נכנסתי לאור ולבי רטט התישב לי פרפר על קצה האף נתר סנאי ישר מן הפח אילנות משתאים הושיטו ראש אל רקיע סגול מטוס צייר שביל חלב בלב עננה ורדרדה ואני צווחתי ללא בושה: עוד לא אבדה תקוותנו! עוד לא אבדה תקוותנו!
(אבל חלפו כבר שנות אלפיים)
לבטח הריבון עדיין נוחר וגבריאל ומיכאל עסוקים בשמירת-אל והיום עדיין לא נשפך עלי חרון ואני מחשיבה זאת לנצחון.
זמר ללא מנגינה ליום שישי
יום קשוח כפלדה, רקיע פולט אדי חלודה, פרפרים נמחצים על לא עוולה.
יום שרב יום סחוף יום מחליף מסכות ביום שישי מאחורי חלונות מתרחשים במסתורים רבוֹא אסונות.
אטפוף לי על בהונותי ואהגה בלחש את שירַיי -
זמר( די-שמח) ליום שישי
פקחתי עין אחת לקולה של צפוֹרת זעירה שהמתה כמעט בדממה: אילנה, אילנה, זמן לקום, אישה.
התרוממתי ממטתי זהירה, מתוחה, אולי משחק לו אלוהים בבדיחה.
הדסתי אל החלון לבי פועם בתקווה ברכני סנאי בשפה-שסועה מתחו צבעונים ראשיהם אל חמה בני אדם פזרו חיוכים של עדנה.
(החטפתי לעצמי סטירה אדירה, להווכח כי אני לבטח ערה)
אני הגבעה ואני ההר אני הנינוח ואני הנמהר אני העליז ואני הערירי והיום את נחמתי ושירי.
שיר ליום שישי
שוב נחת עלינו בגערה יום שישי, זה היום הנורא בו היו הלוויים חורשים מזימות בו ממטיר אלוהים אינסוף הצהרות.
מי יודע מה ילד זה היום האם יעבור בשלווה ובתוֹם האם תלווה את יומי ציפור-דרור ותקרא בהמיה צפורית ערֵבָה אילנה, אילנה, ורק אני אשמע?
גלגוֹלת ערופה השמש קפאה הלבנה התפגרו כוכבים צווחים השמיים מדמם ענן אפוף העולם אֵדֵי עשן,
אצא לי לגינה ואלטף את הפרחים הטורפים את לבי בפריחת תינוקים.
הוֹ כמה כמהתי לחוש על לחיי הבל-פה-מלטף לשמוע לחישה,
אני איתך, אהובה.
(שירוֹן פצפצוֹן ולא עצוב ליום שישי יולי 11 9991)
שמע בנאדם
יום שישי שהוא כחול יום שישי הכל יכול תן הזדמנות, פרגן בנאדם אל תתעצבן או תקמצן אל יפול בך לבך זכור מחר הוא יום שבת בו יכול אתה לישון ואולי גם קצת לנשום לאכול חמין (אם יש) לתנות אהבות-אש ביד פתוחה ללטוף-עולם בקיצור פשוט להיות בנאדם.
סתם שיר ליום שישי קר
זנקתי ממטתי בבהלה רבה במוחי רעמה דממה אדירה. מה קרה לה למוזה? הכן השירה? האם זנחה אותי, ככה, ללא אזהרה?
נֶאֱלְמָה בת-השיר, התקפלה, ולא השאירה פִקדון או ירושה.
כמובן, יכולה אני לכתוב על שדות נשמה על כלניות קפואות על זרועות זעירות על אהבות נכזבות - אין צורך לחזור כבר אמרתי כל זאת.
אך בל תפול רוחי, עוד היום גדול, אלך ואתבונן בגבעות של חול אנשום אל קרבי ניחוח כחול אשלח חץ, אולי אפלח לב קר כי באמת, אין לי היום ברירה ואיתכם הסליחה.
המילים הטובות ליום שישי
ושוב נהגה מילים טובות ונביט בעצמנו בעיניים רכות והלב רגוע, בעצלתיים יחבוט והאצבעות תשקוטנה שקוט.
כי ביום בו נהגה את המילים הטובות תפסקנה מיד כל המלחמות וילדנו יוכלו בלי-פחד לחיות ביום בו תפסקנה כל המלחמות.
ואת, אל תאמרי אלה הן רק שטויות לעולם לא תפסקנה המלחמות ואת ילדנו נמשיך לטמון בבורות והאבל ימשיך בביתנו אורח כבוד להיות.
לא אסכים איתך ועם מחשבותייך השחורות ואצווה על ליבי בשלווה לחבוט ואפילו עיני הרכות אינן משכנעות אומר את כל המילים הטובות.
