הרים שכב אִתִי בינוֹת לפרחים. אמרתַ שכשאבוא לגן יקדם היוניקורן את פני אך אני לשדות סרפדים תעיתי. ארפא את עצמי באזוב רך במים שקטים, אבוֹא אליך חדשה, בשומה, שׁוֹקֶקֶת. *
גם בשנתי אני קוראת אלייך גם בשנתי אני קוראת אֵלייךְ התירי אסורי שחררי אותי מן הרשת שהטלת עלי כמו לחש רע
נשקי לשפתי, לטפי את מצחי בידךְ הצוננת
אעטוף אותך בצעיף נרקיסים בשומה ורכה מזעם תנוחי
(זה שגעון לחכות עדיין למתנת יום הולדת)
כבולה אלייך בדם ובשר אני משתדלת לשכוח
אך גם בשנתי אני קוראת אלייךְ התירי אסורי. * שיגעון של שמש
עצי לימון יוקדים דרכים צרובות שלארכן אני נמשכת אל מרכז האור שבך בזיגזג התודעה את דהירה בהירה בתהומות עלומיי את אורכידאה של שמש
מילים
נוֹדדת בזגזג התודעה אודה לךָ על מילה שדופה בארכיון הזיכרון מילים רבות אֵליך נוֹדדת בתוך שנוֹתי צער מחלחל אל תוך אדמה שמרוב יובש לא סופגת לחלוחית. מילים שדופות. מתנתקת ממגנט כבליה, רוחי נודדת אל מחוץ לזמן גולשת מרחקים ללא תנועה נסחפת אל הבלתי נודע רקבון אהבה בארכיון הזכרון מהנעורים לא נשאר אפילו הבהוב. מילים אנמיות. מילים שדופות בארכיון החיים.
יוניקורן
יש לי אלפי פנים - אתה יודע את כולם בראת אותם בחשכה. למה חלמת אותי חסרה, זעירה, קטועה? גע בי בקרן שלך. עייפתי מלטפס על הרים שכב אִתִי בינוֹת לפרחים. אמרתַ שכשאבוא לגן יקדם היוניקורן את פני אך אני לשדות סרפדים תעיתי. ארפא את עצמי באזוב רך במים שקטים, אבוֹא אליך חדשה, בשומה, שׁוֹקֶקֶת.
הזמן מתאבד בך גם בי
תימהוֹן השנים, אש של שכחה
הדשא חרוך, אַך אתה עדיין
מפלס דרך אל החיים
שתוּי מיופי
הצלילים האלו הם
שיגעון גם בתוכך,
משֹוטט באור
נכנס אל תוך הלילה
ילד-שנים כל-כך
יפה.
שיגעון של שמש
זה שיגעון של שמש
עצי לימון יוקדים
דרכים צרובות
שלארכן אני נמשכת
אל מרכז האור שבך
בזיגזג התודעה
את דהירה בהירה
בתהומות עלומיי
את אורכידאה של שמש
מילים
נוֹדדת בזגזג התודעה
אודה לךָ על מילה שדופה
בארכיון הזיכרון
מילים רבות אֵליך
נוֹדדת בתוך שנוֹתי
צער מחלחל אל תוך אדמה
שמרוב יובש לא סופגת לחלוחית.
מילים שדופות.
מתנתקת ממגנט כבליה,
רוחי נודדת אל מחוץ לזמן
גולשת מרחקים ללא תנועה
נסחפת אל הבלתי נודע
רקבון אהבה בארכיון הזכרון
מהנעורים לא נשאר אפילו הבהוב.
מילים אנמיות. מילים שדופות
בארכיון החיים.
יוניקורן
יש לי אלפי פנים - אתה יודע את כולם
בראת אותם בחשכה.
למה חלמת אותי חסרה, זעירה, קטועה?
גע בי בקרן שלך.
עייפתי מלטפס על הרים
שכב אִתִי בינוֹת לפרחים.
אמרתַ שכשאבוא לגן
יקדם היוניקורן את פני
אך אני לשדות סרפדים תעיתי.
ארפא את עצמי באזוב רך
במים שקטים,
אבוֹא אליך חדשה, בשומה,
שׁוֹקֶקֶת.
*
גם בשנתי אני קוראת אלייך
גם בשנתי אני קוראת אֵלייךְ
התירי אסורי
שחררי אותי מן הרשת
שהטלת עלי כמו לחש רע
נשקי לשפתי, לטפי את מצחי
בידךְ הצוננת
אעטוף אותך בצעיף נרקיסים
בשומה ורכה מזעם תנוחי
(זה שגעון לחכות עדיין
למתנת יום הולדת)
כבולה אלייך בדם ובשר
אני משתדלת לשכוח
אך גם בשנתי אני קוראת אלייךְ
התירי אסורי.
*
שיגעון של שמש
עצי לימון יוקדים
דרכים צרובות
שלארכן אני נמשכת
אל מרכז האור שבך
בזיגזג התודעה
את דהירה בהירה
בתהומות עלומיי
את אורכידאה של שמש
מילים
נוֹדדת בזגזג התודעה
אודה לךָ על מילה שדופה
בארכיון הזיכרון
מילים רבות אֵליך
נוֹדדת בתוך שנוֹתי
צער מחלחל אל תוך אדמה
שמרוב יובש לא סופגת לחלוחית.
מילים שדופות.
מתנתקת ממגנט כבליה,
רוחי נודדת אל מחוץ לזמן
גולשת מרחקים ללא תנועה
נסחפת אל הבלתי נודע
רקבון אהבה בארכיון הזכרון
מהנעורים לא נשאר אפילו הבהוב.
מילים אנמיות. מילים שדופות
בארכיון החיים.
יוניקורן
יש לי אלפי פנים - אתה יודע את כולם
בראת אותם בחשכה.
למה חלמת אותי חסרה, זעירה, קטועה?
גע בי בקרן שלך.
עייפתי מלטפס על הרים
שכב אִתִי בינוֹת לפרחים.
אמרתַ שכשאבוא לגן
יקדם היוניקורן את פני
אך אני לשדות סרפדים תעיתי.
ארפא את עצמי באזוב רך
במים שקטים,
אבוֹא אליך חדשה, בשומה,
שׁוֹקֶקֶת.