שיר כמעט שמח ליום שישי
נכנסתי לאור ולבי רטט
התישב לי פרפר על קצה האף
נתר סנאי ישר מן הפח
אילנות משתאים הושיטו
ראש אל רקיע סגול
מטוס צייר שביל חלב
בלב עננה ורדרדה
ואני צווחתי ללא בושה:
עוד לא אבדה תקוותנו!
עוד לא אבדה תקוותנו!
(אבל חלפו כבר שנות אלפיים)
לבטח הריבון עדיין נוחר
וגבריאל ומיכאל
עסוקים בשמירת-אל
והיום עדיין
לא נשפך עלי חרון
ואני מחשיבה זאת לנצחון.
זמר ללא מנגינה ליום שישי
יום קשוח כפלדה,
רקיע פולט אדי חלודה,
פרפרים נמחצים
על לא עוולה.
יום שרב
יום סחוף
יום מחליף מסכות
ביום שישי מאחורי חלונות
מתרחשים במסתורים
רבוֹא אסונות.
אטפוף לי על בהונותי
ואהגה בלחש
את שירַיי -
זמר( די-שמח) ליום שישי
פקחתי עין אחת לקולה
של צפוֹרת זעירה שהמתה
כמעט בדממה:
אילנה, אילנה, זמן לקום, אישה.
התרוממתי ממטתי זהירה, מתוחה,
אולי משחק לו אלוהים בבדיחה.
הדסתי אל החלון לבי פועם בתקווה
ברכני סנאי בשפה-שסועה
מתחו צבעונים ראשיהם אל חמה
בני אדם פזרו חיוכים של עדנה.
(החטפתי לעצמי סטירה אדירה,
להווכח כי אני לבטח ערה)
אני הגבעה ואני ההר
אני הנינוח ואני הנמהר
אני העליז ואני הערירי
והיום את נחמתי ושירי.
שיר ליום שישי
שוב נחת עלינו בגערה
יום שישי, זה היום הנורא
בו היו הלוויים חורשים מזימות
בו ממטיר אלוהים אינסוף הצהרות.
מי יודע מה ילד זה היום
האם יעבור בשלווה ובתוֹם
האם תלווה את יומי ציפור-דרור
ותקרא בהמיה צפורית ערֵבָה
אילנה, אילנה, ורק אני אשמע?
גלגוֹלת ערופה השמש
קפאה הלבנה
התפגרו כוכבים
צווחים השמיים
מדמם ענן
אפוף העולם
אֵדֵי עשן,
אצא לי לגינה
ואלטף את הפרחים
הטורפים את לבי
בפריחת תינוקים.
הוֹ כמה כמהתי
לחוש על לחיי
הבל-פה-מלטף
לשמוע לחישה,
אני איתך,
אהובה.
(שירוֹן פצפצוֹן ולא עצוב ליום שישי יולי 11 9991)
שמע בנאדם
יום שישי שהוא כחול
יום שישי הכל יכול
תן הזדמנות, פרגן בנאדם
אל תתעצבן או תקמצן
אל יפול בך לבך
זכור מחר הוא יום שבת
בו יכול אתה לישון
ואולי גם קצת לנשום
לאכול חמין (אם יש)
לתנות אהבות-אש
ביד פתוחה ללטוף-עולם
בקיצור
פשוט להיות בנאדם.
סתם שיר ליום שישי קר
זנקתי ממטתי בבהלה רבה
במוחי רעמה דממה אדירה.
מה קרה לה למוזה?
הכן השירה?
האם זנחה אותי, ככה,
ללא אזהרה?
נֶאֱלְמָה בת-השיר, התקפלה,
ולא השאירה פִקדון או ירושה.
כמובן, יכולה אני לכתוב
על שדות נשמה
על כלניות קפואות
על זרועות זעירות
על אהבות נכזבות -
אין צורך לחזור
כבר אמרתי כל זאת.
אך בל תפול רוחי, עוד היום גדול,
אלך ואתבונן בגבעות של חול
אנשום אל קרבי ניחוח כחול
אשלח חץ, אולי אפלח לב קר
כי באמת, אין לי היום ברירה
ואיתכם הסליחה.
המילים הטובות ליום שישי
ושוב נהגה מילים טובות
ונביט בעצמנו בעיניים רכות
והלב רגוע, בעצלתיים יחבוט
והאצבעות תשקוטנה שקוט.
כי ביום בו נהגה את המילים הטובות
תפסקנה מיד כל המלחמות
וילדנו יוכלו בלי-פחד לחיות
ביום בו תפסקנה כל המלחמות.
ואת, אל תאמרי אלה הן רק שטויות
לעולם לא תפסקנה המלחמות
ואת ילדנו נמשיך לטמון בבורות
והאבל ימשיך בביתנו אורח כבוד להיות.
לא אסכים איתך ועם מחשבותייך השחורות
ואצווה על ליבי בשלווה לחבוט
ואפילו עיני הרכות אינן משכנעות
אומר את כל המילים הטובות.